לתרומות לחץ כאן

הלכות קבלת התורה

יום שישי

קניית מתנות לאשה לחג השבועות

חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים, בהם מחויב היהודי לשמח את אשתו וילדיו בקניית בגדים, תכשיטים, ממתקים ודברים המשמחים. וכאשר קנו כבר בגדים ותכשיטים לאשה לפני חג הפסח והיא אינה צריכה כעת ביגוד ותכשיט נוסף (אם ישנה אשה כזאת בהיסטוריה העולמית…), אזי ניתן לשמח גם את האשה במגדנות ומיני מתיקה (ראה ברמב"ם סהמ"צ עשה נ"ד ובחינוך ת"ח ובס' הלכות חג בחג ק"י). וכמובן נפסק ברמב"ם שהאוכל והשותה בחג ואינו מאכיל ומשקה את העניים, הרי אין זאת שמחה לפני ה', אלא שמחת כרסו בלבד, ולכן יראה להזמין אורחים עניים לביתו או לתרום כסף לקופות הצדקה, הדואגים לשמחת העניים ורווחתם.

הכנת לחם ארוך ומיוחד

הכלבו כותב שנהגו הנשים להכין לכבוד חג השבועות לחם ארוך ומיוחד בדמות תבנית עם 4 ראשים, זכר ל"שתי הלחם". וכתבו הרמ"א והמשנה ברורה שמכינים מטעמים מתוקים ומאכלי חלב ודבש, על שם הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך". ובכלל צריך לזכור ש"בעצרת לכולי עלמא בעינן "לכם" ושבחג השבועות הוא יום בו צריך להוסיף הרבה יותר במאכלים ובמזון טעים, כדי לחבב את התורה על עצמנו ועל ילדינו. הילדים רואים בעיניים דוגמא אישית, אם וכאשר האם מכינה מטעמים בעיניים זורחות ואומרת שהאוכל המיוחד נועד ל"תלמידי החכמים הקטנים שלנו" ו"לכבוד התורה המתוקה והמצוות הנפלאות שהקב"ה נתן לנו"…

 טבילה במקווה

 ישנו חיוב ליהודי  לטהר את עצמו במקווה טהרה לפני החג, וכתב הטור שחיוב זה נוהג גם בזמנינו אנו, כשבית המקדש אינו קיים ואנו לא עולים לירושלים לבית המקדש. ולפני חג השבועות ישנו עניין נוסף להיטהר במקווה טהרה, לכבוד מתן תורה (חק יעקב ואליה רבא בשם האר"י הקדוש).

אילנות ועשבים- מנהג מתקופת בית המקדש

כתב הרמ"א: "ונוהגים לשטוח עשבים בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה". ופירש המשנה ברורה: "שהיו שם עשבים סביב הר סיני". ואכן, גם המן הרשע אמר לאחשוורוש שהיהודים נוהגים לשטוח עשבים בחג השבועות, כפי המובא במדרש. הרי שמדובר במנהג קדום עוד מתקופת בית המקדש.  החידושי הרי"ם ועוד ספרים כתבו טעם נוסף לדבר, שעשבים גדלים הרי על שפת הנהר, לרמז שביום זה, חג השבועות, הניחו את משה ביאור והוא ניצל בזכות התורה.

המגן אברהם מביא מנהג נוסף, שמעמידים אילנות בבית הכנסת ובבתים, איזכור לכך שבעצרת נידונים על פירות האילן ועלינו להתפלל עליהם. הגר"א מוילנא זצ"ל ביטל מנהג זה, בהסבירו שהגויים נוהגים להעמיד אילנות בחגיהם ויש בכך משום חוקות הגויים. ומסתבר שהגר"א ביטל רק את מנהג העמדת האילנות, אך לא אסר לשטוח עשבים ופרחים בבתים ובבתי הכנסת (הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב. וראה במאמרי ב"קול התורה" בגליון חג השבועות), אך בישיבות הליטאיות ובבתי הכנסת של ה"פרושים" בירושלים לא תלו בכלל פרחים, עשבים ואילנות.

