ילד שהיה אצל מטפלת השליך את שתי נעליו שלו מהמרפסת אל הרחוב, כשהמטפלת ירדה למטה לקחתם כבר היה מאוחר מידי, מישהו חמד אותם לעצמו. השאלה היא האם המטפלת מחויבת לשלם להורים על הנעליים או לאו, ואם כן אז כמה? השווי של הנעליים למוכרם בשוק הוא לא יותר מ20 ₪ מסתמא, האמא אומרת שלקנות נעליים חדשות זה סיפור של 200 ₪ לפי מה שמים את זה? תודה רבה.
תשובה:
מספק, המטפלת פטורה מלשלם עבור הנעליים.
מקורות:
ייתכן שאין זה באחריות המטפלת אם הילד זורק את הנעליים, כיון שזה לא בשליטתה. עיין בשו"ע חו"מ סי' שג סעיף יד שבהמה שעלתה מאיליה על הר גבוה, שומר שכר חייב ויש לעיין אם מקרה זה דומה.
בנוסף לכך, יש סוברים שאין דיני שמירה על חפצים של קטנים, אפילו להתחייב בפשיעה, עיין נתיבות חידושים סי' צו סק"ד. ויש לדון אם הנעליים בבעלות ההורים או הילדים, עיין שו"ע חו"מ סי' צז סעיף כה שבגדים והנעליים הם בבעלות הילדים וצריך עיון שהרי לדעת רבינו תם אין האב יכול לתת מתנה לבנו הסמוך על שולחנו, עיין שו"ע או"ח סי' שסו סעיף י ועיין עלון המשפט גליון 20 עמוד ד.
לגבי שומת בגדים משומשים עיין עלון המשפט גליון 1 עמוד ד.
[הוספת המערכת: בתשובה הופיעה קטע נוסף שנמחק לאחר מכן, התגובה מתייחסת לקטע זה ולכן אנו מצטטים אותה כאן.
"גם אם זה באחריות המטפלת יש לדון מצד שלא היתה קנין משיכה על הנעליים להתחייב בשמירה, שהרי משיכת פרה לקנות כלים שעליה אינה מועילה לקנין, כל שכן משיכת ילד. עיין שו"ע חו"מ סי' רצא סעיף ה ובנתיבות שם ס"ק יב ועיין שו"ע סי' רב סעיף יד. עוד יש לעיין אם קנין חצר מועיל במקום משיכה ובסמ"ע סי' רצא סק"ט משמע קצת שאף בחצר השומר יש צורך במשיכה, ועיין גם בקצות סי' קפט סק"א ובנתיבות בסוף ההקדמה לסי' ר."]
כבוד הרב
בגמרא מפורש לגבי שואל שקונה בחצר בבא מציעא צד,ב 'כגון דקיימא פרה בחצירו דשואל דלא מיחסרא משיכה' וכן מפורש במאירי ב"מ דף פ,ב לגבי שומר חנם שקונה בחצר.
וכן כתב בפשיטות הנתיבות צה,א שקונה בחצר לשמירה, וכן כתב הדברי משפט סימן רצ"א סק"ג והוסיף שאף חצר מהלכת קונה לשמירה.
ומה שהבאתם מסימן צ"ו לגבי שמירת חפצי הקטן, שם מדובר ששומר עבור הקטן ולא בשומר עבור הורי הקטן, שבכה"ג ודאי נחשב שומר, ואין זה שייך לשאלה זו כלל לכאורה.
גם מה שהרב קישר לדברי הקצות סימן קפ"ט מסתבר שכוונת הרב לומר שלפי דעת הרשב"ם שהמפקיד קונה את חצר הנפקד אין הנפקד יכול לקנות על ידי חצר זו את החפץ של המפקיד להתחייב עליו בשמירה, ולכאורה חייבים לומר שלדעה זו הקנין של המפקיד יחול רק אחרי הקנין של הנפקד, דאחרת יקשה מגמ' מפורשת לענין שואל כמובא לעיל.
אשמח מאוד לקבל תשובת הרב, תודה רבה.
הרב המגיב העיר שקנין חצר ודאי מועיל להתחייב בשמירה. הצדק איתו ואכן אין מקום להסתפק בכך. התשובה נכתבה בשעת לילה מאוחרת, מיד בבוקר עיינתי בלבי שוב במה שכתבתי וחזרתי בי, אלא שלא הזדמן לי לתקן עד הערב. אני מתנצל על הטעות.
אולם לגבי מה שכתב הרב המגיב שהמטפלת נחשבת לשומר של ההורים, אינו נראה. שהרי אם החפץ הוא בבעלות הילד, אין ההורים יכולים למנות שומר אלא מדין אפוטרופוס, אבל אין להם כוח יותר מהבעלים עצמם. וראיה לכך שהרי בחידושי הרשב"א שבועות דף מב ע"א מוכיח ששומר לקטן פטור אף מפשיעה, מדין שומר לכספי צדקה שפטור מפשיעה, ובצדקה הרי מיירי שהגבאי הפקיד ואף על פי כן השומר פטור.
ואפשר שבקטן פחות משש, שיש חיוב על האב לספק לו צרכיו, השומר חייב לאב לרבי שמעון שמחייב בשומר קדשים שחייב באחריותן, מדין דבר הגורם לממון, שהרי לאחר שנאבדו הנעליים, האב חייב לקנות זוג נעליים אחר, אבל אנן לא קיימא לן כר"ש. עיין קצות סי' צא סק"ז.
