לתרומות לחץ כאן

האיסור בבועל ארמית

כבוד הרב שלום
אני עובד במקום שיש בו חילונים רבים
יש אדם אחד שנעשה ידיד שלי והוא התחיל להתחזק בעניין של שמירת מצוות ואני מסייע לו ככל יכולתי בכך
הוא נשוי והיה לו קשר עם אישה גויה נשואה לגוי, בררתי איתו את הענין, ולא היה מדובר ביחסי אישות ממש, אלא אלא דברים אחרים מסביב.
הוא שאל אותי מה האיסור שהוא עבר אם זה נחשב כרת? אם זה נחשב אשת איש כי היא גויה והוא הבין שנישואי גויים לא תופסים.
אשמח אם תוכל להשיב לשאלה-ואני אעביר לו בלי נדר את תשובתך
אני לא יודע אם הוא ממשיך להיפגש איתה פשוט העניין מציק לו והוא רוצה לדעת מה האיסור שהוא עבר

תשובה:

שלום רב.

כתב הרמב"ם כי הבועל גויה דרך אישות עובר בלאו של 'לא תתחתן בם', וכשהיא נשואה גם לשם זנות אסור משום 'ודבק באשתו' ולא באשת חבירו, ודין זה נאמר גם בנשואה לגוי. גם חיבוק ונישוק אסורים אפילו בגויה יש אומרים שמדאורייתא ויש אומרים שמדרבנן.

אך עליך לומר לחברך שאף שעשה זאת בעבר, שערי תשובה לא ננעלו, ואין דבר העומד בפני התשובה, יש דרכי תשובה לכל חטא ועוון שעשה בעבר ואם ירצה יגש לרב שינחה אותו בדרך התשובה המתאימה לו ויתכפר עוונו.

בהצלחה רבה, ואשריך שאתה זוכה לקרב אנשים ולסייע להם בדרכם לחיזוק במצוות.

מקורות:

האיסור בבעילת ארמית לשם אישות מובא ברמב"ם (פרק י"ב מאיסורי ביאה הלכה א') כך: "ישראל שבעל עכו"ם משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה, וכן מפורש על ידי עזרא ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו".

אמנם דעת כמה מהראשונים, כי איסור זה שלא תתחתן בם אינו אלא בז' עמים שהיו בארץ קודם כיבושו ע"י עולי מצרים. ולא בשאר אומות העולם. (עי' בטור ובבית יוסף אבה"ע סי' טז).

ובהלכה ב' כתב הדין של בועל גויה דרך זנות: "ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים, גזירה שמא יבא להתחתן, ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום כותית ומשום זונה, ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום כותית וכל חיובין אלו מדבריהן". ומקורו הוא בגמרא בברכות נח.

ואח"כ בהלכה ו' – ח' כתב: "לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה, אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו מגיש מנחה לה' צבאות, הנה למדת שהבועל כותית כאילו נתחתן לעכו"ם שנאמר ובעל בת אל נכר ונקרא מחלל קדש ה'. עון זה אע"פ שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. ודבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי י"י ולמעול בו". ידועים גם דברי הזוהר החמורים בענין זה שהבועל ארמית היא נדבקת בו לעולם הבא ולכל מקום שילך תלך איתו נשמת הגויה.

לענין אשה גויה נשואה מבואר בבית שמואל סי' ט"ז סק"ב שגם בגויה נשואה נאמר האיסור של 'ודבק באשתו' ולא באשת חבירו.

ואפילו אם לא היתה בעילה, גם איסור חיבוק ונישוק בעריות לדעת הרמב"ם (ספר המצוות מצוה שנג) הוא מן התורה. ודעת הרמב"ן שאיסור זה הוא מדרבנן (ראה ש"ך יו"ד סי' קנז). ודין זה נאמר גם לענין נכרית.

ראה מש"כ החפץ חיים (נדחי ישראל פרק יט): "מה שכתבנו דמחוייב למסור נפשו על העריות לאו דוקא על הבעילה לבד אלא אפילו על חיבוק ונישוק של כל העריות או נכרית או נדה אפ"ה הדין דיהרג ואל יעבור דבל דבר שהוא אסור משום ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים אפילו אין בו מיתה. אלא לאו בעלמא מחוייב למסור עצמו למיתה ובכל זה הוא עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה, שדברים אלו מביא לדי גילוי ערוה, ומזה ימלאו רתת ופחד הפושעים בנפשותם ומזנים עם נדות ועריות ונכריות ועוברים ברצון נפשם על עבירה חמורה כזה שהדין דצריך ליהרג ולא לעבור אפילו אם רוצים לאנסו. וגם חייב כרת על איסור זה אפילו אם הנוגה היא פנויה כמו שמבואר ביו"ד בסימן קפ"ג דאין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה כי כל הבא על הנדה חייב כרת ומבואר שם דכל הפנויות שלנו הם בחזקת נדות".

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל