| סימן ד | תוכן ענינים | סימן ו |
יל"ע במי ששתיית יין גורמת לו כאב ראש או כאב בטן אם חייב לשתותו (וכן בבשר). והנה בנדרים מט: מבואר שר' יהודה לא הי' טועם יין אלא בקידוש והבדלה וד' כוסות דפסח, ומבואר שם שהיין גרם לו כאב ראש. וכ' המהרש"א בח"א שם: "והא דא"ר יהודה גופי' בע"פ ושמחת בחגך וכו' ביין – י"ל דלסתם אנשים נאמר דראוי להם יין ואין שמחה להם אלא ביין אבל ר"י יצא מסתם אנשים שהרי לא הי' ראוי לו דקאמר חוגרני צדעי". וכעי"ז מובא בשע"ת (תרצה סק"ב) מסידור עמודי שמים גבי פורים שמי שחלש בטבעו אין לו לשתות יותר מדי, וראיה לדבר ריב"א, ומפרש השע"ת דהיינו ר' יהודה בר אילעי שמשמע שלא הי' שותה בפורים משום שהי' מזיק לבריאת גופו. עכ"ד. ((והטעם פשוט דאף למה שנתבאר דשמחת היין אינו עונג אלא מצד שטבעו משמח – מ"מ צער וכאב זה סתירה והיפוך לשמחה ולא חייבו חז"ל דבר כזה בשביל שמחה. ומסתבר דאף בצער קטן לא חייבו, ואף דע"ז אין ראיה מוכרחת מהנ"ל.))
ולפ"ז מי שירצה להחמיר בזה – לא לבד שלא מקיים מצוה, אלא אין ראוי ואולי אף אסור, שהרי מכלל שמחת יו"ט שלא להצטער. (ע' כה"ח תקכט לח שאין לספר ביו"ט דברים המצערים).
אמנם מי שיכול לקיים ע"י שישתה יין מעורב במיץ ענבים, או שישתה יין רק כשיעור הגר"ח נאה, או בצירוף ב' קולות אלו, ובאופן כזה לא יזיקנו היין – ודאי יש לו לעשות כן, ולא יפטור את עצמו.
וכ"ש שבבשר אין להחמיר אם מזיק לו. ובבשר מסופקני אם מקיים מצוה אפילו אם לא מזיק לו אלא שאינו אוהבו כלל, דגבי יין כ' לעיל שהעניין מצד שטבעו לשמח, אבל בבשר ע"כ דענין השמחה מצד העונג, וא"כ לא שייך במי שלא נהנה כלל, ואולי לא חלקו חכמים , וצ"ע.
שו"ר בשבות יצחק (הל' פסח פ"י ד, הועתק לעיל סי' ב) שכ' אף גבי יין שמי שאינו אוהבו כלל א"צ לשתותו, ונראה שזה בשם הגריש"א.
| סימן ד | תוכן עניינים | סימן ו |
