שמעתי שבגמרא כתוב שאדם שמקבל על עצמו נזירות נקרא חוטא ולכן צריך להביא קרבן חטאת מצד שני ראיתי שהאבן עזרא כותב שנזיר זה מלשון נזר שאדם שהוא נזיר הוא נזר של הקב"ה?
ב. למה התורה חוזרת 12 פעמים על קרבנות הנשאים לא יכלו לכתוב פעם אחת את הקבנות ואז לכתוב וכן עשה וכן עשה זה?
תשובה:
שלום רב.
א. אף שאכן דעת רבי אליעזר הקפר (בגמרא נדרים י,א) שיש חטא בעצם ההינזרות מהיין גם אם אינו נטמא, אך קדושת הנזיר גדולה ואם עושה זאת כדי שלא יתגבר יצרו עליו, מצוה גדולה היא המכרעת את החטא.
ב. אף על פי שקרבנות הנשיאים היו זהים לגמרי בכל הפרטים, בין במנין וסוגי הקרבנות, ובין במנין ומשקל הכלים, וסוג תכולתם ומשקלו, כל אחד ואחד כיוון לרמוז בפרטים אלו לדברים מיוחדים הנוגעים לשבטו. המדרש מרחיב לבאר את הכוונה של כל נשיא ונשיא. כגון, יהודה מענין מלוכה, יששכר מענין התורה, ראובן מענין הבכורה וההצלה, וכן כולם, ומשום כך פירטה התורה את סדר הקרבנות של כל אחד ואחד מן הנשיאים בפסוקים שלשונם זהה לחלוטין, שכן בכל אחד יש רמזים מיוחדים שאין באחרים.
ויש שפירשו שכוונת התורה לומר שכל אחד הביא את אותם הקרבנות מחמת עצמו בהתלהבות ובהתחדשות מיוחדת.
מקורות:
א. תוספות ב"ק צא,ב ד"ה אלא. (והוכיח כן ממה שאמרו חז"ל שמפני מה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין). וכשם שמבואר שם בגמרא שהיושב בתענית נחשב חוטא אך במקומות רבים מבואר שראוי להתענות, והטעם שהקדושה שיש בתענית גוברת על החטא שיש בכך. ובשפתי חכמים ו,יא כתב לחלק בין סוגי היין.
ובפנים יפות (לבעל ההפלאה) כתב שרק מי שנודר נזר בתנאי שאם חטא יהיה לחטאת נחשב חטא, אך הנודר נזירות בלא תנאי אין בכך חטא, ודייק כן בדברי המפרש בגמרא שם.
ב. רמב"ן פרק ז' פסוק ב-ה.
