כניסת כהנים למוזיאון

שלום וברכה!

אנו עומדים לערוך סיור במוזיאון בירושלים וברצוני לדעת האם ניתן לכהנים שבחבורה להשתתף בסיור. מדובר במוזיאון שיש בו 2 בנינים, האחד כולל אולם כינוסים וקפיטריה, והאחר אולמות תצוגה.

במבנה הראשון של אולם הכינוסים והקפיטריה אין שום פריטים. מצד הקרקע שבו נבנה המוזיאון, לדברי המנהלים בשעה שבנו אותו לפני 70 שנה – פינו את כל הקברים שנמצאו שם.

במבנה השני של אולמות התצוגה ישנם המון עצמות, אבל כולם-כולם מתוארכים ע"י החוקרים וע"פ התיארוך המקובל לתקופה הפרה-היסטורית. מבלי להיכנס לשאלת גילם המדויק, מדובר בלי ספק על עצמות אנשים שחיו הרבה לפני מתן-תורה.

אני מבין – ותקנוני נא אם אני טועה – שביחס לטומאת עכו"ם אי"צ להקפיד בטומאת אוהל, אלא רק במגע. האכן כך? כי אם לא – אי אפשר כלל להיכנס למבנה הזה.

מבין כל הממצאים, יש פריט אחד שהוא גולגולת שנתגלתה בחפירות בלכיש, שהיא מתוארכת לתקופת מלכות ישראל ושלכאו' היא שייכת ליהודי. הגולגולת נמצאת בתוך ארון זכוכית, יש בו כמה וכמה מדפים כשהגולגולת נמצאת באחד המדפים התחתונים, אך גם מקצה המדף העליון יש יותר מכמה טפחים עד לתקרת הזכוכית.

גם כל העצמות האחרות שבמתחם – פרט למאסיפה המשוחזרת שבחצר האחורית של הבנין – נמצאות בתוך ארונות זכוכית ותמיד יש מרחק של למעלה מטפח מן העצמות ועד לתקרת הזכוכית.

אחר האולם הזה עם הגולגולת יש יציאה החוצה, שם הם שיחזרו מערת קבורה, קוראים לה 'המאסיפה', ושם יש עצמות יהודים, אבל זה בחצר פתוחה.

במרתפים שלמטה, שביד רשות העתיקות, על פי החוק אסור להם להחזיק עצמות, וכך הם מצהירים. אנשי רשות העתיקות טוענים ברצינות שאין שם שום עצמות.

תשובה:

שלום רב.

לאחר בירור מקיף בענין זה, לכתחלה אסור לכהנים להשתתף בסיור במוזיאונים שיש בהם עצמות אדם.

במקרה צורך גדול ניתן להקל בכמה תנאים:

א. למבנה הראשון מותר להיכנס ואין צריך לחשוש שנשארו שם קברים אם אסור להם להחזיקם על פי החוק וכך הם מצהירים.

ב. למבנה השני מותר להיכנס במקרה צורך גדול, ולענין העצמות שמלפני מתן תורה, מותר להתקרב אליהם (וראוי שלא יגעו בהם), ומארון הגולגולת יש לכהנים להתרחק ד' אמות (שהם 1.92 מטר לדעת הגר"ח נאה ו2.3 לדעת החזו"א)

ג. לחצר המאסיפה מותר להכנס אך לא למערה עצמה, ואם מחיצות המערה הם כמו מחיצות הקבר שאין מחיצות נוספות בינם לבין העצמות, יש להרחיק ד' אמות ממערת הקבורה, אך אם הם מחיצות שחוצצות בין הקברים לבין האנשים מותר להתקרב עד פתח המערה.

מקורות:

לענין כניסה למבנה הראשון שהיה בו קברים ופונו, יעוי' במנחת יצחק ח"ד סי' ל"ב שהתיר לכהן לגור בבנין שמעל קברי עכו"ם אף במקום שיש רק ספק שמא פינו, וכל שכן כאן שאומרים שפינו ודאי יש להתיר.

לענין הכניסה למבנה השני, מחמת הגולגולת אם אינה שלימה לגמרי וחסר בה אף שיעור סלע (2.5-3 ס"מ) אינו מטמא באהל כלל.

