קונטרס יין ישמח, סימן ד': שיעור שתיית היין בחג

מקובל שהשיעור הוא רביעית, ומצאתי שכן נקט בפשיטות בס' נימוקי או"ח מונקאטש (תקכט), וכן ברבבות אפרים (ח"ו רסג) הביא שהרב פיינהנדלר כ' בשם הגרי"ש אלישיב דהשיעור רביעית. וכ"כ בשבות יצחק (הל' פסח פ"י אות ד, שהועתק לעיל). ((ובנטעי גבריאל יו"ט נד, ח כ"כ בשם תורה אור מבעל התניא מגילת אסתר עמ' קצח.)) וע"ע ברבבות אפרים (ח"ה תרי) שכ' בשם הגרח"פ שיינברג שצריך שיעור המשמחו ותלוי בכאו"א עד שהגיע לשמחה. ((והא דלא סגי בקצת יין מבואר ביש"ש (ביצה ב,ה, שיובא לקמן סי' ו' בענין בשר) שבזמן המקדש הי' מספיק לשתות בצמצום ולא היו שותין לרוות גופו ובזמן הזה לא סגי בזה אלא "ישתה וישכח רישו". ומזה משמע קצת כד' הגרח"פ שיינברג. [שמעתי בשם הגר"נ קרליץ שסגי בפחות מרביעית, וצ"ע מד' היש"ש.]))

ויל"ע אם צריך להחמיר כשיעור חזו"א , והנה הבה"ל בסי' רעא סי"ג כ' שנכון לכתחילה להחמיר בדבר שעיקרו מה"ת, כגון קידוש של לילה, אף שמדאורייתא א"צ יין, ואינו דאו' ממש אלא רק עיקרו מה"ת. וכאן אף שיין בדוקא בודאי אינו מה"ת, דהא לתוס' במו"ק יד: כל המצוה בזה"ז מדרבנן, ולהרמב"ם ושאר הראשונים (ע' שאג"א סה) שהמצוה היא מדאו' גם בזה"ז – מ"מ יוצא מדאו' בכל מיני שמחות, וחיוב יין אינו אלא מדרבנן (כן נראה מהשאג"א סה), מ"מ לכאורה נחשב עיקרו מדאורייתא, ואולי רק להרמב"ם וסייעתו נחשב עיקרו דאורייתא, דיש מצוה מדאו' כעת ורבנן תקנו איך לקיים המצוה, אבל לתוס' שהיום אין חיוב דאו' נראה שלא נחשב עיקרו מדאו'. ומ"מ הי' נראה להחמיר אחר שהשאג"א נקט כד' הרמב"ם להלכה, אבל כיוון שכתבנו לעיל דלכאו' לד' הר"ן והריטב"א (ולהמנח"ח גם להרמב"ם והחינוך) אינו אלא מצוה מן המובחר – נראה דיש להקל בשיעור הקטן (למי שעשה שאר דברים מענגים ומשמחים או שמרגיש שמחה בכמות היין ששתה). ואף שכתבנו לעיל שמדברי הפוסקים נראה שנקטו שזה חיוב, מ"מ כיון שבדבר שאינו דאו' ממש אלא רק עיקרו מדאו' לא פסק המ"ב שצריך להחמיר אלא רק "נכון לכתחילה" נראה דיש לצרף שיטות אלו ולהקל.