דיין ביה"ד הרבני בחיפה
לתשובת הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בענין לחץ כאן
בס"ד
בפנינו בקשה להיתר נישואין לכהן.
המבקשת גב' — נישאה כדמו"י ביום י"ב ניסן תשס"ח והתגרשה בבית הדין בחיפה בג"פ ביום ה' ניסן תשס"ט.
המבקשת חייתה בארה"ב בדרך אישות ללא חופה וקידושין עם כהן ונולדה לה בת שהיא כיום בת חמישה חודשים ומבקשת להינשא לאותו הכהן.
המבקשת טוענת להיתר נישואין היות ואחד מעדי הקידושין אותו ייחד הבעל היה גיסו, בעל אחותו. מסדר הקידושין היה העד שני.
בית הדין הודיע לה כי עליהם להיפרד עד לבירור סופי וכעת היא בחזקת איסור. אבי המבקשת ביקש כי נזרז את ההליכים היות והם חיים בנפרד וקשה לאב הקטינה לא לראות את הבתו היות והוא גר במרחק של 450 ק"מ ממקום מגוריה של האישה בארה"ב.
בית הדין דיבר עם אחיו של הכהן שחי בארץ והלה אמר שהוא נושא כפים והוחזק בכהונה.
הבעל הראשון, הרב מסדר הקידושין והגיס הוזמנו לעדות בבית הדין והתקבלו העדויות.
התברר מתוך דברי העד הכשר וכן מתוך דברי הבעל כי הבעל הזמין את גיסו לעדות ולא מסדר הקידושין, הגיס מלבד היותו קרוב בקרבת אישות לדבריו הינו נוסע בשבת, בית הדין לא קיבל על כך עדות.
בסמוך לחופה, נכח כמנגן אורגן, אחיו של העד הכשר מסדר הקידושין שהוא ג"כ יהודי שומר תו"מ, אולם לא ברור אם הוא ראה את מסירת הטבעת כך שגם אם נבטל את יחוד העדים ותהיה כת אחת יפסלו העדים הכשרים מצד קורבת שני האחים.
מסדר הקידושין והגיס חתמו על הכתובה לפני החופה.
צורף לתיק בית הדין וידאו של החופה, שאר הנוכחים מלבד כשלושה היו ללא כיסוי ראש, תלבושת הנוכחים והכלה עצמה הייתה בבחינת הרחק מן הכיעור והדומה, כך שקשה לצפות שהנוכחים יהיו מכשרי ישראל.
הנידון שבפנינו הוא על כשרות הקדושין. אם תמצא לומר שלא היו קידושין, יש לדון מצד פסלות לכהונה מדרבנן משום קול גירושין מאחר ונתגרשה בגט כשר ואיכא דשמע בגיטה ולא שמע בהכרזה כמבואר ברמ"א אה"ע סי' ו' סע' א' בשם תשובת הרשב"א סי' תק"ן.
קידושי עד אחד
היות והצדדים הם ספרדים לא חיישינן לשיטת הסמ"ג החושש לקידושי עד אחד.
פסול קרבת אישות
קרבת המבקש היא קרבת חתנות מן האב שלדעת הרמב"ם הוי רק דרבנן ולדינא קייל"ן קידושין בפני פסולי עדות דרבנן הם קידושין מן התורה.
אולם לדינא פסקו רוב הפוסקים והשו"ע מכללם שפסולי חתנות פסולים מדאורייתא כאשר הרמ"א בסי' ל"ג סע' ב' שהביא את דעת הרמב"ם השמיט קרובי חתנות וכתב רק קרובים מן האם וכן תמה ג"כ הרעק"א בתשובה. אמנם מסקנת הרעק"א שדברי הרמ"א הם רק לכתחילה ולא בדיעבד, ובזה יש להוסיף שנידון דידן הוא רק איסור כהונה דאורייתא ולא איסור אשת איש דחמיר טפי.
אולם ייעוין בזכר יצחק שהצדיק את דברי הרמב"ם דלא כתשב"ץ והש"ך וש"פ שחולקים על הרמב"ם. אלא שאף אם נחשוש לדברי הרמב"ם יש להתיר על פי השיטות שקידושין בפני פסולים מדרבנן בטלים מן התורה וכן כתב בתשובת ר"י בן הרא"ש. גם לדברי הגט פשוט שבאיסור אשת איש לא מתירים מדין ספק ספיקה אבל באיסור כהונה מתירים כמו שמצאנו גבי אלמנת עיסה.
מה עוד שהריב"ש החוות יאיר הגר"א בביאורו לשו"ע חו"מ וכן הרעק"א בגליון כולם פוסקים דלא כרמב"ם.
פסלות בעבירה
כן יש לצרף כאן היות העד פסול בעבירה, אמנם לא נתקבלה עדות לפוסלו בעבירה. אלא שגם אם יתקבלו עדי פסול, יש צדדים להחמיר. ראשית, דברי התומים בסי' פ"ז שפסולי עבירה נפסלים רק מכאן ולהבא מקבלת העדות. וגם שמא פסולי עבירה בזמן הזה, הם שוגגים וכשרים מדאורייתא יעויי' באחיעזר ח"ג סי' כ"ה ומה שמיקל שם להכשיר גט החתום בעדים מחללי שבת החתומים על גט, הוי חומרא בנידון דידן שבאים לפסול.
