איסורים בימי בין המצרים

פרק ד

דיני נגינה בימי בין המצרים

א)                  אסור לארגן ריקודין ומחולות ולהשתתף בהם בימי בין המצרים, ואפילו במסיבת מצוה וכל שכן במסיבת מריעים.

ב)                   בכלל איסור של ריקודין ומחולות, נכלל גם השמעת ושמיעת כלי שיר לצורך הנאה, ואפילו כשיחיד שומעם, אולם מותר להראות מצגת וכד' אפילו שמתנגן "שיר רקע" כאשר הניגון לא נעשה לצורך שירה.

ג)                    קטנים שהגיעו לחינוך אסור להשמיע להם מוזיקה, ובפחות מגיל חינוך יש להתיר, אך אם ישנם מבוגרים ששומעים עמם אסור ((שו"ת אג"מ שם, והטעם דהו"ל אבילות דרבים שיש להחמיר גם בקטנים. ומ"מ נראה ש"ריתמיקה" כיון שנעשה לצורך הקטנים אף על פי שגם גדולים נמצאים ושומעים זאת, יש מקום להקל וכן מורין מקצת בעלי הוראה ויש מחמירין גם בזה. ועי' מ"ב סי' תק"ס בשעה"צ סקכ"ה שכתב דהגם דאסור לזמר לנשים בעת מלאכתן משום אבילות החורבן ואף כל ימות השנה, מ"מ אם מזמרות כדי ליישן התינוק שפיר דמי, ומבואר דלצורך קטנים אין איסור זמרה והגם דשם מיירי כל ימות השנה ובוודאי דבבין המצרים יש להחמיר טפי מ"מ יש מקום להתיר וכמש"נ.)).

טו)               אין לערוך מסיבות בגני ילדים בימים אלו, ובוודאי שאין לעשות כן בבתי חינוך של ילדים גדולים יותר.

טז)              אין לערוך בימים אלו, מסיבה או "דינר", אפילו לצורך צדקה, כשנעשה עם נגינה או ריקודים.

יז)                 הלומד נגינה לצורך פרנסה מותר להתאמן וללמד בימי בין המצרים עד שבוע שחל בו תשעה באב.

יח)               מי שפרנסתו מנגינה אצל בני נכר אין לו לנגן בתשעת הימים ובשעת הדחק יש לשאול לחכם.

יט)               השומע מוזיקה לצורך רפואי כדי להרגיע את רוחו, יש להקל לשמוע גם בתשעת הימים ((פשוט דאי"ז מחמת שמחה אלא לצורך רפואה ועי' מהרי"ל דחולה נפש המתרפא מיום ליום מותר אף בבשר ויין ואף בתשעה באב לפעמים הותר לו וק"ו בניגון.)).