הסתפקתי באופן שכדי לקיים מצות עשה אדם יצטרך לצום, כגון שאין לו תפילין, וכדי שיהיו לו תפילין הוא צריך להמתין במקום שאין לו אוכל ושתיה יום שלם באופן שאין פיקוח נפש, אם חייב לעשות כן
תשובה:
שלום רב.
נראה מדברי הפוסקים שאין חיוב לעשות זאת בשביל קיום מצוה, אך בוודאי יש בכך מידת חסידות.
מקורות:
ידועים דברי הפוסקים והאחרונים שדימו את הפטור של מצטער בסוכה למצטער משאר מצוות שפטור, כן כתב הרדב"ז (ח"ג סימן תכה) לענין חולה שפטור משנים מקרא ואחד תרגום שלא יהיה אלא מצטער שפטור מסוכה אף שהיא מצוות עשה של תורה. וכן בח"ב סימן תרפז כתב ללמוד מסוכה שמותר להסתפר בר"ח אייר כיון שיש בזה צער. וכן בקובץ שיעורים ח"ב סימן מ"ו הביא תשובות הגאונים שחולה פטור מתפילה כמו בסוכה, ותמה שזה פטור מיוחד בסוכה כיון שזה תשבו כעין תדורו, וביאר דבריהם שפטור כיון שנחשב עוסק במצוה כיון שעוסק בהשבת גופו וכעי"ז כ' בשו"ת בשמים ראש (סימן צד) שכיון שמצוה גדולה היא להברות את גופו מכל חולי נחשב עוסק במצוה ולכן פטור ממצות עשה אחרת כשיצטרך להימנע מלהברות עצמו.
אלא שלענין ד' כוסות כתב השו"ע (סימן תעב ס"י) מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצות ארבע כוסות. וכתב המשנ"ב (ס"ק לה) דאין בכלל זה כשיפול למשכב מזה, והטעם כתב שער הציון (ס"ק נב) דאין זה דרך חירות, ומשמע דאי הוה דרך חירות היה חייב להכניס עצמו אף לחלות כדי שיקיים המצוה. ויתכן שארבעה כוסות שאני דהוה פירסומי ניסא.
והברכי יוסף (סימן תעב סק"י) כתב דדוקא גבי סוכה אמרו דמצטער פטור מן הסוכה, משום דתשבו כעין תדורו, אבל בשאר מצות חייב המצטער, וכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון. והכי משמע ממה שכתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות תפילין הי"ד) שהמצטער ומי שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן. וכתב הכסף משנה בשם ה"ר מנוח אף על גב דבשאר מצוות אמרינן מצטער איבעי ליה ליתובי דעתיה, הכא שאני משום היסח הדעת, עכ"ל. אלמא מצטער בשאר מצות חייב, אלא דתפילין שאני דאסור להסיח דעתו וכמ"ש הרמב"ם. באבני נזר יו"ד סי' שכ"א כתב שאין אדם חייב ליפול למשכב כדי לקיים מצוות עשה, וכן כתב בחלקת יואב בקונטרס בדיני אונס. וכן כתב בתשובות והנהגות חלק ח' סימן ג' שיש פטור בכל המצוות לחולה אם קיום המצוה יזיק לבריאותו אף שלא יסתכן.
ובשו"ת בצל החכמה חלק ד סימן קא דן לענין בכור שהיה ניצול שואה ולאחר עשרים שנה בא אדם ואמר לו שהיה בכור, אם צריך להתענות תענית בכורות. וכתב שם שכיון שלענין ממון אין עד אחד נאמן, ה"ה לענין צערא דגופא לא יאמן, וכתב שם להוכיח מסוגיא בעבודה זרה דף יב,א שצער הגוף (המצטער משום קוץ להוציאו ליד עבודת כוכבים) חמור מהפסד ממון, ואולי יש לדמות לנדון דידן שגם יהיה חמור מהוצאת ממון ויהיה פטור מלצער גופו ולהתענות בשביל מצוות עשה.
להלכה למעשה: באשל אברהם (בוטשאש) ריש הל' תפילין נסתפק בכגון זה אם צריך לסבול בעינוי הדרך בכדי לקיים מצוות תפילין ונשאר בצ"ע למעשה. בשו"ת דבר יהושע חלק א' סימן א' האריך בענין זה ובאות ו' הסיק שאין חיוב לקיים מצוה אם צריך לטרוח בשבילה יותר ממה שרגילים לטרוח עבורה בזמן רגיל, אך יותר מכך נחשב שאינו יכול לעשותה ופטור ככל אונס, ובמנחת אשר מועדים סימן ל"ה כתב שלא ניתן לתת גדרים בצער שצריך האדם לעבור בשביל לקיים את מצוות עשה, אך בודאי שיש בזה מדת חסידות לטרוח ולהתאמץ אף כשקשה לקיים מצוות עשה.
ניתן לעיין כאן בשיעור מקיף על כל הנושא של צער וטורח במצוות כולל מראי מקומות ונושאים נוספים שלא עלו כאן.
תודה רבה לכבוד הרבנים
האים חיוב מין התורה להניח תפילין יום יום או זה רק מדרבנן
יש מצווה מן התורה להניח תפילין כל יום, וכל יום שלא הניח תפילין ביטל מצוות עשה מן התורה. מדרבנן יש להניח כל היום, אך מאחר שהיום אין אנו שומרים על גוף נקי ביטלו דין זה (כך הביא הביאור הלכה ריש סי' ל"ז בשם הפרי מגדים ע"ש).
השאר תגובה