בעקבות הלימוד בשבועות נתעוררה בין החברים שאלה בעניין איסור ייחוד אשת האיש מהתורה היות ומובא בהלכות ייחוד שאשת איש אסורה בייחוד מהתורה, ובמניין המצוות לא מופיע עניין זה. רצינו לדעת היות ואדם שבא על אשת איש האשה אסורה לבועל ולבעל גם לאחר קבלת גט מהבעל. האם בייחוד לבד ללא ביאה גם האשה נאסרת על המתייחד עמה וכמו כן אם האשה נאסרת בנגיעה על הנוגע במקום שלא הייתה ביאה כי העניינים האלו לא מבוארים בפירוש אשמח לתשובה עוד היום היות ואנו מתרכזים בהלכות אלו כעת יקל עלינו לשמוע תשובה בהקדם תודה – כמובן שאם יש בדבר מחלוקת הפוסקים להקל או להחמיר אשמח לשמוע.
תשובה:
איסור יחוד של אשת איש אם הוא מן התורה או מדרבנן הוא מחלוקת הראשונים. דעת הרמב"ם (פרק כב מאיסורי ביאה הלכה ב') כי איסור יחוד "הוא מדברי קבלה" וכתב הבית יוסף (אבה"ע סי' כב) כי לשיטת הרמב"ם אינו איסור דאורייתא. וכך היא גם הבנת הבית שמואל שם (סק"א) בדעת הרמב"ם. אולם להבנת המגיד משנה (שם) איסור זה הוא מדאורייתא. וכן דעת רבו הרשב"א (בתשובה ח"א סי' תקפז). וראה עוד בבית שמואל שם שהביא שכך הוא גם דעת התוספות והטור כי איסור זה הוא מן התורה. וראה גם בפתחי תשובה שם שכך פסקו רוב הפוסקים.
ולשאלתך למה במניין המצוות זה אינו מופיע. לדעת הרמב"ם כפי שהובא כאן הדבר ברור. ואכן ראה בהשגות הרמב"ן לספר המצוות (שורש ג' סוף ד"ה העיקר) שכתב מפורש כי יחוד עם אשת איש הוא איסור דאורייתא.
אשר לשאלתך בענין איסור לבעל ולבועל לאחר הגירושין (זאת אומרת אשת איש שהתייחדה האם נאסרת על הבעל ולבועל). אם לא היתה ביאה אינה נאסרת. אולם לעיתים היא יכולה להיות אסורה לבעלה תלוי בנסיבות. אבל גם אז הסיבה היא משום שאנו חוששים שאכן היתה ביאה, אולם אם בודאות לא היתה ביאה אינה נאסרת. אך אם היה קודם לכן קינוי (שהזהיר אותה בעלה לבל תסתתר עם פלוני) היא נאסרת על בעלה גם ביחוד לבד אפילו שלא היתה ביאה. (אם היה לפחות עד אחד על היחוד).
והאם בנגיעה האם אשת איש נאסרת על הנוגע, התושבה היא לא. כל זמן שלא היתה ביאה אינה נאסרת. וראה בשו"ת נודע ביהודה (תניינא אבה"ע סי' כג) מה נחשב לביאה שאוסרת אותה לבעלה או לבועל.
בהצלחה
