לגבי הדין של איסור נתינת שלום לחברו קודם שהתפלל,לא הצלחתי להשכיל מה טעם האיסור,האם להגיד 'שלום' דווקא במילה ששמו של הקדוש ברוך הוא שלום,או שלום הכוונה ספציפית המילה אבל כל לשון שלום כמו בימינו 'מה נשמע' 'מה קורה' וכולי,.
דבר אחר,ראיתי בילקוט יוסף סימן פט' בעניין של אמירת שלום קודם התפילה, בעניין שחברך טס לארץ אחרת ואתה רוצה ללוות אותו משום גמילות חסד אסור להקדים לפתחו אבל לחכות לו שיצא מותר מה הטעם שדווקא אסור להקדים לפתח חברו? אין כאן הערמה? אחרי הכל אתה מחכה דווקא לו לחברך. ובעניין שמותר ללוות אותו או את רבך או אביך אסור לדבר איתם קודם התפילה בזמן הנסיעה מה הדינים במצב כזה? יישר כח.
תשובה:
שלום רב.
יש ב' איסורים, יש איסור בשאילת שמו של הקב"ה לפני התפילה, ואיסור להקדים לבית חבירו אף בלא אמירת שלום.
איסור אמירת 'שלום' הוא מפני שנחשב כאלו עשה את חבירו במה והטעם בזה מפני שהתפלה היא במקום קרבן, ומי שמקבל פני חבירו קודם שמקבל פני שכינה בתפלה הוא כמו ההולך להקריב בבמה ומניח מקדש ה'. איסור זה הוא אף אם הולך לבית חבירו בשביל דבר אחר, אך אם פוגש בחבירו ברחוב וחבירו אומר לו 'שלום' יכול להשיב לו 'שלום', ולהקדים לחבירו 'שלום' מעיקר הדין מותר, אך נהגו להחמיר ולומר 'בוקר טוב', ואם התחיל הברכות יכול להקל בזה כשפוגש חבירו.
איסור נוסף הוא איסור ללכת להקביל פני חבירו לפני שהולך לתפילה, טעם האיסור הוא מפני שנראה שמחשיב את חבירו יותר מהקב"ה, איסור זה הוא לאו דוקא באמירת 'שלום' אלא אף אם אינו אומר לחבירו דבר (וכל שכן לומר מה נשמע וכדו') אלא משכים לפתחו (וכן אם הולך למקומו בבית הכנסת). אך איסור זה הוא רק כשהולך בשביל להקביל פניו, אך אם הולך לצורך אחר יכול ללכת ואז יכול אף לומר לו 'בוקר טוב', אך לא 'שלום'.
יש לציין שלדבר בטלפון, נחשב כמפגש אקראי שמותר לומר 'בוקר טוב' ואף 'שלום' מעיקר הדין כנתבאר לעיל.
האיסור הזה הוא דוקא אם הולך להדיא כדי להקדים לחבירו שלום, ולכן אם עומד במקום שחבירו עומד לעבור שם מותר ואין זה הערמה, כיון שלמעשה אינו מראה שמקדים את חבירו להקב"ה.
אם מלווה כל אדם לפני התפילה, מותר לדבר איתו, ולומר לו 'שלום' הדין כמו קודם. וכשאביו או אמר עומדים לנסוע לדרך רחוקה בבוקר מותר ללכת לביתם להיפרד מהם ולומר להם 'שלום', כיון שיש בזה מצוות כיבוד אב ואם.
מקורות:
גמרא ברכות יד,א, מהרש"א שם בטעם האיסור, בית יוסף סימן פ"ט, שולחן ערוך סי' פ"ט ס"ב ומ"ב שם, ערוך השולחן פט,יח (אסור ההקדמה בעצמותה אף בלא שאילת שלום כלל), שו"ת בצל החכמה חלק ה' סימן ע' (לענין כיבוד אב ואם) וע"א (לענין להמתין לחבירו). שו"ת אז נדברו חי"ד סימן ל"ד (לענין טלפון).
