לתרומות לחץ כאן

פרשת בהעלותך – חיוב התרועה בחצוצרות בעת מלחמה

פרשת בהעלתך

בענין חיוב התרועה בחצוצרות בעת מלחמה

עשה לך שתי חצוצרת וכו' והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות וכו'. ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם. וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרות וכו' וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון וכו'. מבואר שישנם ד' אופני חיוב של תקיעה בחצוצרות: מקרא העדה, מסע המחנות, עת מלחמה ובשעת הקרבת קרבנות.

המצוה לתקוע בעת מלחמה מובאה ברמב"ם בספר המצות עשה נ"ט וז"ל: וכן אנחנו מצווין לתקוע בעתות הצורך והצרות והוא אמרו וכי תבואו מלחמה וכו'. וכן בהל' תענית פ"א ה"א הביא הרמב"ם הלכה זו, וז"ל: מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הצבור שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו עכ"ל. וכ"כ בחינוך מצוה שפ"ד.

על מי מוטלת חובת התקיעות במלחמה
והנה לא נתבאר היטב בפסוקים מי הם התוקעים בעת המלחמה, כי הגם שהתורה כתבה להדיא ובני אהרן יתקעו בחצוצרות, מ"מ אולי זה קאי רק על מה שלפניו כלומר על המסעות ומקרא העדה אבל לא על מה שנאמר לאחריו כמלחמה וקרבנות.

והנה מצאתי ביעב"ץ במור וקציעה סי' תקע"ו שנקט להדיא דמצות התקיעה בחצוצרות בעת מלחמה מוטלת היא על הכהנים דוקא והוסיף שלכן אין תוקעין בזה"ז כיון שאין לנו כהנים מיוחסין, וכנראה שמקורו מדברי החינוך מצוה שפ"ד (וע"ע במנחת חינוך שם) וכ"מ פשטות המשנה תענית טו: תקעו הכהנים תקעו.

דעת החולקין
אכן ממש"כ רש"י בפרשת בהעלתך עה"פ ובני אהרן יתקעו דזה קאי על המקרא והמסעות. נראה דאתי לאפוקי תרועות דקרבנות ושל מלחמה. ומצאתי שכבר עמד ע"ז בקרן אורה תענית טו: והעיר מד' רש"י הללו. וכן בס' באר בשדה ציין לרש"י ר"ה לא. דמשמע גם שם דהתקיעות על הקרבן היו ע"י הלויים ולא ע"י הכהנים, ושזה לשיטתו כאן . ומה שבדה"י ב' י"ג י"ד כתוב והנה להם המלחמה וכו' והכהנים מחצרים בחצצרות וכו' שנראה לכאורה ברור שתקיעת החצוצרות במלחמה היתה בכהנים דוקא, אולי י"ל דהיתה הוראת שעה וכמוש"כ בהערה כאן.

ואף שרש"י בדה"י ב' כ"ט כתב להדיא עמש"כ שם דהכהנים תקעו בחצוצרות על הקרבן דזה משום דכתיב ובני אהרן יתקעו בחצוצרות (ואם לרש"י קאי בני אהרן על תקיעות הקרבנות, כש"כ דקאי על תרועות המלחמה המוקדמין להם בפרשה). מ"מ הרי ידוע דפרש"י על דה"י אינו מרש"י, ואין להקשות עליו משאר ד' רש"י בתנ"ך.

כמו"כ מצינו עוד שהתוי"טתענית העיר ע"ד הטור שהשמיט מש"כ במשנה תענית שאמרו לכהנים תקעו בני אהרן תקעו, וגם הרמב"ם השמיט שתקיעת החצוצרות בעת צרה היא בכהנים דוקא למרות שלדעת הרמב"ם החיוב תקיעה בחצוצרות בעת צרה הוי מן התורה.