תודה רבה לכבוד הרב
אך מה שדימה הרב את בגדי הילדים לדין של השולחן ערוך בסימן צ"ז לגבי גביית חוב, יתכן לומר שהיום בנעלים ובגדים אחרים הדין שונה, כיון שהרגילות היא שמעבירים אותם מילד אחד לשני, וכמו שמבואר שם בסעיף כ"ו לגבי בגדי שבת שאין כוונת האב להקנות אותם לילדים כיון שאולי יצטרך למוכרם, כך מסתבר לומר שאין האב מקנה לילדיו את הבגדים שיצטרך אחר כך בשביל ילדיו האחרים, ואם דברי נכונים יצא להלכה שאין טעם לפטור את המטפלת כיון שהיתה שומר שכר של ההורים וחייבת בגניבה ואבידה.
אשמח לתגובת הרב.
הטענה מסתברת. שאם בזמנינו מעבירים מילד לילד, הרי זה מוכיח שלא נותנים במתנה לילדים, אלא משאילים להם. אבל כל זה בבגדים שלא מתבלים מהר, וכן גם נעליים של ילדים קטנים המתחילים לצעוד שיש רגילות שצריך לקנות מידה יותר גדולה כשהראשונים עדיין במצב טוב, אבל בנעליים של ילדים אחרים, קונים חדשים לאחר שהישנים לא ראוים לשימוש וזורקים אותם לפח האשפה, כך שאין הבדל בין זמנינו לזמן חז"ל.
עוד נראה שאפילו אם נאמר שההורים אינם נותנים במתנה לילד לעולם, מכל מקום הם משאילים לילד כל זמן שיצטרך לנעליים אלו. ואם כן בעלותם של ההורים היא רק על שווי הנעליים לאחר שכבר לא יתאימו למידה של הילד, וכמו שפסק הקצות בסי' שמא סק"ה לעניין 'שואל בטובו' שאם נגנב אינו חייב אלא שווי החפץ לאחר סיום תקופה השאילה.
גם אם מדובר בנעליים שלא רגילים להשתמש בהם לאותו ילד עד שמתבלה, עדיין יש ספק אם שומר שכר חייב על כך שילד זרק נעליים לרחוב, או שהוא פטור מכיון שאין זה בשליטתו (לפחות לדעת הסוברים ששומר שכר פטור מגניבת אונס, עיין ש"ך חו"מ סי' שג סק"ד), וכדלהלן:
בגמ' ב"מ דף צג ע"ב ובתוספות שם ד"ה איבעי מבואר שאם רועה העביר בהמות מעל גבי גשר ובהמה אחת דחפה לבהמה אחרת ונפלה ומתה, לרבה הרועה פטור, אפילו אם הוא שומר שכר, כיון שהוא נהג כמקובל ולרב פפא ועוד אמוראים שומר שכר חייב, כיון שהיה צריך להעביר כל בהמה בפני עצמה, אפילו שלא מקובל לעשות כן, משום שהוא מקבל שכר כדי לטרוח יותר מהמקובל. שומר חינם פטור לכל הדעות, כיון שלא פשע.
עוד מבואר שם ובדף לו ע"ב שאם בהמה עלתה מאיליה על צוק ונפלה, לאביי השומר חייב, כיון שהיה צריך לתפוס את הבהמה שלא תעלה. והראב"ד (הובא בפסקי הרא"ש פ"ז סי' טז) סובר בדעת רבא ופוסק להלכה שאפילו שומר שכר פטור, כיון שנהג כדין "וכי יאחזנה בזנבה וילך". להלכה נפסק ששומר שכר חייב וכדין הבהמה שנפלה מהגשר.
הכלל הוא שבמקרה שיש מחלוקת איננו יכולים להרחיב את המחלוקת מעבר למה שמפורש, ואף אם קיי"ל כשיטה המחייבת עלינו לקבל את שיטה זו בצמצום. בנידון דידן גם מדובר במעשה שילד קטן עשה ולכאורה אין למטפלת שליטה שלא יעשה כן וכמו שכתב הראב"ד "וכי יאחזנה בזנבה וילך". ייתכן לומר שמטפלת אינה רשאית להוציא ילד למרפסת, כשם ששומר שכר אינו יכול להעביר שתי בהמות יחד על הגשר, אולם אינו דומה, כיון שמסתמא רצון ההורים שילדיהם יתאווררו במרפסת ולא יהיו תקועים בדירה מחשש שיזרקו נעל. גם אין לדמות לבהמה שעלתה על צוק, שמסתמא אורך זמן מסוים לזריקת נעל הנעשית כהרף עין.
בנוסף לכך, תפקידה העיקרית של המטפלת אינה לשמור על בגדי הילדים, אלא על גופם ועל כך היא מקבלת את שכרה. ובשו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סוף סי' סט מחדש שאומן שאינו מקבל את שכרו על השמירה, אינו חייב בדברים אלו שרבה פוטר והחולקים מחייבים מצד "להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא", כיון שלא על כך קיבל את שכרו. ומסיים שלא מצא חידוש זה בפוסקים. אמנם המשנה למלך הלכות שכירות פ"י ה"א מביא בשם שו"ת מהרש"ך ח"ב סוף סי' קסט ששומר שכר מדין פרוטה דרב יוסף דינו כשוכר חינם לגבי דברים שרבה פוטר וכן כתב האבן האזל בהלכות גנבה פרק יא הלכה טו. אמנם בחידושי רע"א ב"ק דף נז ע"א מוכיח מדברי הרשב"א שאין חילוק בין שומר שכר מדין פרוטה דרב יוסף לשומר שכר רגיל.
השאר תגובה