לאחרונה אני מקבל למייל שלי הרבה חומר שקשור לסיכסוך בעיתון יתד נאמן. זה כולל חומר מתוך הסיכסוך כגון מכתבי עו"ד, וגם דברים בסגנון מודעות רחוב וקריקטורות, ודברים נוספים אודות אנשים שונים שאינם קשורים ישירות ממש לסיכסוך. שאלתי, האם לעיין בזה זה לא עבירה על איסור לשון הרע?
תשובה:
שלום רב.
דברים שנכתבו בפירסום, לדעת הרבה פוסקים מותר לקוראם, אך בכל מקרה אסור להאמין להם.
ולכן מותר לקרוא כתבה בעיתון או פצ'קויל אף אם יש בו לשון הרע על אדם מסויים.
מקורות:
כך משמע מדברי הגמרא בשבת דף מ' עמוד א', שמי שעובר על איסור דרבנן מותר לקרוא לו 'עבריינא', ובחפץ חיים בבאר מים חיים כלל ד' אות ז' העמיד שמדובר בדבר שהיה מפורסם לכל, ואף שבכלל ב' ס"ד מבואר שגם בדבר שנתפרסם מותר לאומרו רק בדרך אגב, צריך לומר שדווקא כשזה עדיין לא מפורסם דיו וכעת הוא מפרסמו יותר, אך אם זה מפורסם לכל אינו גורם כל גנאי ומותר, אך להאמין אסור בכל גווני כמבואר בדברי החפץ חיים כלל ז' ס"ק י"ב.
ר' בספר 'לרעך כמוך', פרק ד' הלכה ט"ו באריכות, ור' גם בתשובתו של הרב יוסף גולדברג בחוברת מרפא לשון חלק ו' שדייק בכמה מקומות בדברי החפץ חיים כך.
אמנם יש פוסקים הסוברים שכשהמפרסם נתכוין לגנאי אסור לקרוא את המודעה מכיון שבשעה שקורא את המודעה מכשיל את המפרסם בלשון הרע.
לכאורה אינו מובן כיצד ניתן להביא ראיה לדבריכם ממה שכתב החפץ חיים. החפץ חיים מדבר בדבר שהוא עובדא אמיתית, והיא ידועה לכל. אבל פצ'קווילים, רובם ככולם מלאים בדברי שקר ופרשנות מגמתית. למשל, אם כתוב בפצ'קוויל, שרב פלוני עשה פעולה פלונית משום נגיעות האישיות או ליקויים בטוהר השקפתו – מי הוא זה שהחליט שאכן הדבר נכון? והאם זה באמת דומה למקרה שדיבר עליו החפץ חיים, ששם ידוע לכולם שאכן האדם הזה הוא עבריין באמת. וכי היה מתיר החפץ חיים לשמוע הוצאת שם רע, במקרה שכולם כבר שמעו זאת? [ובפרט, שהחפץ חיים מתיר הרי גם לומר שהוא 'עבריין' (ולא רק לשמוע זאת), וכי מתיר היה חפץ חיים להמשיך להוציא שם רע כשהשקר הזה כבר התפרסם?]
אכן ודאי שבמקום שהפרסום הוא שקרי אסור הדבר אף בדבר שהתפרסם באפי תלתא וכמו שהוכיח הבאר מים חיים כלל ב' סק"א מדברי הגמרא בכתובות דף מו. אך בדברים אלו בדרך כלל אינם שקר גמור כי אם פרשנות כפי שכתבת ודבר שניתן לפרש לב' צדדים אין זה נחשב מוציא שם רע.
השאר תגובה