גם בשו"ת מהרי"א קפ"ג מצאתי שכתב לתרץ על מה שלא מצינו שתקעו ביריחו בחצוצרות, בהקדם הערה על ב' שינויים המבוארים שם, א. שהתוקעים היו כהנים ב. שתקעו תקיעות ובתורה כתוב והרעותם כלומר שיתקעו תרועות. ותי' דכד דייקת בקראי תראה שאחרי תקיעת הכהנים באמת הריעו כל העם תרועה וזהו מצד קיום מצות והרעותם, ומה שתקעו הכהנים בשופר מתחילה זוהי מצוה אחרת המיוחדת ליריחו בלבד את"ד ז"ל.
הרי דבריו ברור מללו שבמלחמה אין חובת התקיעה מוטלת על הכהנים, וחידוש בעיני שלא הזכיר מהרי"א כלום מכל הפוסקים שנקטו דגם במלחמה תוקעין רק כהנים.

יישוב דברי הגמ' סוטה מג. לדעת הסוברים דל"צ כהנים לתקיעת חצוצרות
ועכ"פ לפי"ד המהרי"א ז"ל וסייעתו חשבתי ליישב קו' הראשונים והאחרונים בדברי הגמ' סוטה מג. שדרשו על הכתוב במלחמת מדין בפרשת מטות "וחצוצרות התרועה בידו (של פינחס)" אלו השופרות. ובמושכל ראשון דברי הגמ' קשים להולמן למה שינה פשוטו של מקרא היות והתורה אמרה והרעותם בחצוצרות כשיוצאין למלחמה. וכבר תמה ע"ז המהרש"א ונשאר בקושיא גדולה.

אכן אם נניח שאין מצות התקיעה בחצוצרות בכהנים, כ"א במסעות והקהלת העם, לכן הוצרכה הגמ' בסוטה מג. הנ"ל לפרש למה לקח דוקא פינחס את החצוצרות בידו והרי ל"צ לזה כהן, ולזה פי' דהחצוצרות ר"ל השופרות כמו ביריחו שגם שם היו תקיעות השופרות בכהנים.

תי' הרמב"ן ליישב דברי הגמ' סוטה
אכן הרמב"ן תענית יד. תי' הגמ' הנ"ל באופן אחר וכתב שם דהחיוב חצוצרות נוהג רק במלחמת אויבים הבאים להילחם על ארץ ישראל ולא כשיוצאין עליהם וכאן הרי יצאו בנ"י להילחם עם מדין . וע"ע אבנ"ז או"ח סי' תכ"ה שהלך ג"כ בדרך זה לפרש הפסוק בפינחס ותימה שלא הזכיר כלום מדברי הגמ' סוטה הנ"ל.

קושיא על הרמב"ן מד' המדרש בהעלתך והוכחה לדבריו
והנה לכאורה צ"ע טובא על הרמב"ן ואבנ"ז הנ"ל מדברי המדרש בפ' בהעלתך שכתב עשה לך משלך. עשה לך לך אתה עושה ולא לאחר. אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות, עכ"ד המדרש. ומשמע מזה שאע"פ שבנ"י יצאו למלחמה על יריחו היו בעצם צריכין לתקוע אלא שלא היו יכולין לתקוע מדכתיב עשה לך ולא לאחר, והרי דאף כשיוצאין למלחמה חייבין לתקוע ע"ש.

ואולי י"ל דאדרבא כד דייקינן נראה שלשון המדרש פט"ו שם מדוייק מאוד כדבריהם ואדרבא משם סיוע לדעתם, וז"ל המדרש: עשה לך משלך עשה לך לך אתה עושה ולא לאחר אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות כשבא להלחם ביריחו נתכנסו ליריחו ז' אומות שנאמר (יהושע כד) ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפריזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם וכי שבע אומות היו בעלי יריחו אמר רבי שמואל בר נחמני יריחו נגרא של ארץ ישראל אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשת לפיכך נתכנסו לתוכה ז' אומות מה כתיב שם וירע העם ויתקעו בשופרות מלמד שאפילו יהושע תלמידו לא נשתמש בהם וכו' עכ"ל. וצ"ב למה לכל האריכות הול"ל בפשיטות דלא מצינו חצוצרות במלחמת יריחו ותו לא מידי אלא ודאי דזה גופא אשמעי' דאע"פ שנתכנסו שם כל ז' האומות דזה נחשב כבאין להילחם עם בנ"י ואעפ"כ ל"ה שם חצוצרות בהכרח שיהושע לא היה יכול להשתמש בהן, וא"ש.