צירוף שאר המוזמנים
העדים הוזמנו להעיד בבית הדין, תחילה העיד העד הפסול ולאחר מספר ימים העד הכשר. לשיטת הבית הילל יש להחשיב את טענת האישה לקידושין בפני פסולים, כהכחשה וא"כ נפסלים העדים למפרע ולשיטת הבית שמואל גם לשיטת התוס' שצירוף לא פוסל למפרע וכן דעת החת"ס אה"ע סי' ק'.
מצאתי בתשובת הרדב"ז חלק ב' סי' תש"ז שפסל הקידושין בנתכוון הפסול להעיד להדיה ולשיטת הרמב"ם רק אם יש ספק אם הפסולים מתכוונים להעיד אינם מצטרפים אבל בהתכוונו להצטרף נפסלים ג"כ הכשרים.
בנידון דידן, רוב המצוים בחתונה אינם שומרי תו"מ והם פסולים ואם תמצא לומר שהיו שם כשרים שמא לא ראו את נתינת הטבעת. יש לציין שמצאתי בתש' הרדב"ז שפסל עמי הארץ גם כעדי קידושין ויעו' בית יוסף חו"מ סי' ל"ד בסי' ג' שיטות בפסלות עם הארץ.
לדעת קצוה"ח בסי' לו' בעדות הנעשית לכתחילה, כגון, עדות קיום אין ביד הפסולים לפסול את הכשרים נגד רצון של המקדש, אמנם כל זה במקום שהמקדש לא ייחד עדים. בנידון דידן, הבעל זמן את העד הפסול, גיסו, ונאמר לבעל שייחד עדים והיה בדעתו שהם יהיו העדים בדווקא ולא אחרים. אם כן, על מנת להכשיר את העדים האחרים צריך לבטל את דיבורו ולהעמיד אומדנה חדשה שרוצה דווקא שהכשרים יהיו עדים כנגד דיבורו המפורש. אלא שאין לנו ראיה על פסלות שאר העדים אלא דברי המסדר קידושין שדרכו תמיד לומר שהמקדש ייחד עדים ויפסול עדים אחרים והוא אינו רק עד אחד.
יש ג"כ לדון להחמיר מדברי תשובת החת"ס אה"ע ח"א אבן העזר סי' ק' שבאנן סהדי לא נפסלים ע"י צירוף קרוב או פסול למרות שדבריו הם להחמיר ולהצריך קידושין שניים לכתחילה ולא לאסור בדיעבד כבנידון דידן. ועוד שכל הרואים יתכן שהם פסולי עבירה וקורבה מלבד שני אחים כשרים וא"כ אין לנו ידיעה זולת העדים הפסולים ומנלן לחשוש לעדים כשרים במקום פרוץ וכל ידיעתנו שיש אנן סהדי הוא על פי פסולים. יש להעיר על דברי החת"ס מכל עדי עריות שדי שיראו כמנאפים דהוי אנן סהדי ואעפ"כ נפסלים קרובים ופסולים ומאי שנא מכיסוי פני הכלה שהביא בשם ספר המקנה.
יש להוסיף כי בנידון דידן היות ונגלה לנו כי העד שיוחד היה פסול מדין קורבה, ולדברי העד הוא גם מחלל שבת בפרהסיה הרי שיש רעותה באנן סהדי ואפשר שהמסדר קידושין טעה גם בבירור הבעלות של הטבעת הקידושין ושאר דינים הפוסלים את הקידושין.
יש להוסיף, שיש מקום לומר שבנישואין שבהם הצדדים אינם שומרי תו"מ קיימת כיום רעותא באנן סהדי, זאת היות ויש מסדרי קידושין שעושים שלא כדין מייחדים בדווקא עדים פסולים או שאר פסולים משום חשש זנות על אף שהברכות הן לבטלה ויש כאן משום גניבת דעת ופגיעה בשורש קדושת ישראל, יעוי' אבני מילואים סי' מ"ב ס"ק ו'. אולם מאחר ובפנינו פסולים ורעותות ניכרות שהמסדר קידושין לא בירר אם העד שומר שבת או קרוב א"כ גם הידיעה הכללית שהיו קידושין כדין הורעה וצ"ע.
פסלות לכהונה משום קול גירושין
בדברי הרמ"א בסי' ו' איירי כאן בספרדים ויש שרצו להקל כנגד הרמ"א. יש לדון שראיית הרשב"א היא ממקום שאמרה נתקדשתי והוא כופר וגירשה שנאסר בקרובותיה שאפשר שהיו עדים והלכו למדינת הים מה שאין כן במקום שהתברר שלא היו קידושין כלל יעוין בית שמואל שם סק"ג.
נקודה נוספת: יש להתייחס לנידון דידן כדיעבד היות וחיו יחדיו בדרך אישות ונולדה ילדה, הגם שאין כאן קידושין בפועל.