אם היא שלמה לגמרי, אף שהיא נמצאה בין חפירות לכיש עדיין אין אנו יודעים אם היא עצם של יהודי או של עכו"ם, וכן יש מחלוקת אם גולגולת בפני עצמה מטמאה או לא (דעת הרמב"ם טומאת מת ג,א שמטמאה, אך החינוך מצוה רסג פסק שאינה מטמאת בפני עצמה), וכן נחלקו אם לטמאי מת מותר להיטמא שוב, וכן אם אומרים טומאה בוקעת ועולה כשיש פותח טפח, ובצירוף כל זה יש להקל במקום צורך גדול.

ולענין שאר עצמות העכו"ם שם נחלקו הרמב"ם והרא"ש אם מטמאים באהל כפי שהובא בטור בסי' שע"ב, ולהלכה פסק השו"ע בסעיף ב' שראוי להחמיר בזה, אך מכיון שהרבה ראשונים סבירא להו שאין טומאת אהל בעכו"ם, ובהתחשב בכך שכאן יש צירוף של קולא נוספת שיש כאן פותח טפח מהעצמות, ושהכהנים כבר טמאים ויש מחלוקת אם אסור להיטמא שוב – ניתן להקל במקום צורך (ויעוי' בזה גם בהגהות אשר"י בשם מהרי"ח בב"מ סי' מ"ז שהסתפק אם להחמיר במקום מצוה, ורע"א בכו"ח תנינא סי' י' כ' שרק בשעה"ד גדול יש להקל, ובשו"ת אבני נזר יור"ד סי' תסו-ז פסק דבשעת הדחק גדול מי שירצה להקל יש לו על מי לסמוך ובסימן תס"ח ס"ק יז כתב דבמקום ביטול שמחת יו"ט אינו נכון להחמיר, וכן בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רלג כתב להתיר שלא יפנו כהנים שבשכונתם מת גוי בער"פ משום צער וביטול שמחת יו"ט).

לענין הרחקת ד' אמות מעצמות יהודים נפסק כך בשולחן ערוך סי' שע"א ס"ה ואף מהקבר עצמו יש להחמיר בזה, אלא אם כן יש מחיצות נוספות החוצצות בין הקבר ובין האדם. וכן הדין לענין ההרחקה ממערת הקבורה, כמבואר בפוסקים שההרחקה היא מהקבר עצמו.

ולענין הרחקה מעצמות עכו"ם, בפתחי תשובה שעא,יג הביא ספר חומות ירושלים שהסתפק בזה, וכתב שבמת מכוסה שאין חשש מגע בודאי אין איסור להתקרב אליו, ויעוי' בהר צבי יו"ד סי' רפ"ד שהסתפק אם יש לאסור מגע בקבר עכו"ם והביא דעות לכאן ולכאן, ונראה דכל דבריו אמורים בקבר שאין בו פותח טפח, וכך כתב במנחת יצחק ח"ד סי' ק"ו שרק כשאין בו פותח טפח יש להחמיר.

לענין עצמות שמלפני מתן תורה, ברש"י בנזיר נד,א ד"ה או מבואר שנחשב קברי עכו"ם ואינם מטמאים, וכן דעת תוס' שם אך כתב שאברהם אבינו ואדם הראשון מטמאים ונחשבים אדם, אך בתוס' בנדה דף ע,ב מבואר שבני נח מלפני מתן תורה אפילו עכו"ם מטמא באהל והוכיח כן ממה שאיתא בגמרא שם שאשת לוט אינה מטמאה כיון שהיא נציב מלח, משמע שאם לא כן היתה מטמאת, אך מכיון שברש"י ותוס' בנזיר מבואר שלא כדבריו וכך מבואר בתוס' ביבמות דף סא,א ד"ה קברי ובב"ב דף נח,א ד"ה מציין, וכן כתב בפשיטות הגר"א בספר אדרת אליהו פרשת חוקת סוף פסוק י"ח ניתן לסמוך על דבריהם להלכה.

לענין סוף טומאה לצאת, אמר לי הגאון ר' אשר  וייס שליט"א שאין זה נחשב סוף טומאה לצאת כיון שאין סיבה להוציא את העצמות האלו ביום מן הימים, אלא הם עומדים שם כמוצג לזמן לא מוגבל.