קושיא על הסוברים שהמצוה ל"ה בכהנים דוקא מקרא בדברי הימים
והנה לכאורה צ"ע גדול על הסוברים דהמצוה אינה מוטלת על הכהנים דהרי מקרא מפורש הוא בתנ"ך בדה"י ב' פרק י"ג שהמלך אביה בן רחבעם כשערך מלחמה נגד ירבעם טען עמו ועמנו בראש הא' וכהניו וחצוצרות התרועה להריע עליכם וכו'. ובמושכל ראשון צ"ע וכי ירבעם ל"ה יכול לעשות חצוצרות להריע.
אמנם לפמש"כ היעב"ץ וסייעתו הנ"ל דהמצוה היא בכהנים דוקא, א"ש טובא דהיות ובעי' כהנים לחצוצרות ולירבעם ל"ה כהנים מיוחסים אלא עוע"ז כמו שהקדים כל זה בפסוק לכן בצדק א"ל אביה שהם יפסידו במלחמה היות ואין להן החצוצרות.

שני תירוצים על קושיא הנ"ל
אכן לענ"ד נראה שלהחולקים על היעב"ץ יש לפרש הפסוק באופן זה. ונקדים מה שכתב הריטב"א בתענית דמה שאין נוהגין בצרפת לתקוע בחצוצרות בזה"ז, הוא משום דס"ל כד' הרמב"ם דס"ל דהמצוה היא רק בחצוצרות ולא בשופרות ובזה"ז הרי אין לנו חצוצרות ע"ש. ודבריו צ"ב למה אין יכולין לעשות בזה"ז חצוצרות חדשים. ומצינו בזה ב' דרכים.

במהר"ם שי"ק מצוה שפ"ה כ' הטעם משום דבזה"ז אין יודעים איך לעשות החצוצרות. אולי משום שנשכח הקבלה איך לעשותו, וע"ע בספרי דב' החצוצרות של משה היו צריכין להיות שווין בקומה במראה ובנוי.

אכן באגר"מ או"ח סי' קס"ט פי' כונתו משום שאין יכולין לתקוע רק בחצוצרות של מקדש, ובזה רצה ליישב גם למה הרמב"ם מנה תקיעות דמקדש ושל מלחמה במצוה א', ובהכרח משום דהמצוה דוקא בחצוצרות שהיו במקדש.

ולפי"ד האגר"מ הנ"ל דבעי' דוקא החצוצרות של מקדש שפיר יש לפרש כונת הפסוק בדה"י הנ"ל , דבהיות שחצוצרות המקדש היו דוקא אצל אביה ומלכות יהודה שהיה מסור בידם עבודת המקדש וכמבואר בהקדם הקפיטל שם, לכן התרה בהן שאין בידם חצוצרות התרועה.

ובדרך אחר י"ל בביאור הפסוק עפי"ד מדרש הנ"ל שרק למשה היו רשות להשתמש בחצוצרות ואח"כ הותר זה רק לדוד כד' המדרש ע"ש, ואף שהמדרש מביא קרא מחזקיה המלך בדה"י ב' כ"ט שנא' ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות, מ"מ יתכן דלדוד וזרעו קאמר וזה כולל גם אביה שהיה מזרע דוד משא"כ יהושע או ירבעם אח"כ היה אסור להם לתקוע החצוצרות לכן שפיר אמר להם אביה דזכות החצוצרות נמצא רק תחת ידם .

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *