בליל שבועות כבה לי הפלטה. קראתי לגוי ורמזתי לו להדליק את החשמל, האם זה בסדר או לא. אשמח לראות מקורות. תשובה: שלום רב. מכיון שהיה זה יום טוב, אין איסור דאורייתא בחיבור הפלטה לזרם החשמל, ומשום כך היה מותר לך לעשות זאת לצורך סעודת השבת. אך אם היה דבר זה בשבת, אם היו תבשילים קרים ומטרת הדלקת הפלטה היתה כדי לחממם, אין היתר כלל לעשות זאת ואף יש למחות בגוי הבא להדליקה. אך אם התבשילים כבר היו חמים ומטרת ההדלקה היתה כדי שלא יתקררו, לכתחלה גם בזה אין לרמז לגוי, אך בדיעבד מותר ליהנות מכך.
מקורות: לענין יום טוב, כך פסק בשו"ת שבט הלוי חלק ח' סימן קכ"א, מכיון שיש אומרים שהבערה נאסרה רק מדרבנן ביו"ט (יעוי' בביה"ל סימן תק"ב), ואף אם אסורה מדאורייתא יש מקום לומר שאין זה הולדת אש חדשה כיון שכח האש כבר נמצא בחוטים, ומצד איסור בונה כתב הרמ"א בסימן תק"ט ס"א שמותר לתקן מכשירי אוכל נפש שנתקלקלו. ומכיון שכל האיסור הוא רק דרבנן, שבות דשבות במקום מצוה התירו (כמבואר בסימן ש"ז ס"ה).
לענין שבת: יש איסור אמירה לנכרי ואיסור הנאה ממלאכה שעשה הנכרי לצורך הישראל בשבת. איסור ההנאה ממלאכת נכרי הוא רק בדבר שההנאה היא מגוף מעשה האיסור, או שבלי מעשה הנכרי לא היה אפשר להנות מהדבר אפילו במידה פחותה, אך דבר שאין הנאה חיובית ממעשה הנכרי, כגון אדם שאינו יכול לישון בחדר שיש בו אור, אם כיבה הנכרי את האור עבורו מותר לו ליהנות ממעשה זה כיון שאין לו הנאה חיובית ממעשה הנכרי רק הנאה שלילית (משנה ברורה סימן ש"ב ס"ק י"א וע"ו). באיסור אמירה לנכרי כתבו הפוסקים שאם אומר לו ברמז שלא בלשון ציווי אין איסור אמירה, כגון אם אומר לו בלשון סיפור 'איני יכול לישון בחדר שיש בו אור' וממילא מבין הנכרי לכבות את האור מותר בשעת צורך (משנה ברורה שם ס"ק ע"ו). אך במקום שבו אין היתר ליהנות אחר כך ממלאכת הנכרי, כגון בהנאה חיובית (הדלקת אור במקום חשוך לגמרי וכדו'), אסור לומר לו אף ברמז.
לפי כל זה עולה, כי לומר לנכרי להדליק את הפלטה בשבת אם יש לו מכך הנאה חיובית כגון שהמאכלים קרים, אין היתר כלל. אך אם ההנאה היא שלילית כיון שהמאכלים כבר חמים, לכאורה מותר בלשון רמז, אך בארחות שבת פכ"ג אות קכה ובהערה שם כתב שגם כשהתבשילים חמים נחשב הדבר להנאה חיובית, יעויי"ש בסברתו ואין דבריו מוכרחים.