המהרי"ל, גדול כותבי מנהגי אשכנז, כותב שמנהגי ישראל לעטר את התורה בורדים ושושנים, לאור דברי חכמינו שבשעת מתן תורה התמלא העולם כולו בריח משכר של בשמים, וה"יפה ללב" כתב שמעטרים את התורה בשושנים לרמז על הפרק בתהילים "למנצח על שושנים", הנאמר על תלמידי חכמים הנאים במעשיהם הטובים כשושנים.

 * לפי מנהג האר"י הקדוש ז"ל מסתפרים רק בערב חג השבועות. אך השנה, שערב חג חל בשבת,

  ניתן להסתפר אף בערב שבת, (עיין כה"ח שהרש"ש הסתפק בדבר, אך הכרעת החיד"א והכף

  החיים היא כך).

 דינים והליכות לשבת – ערב חג השבועות –

ולליל שבועות החל במוצאי שבת

 * נשים שמדליקות נרות שעוה המודבקים לפמוט, ייראו לנכון להכין נרות המודבקים לפמוט כבר  מערב החג, לצורך הדלקת הנרות בליל חג השבועות. זאת משום שאסור ביום טוב להדביק את הנרות לפמוט, משום איסור "ממרח". גם אלו המדליקות נרות בשמן ובפתילות, יזכרו להכין כבר ביום שישי את הפתילות לצורך הדלקת נרות חג השבועות שלאחר השבת, כיון שאסור להכין פתילה ביום טוב (שולחן ערוך תקיד, ט).

* מותר לישון בשבת קודש, כדי לאגור כוחות ללימוד ליל שבועות הקדוש, אך אסור לנו לומר בפינו שאנו הולכים לישון לצורך חג השבועות, אלא נישן לכבוד שבת קודש, כאשר "שינה בשבת תענוג" (בן איש חי ועוד פוסקים).

* שימו לב! אסור להכין שום דבר בשבת ליום טוב, ולכן נתחיל את כל ההכנות לחג השבועות, לאחר צאת הכוכבים של מוצ"ש – ליל חג השבועות.

* ישנו דיון גדול בספרי הפוסקים האם צריך להתפלל תפילת ערבית של ליל שבועות באיחור, לאחר צאת הכוכבים בדווקא. ואמנם במוצאי שבת זה, ליל חג השבועות, צריך לכל הדעות להקפיד ולהתפלל מעריב לאחר צאת הכוכבים, משום שישנם בתים בהם מתחילים את ההכנות לחג לפי זמן התפילה בבית הכנסת, וכדי שלא להכשילם באיסורי הכנה משבת ליום טוב, מתפללים ערבית לאחר צאת הכוכבים (מטה אפרים תקצ"ט ב').

* ב"שמונה-עשרה" של ערבית אומרים את נוסח "ותודיענו", שהוא בתפילת "אתה חוננתנו" שאומרים בכל מוצאי שבת, ומי ששכח לאומרו – אינו חוזר. (שו"ע תצא, ב' ומשנ"ב שם).

* ראוי שגם הנשים תתפללנה תפילת ערבית, ויבדילו בתפילה בנוסח "ותודיענו". אך כשאינן מתפללות ורוצות לעשות מלאכות לאחר צאת הכוכבים, תאמרנה הן "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", וישנם פוסקים המצריכים לומר את כל נוסח "ברוך המבדיל", ללא שם ומלכות, שהוא: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש, בין אור לחושך וכו' בין קדושת שבת לקדושת יום – טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושין, ברוך המבדיל בין קודש לקודש". (מג"א ומשנ"ב רצ"ט/אליה רבא ומטה אפרים).

* במוצ"ש אנו מקדשים יקנה"ז, (יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן). בברכת "מאורי האש" ישנם הנוהגים לקרב 2 נרות זה לזה בעת הברכה, כדין "אבוקה", וסוברים שכאשר נפריד שוב את הנרות לא ייחשב הדבר לכיבוי (יעויין בשו"ע תקד, ב ומשנ"ב סקי"ט). וכן הורו מרן הקהילות יעקב זצ"ל ומרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שאין כאן חשש כיבוי, מפני שדעת מקרב הנרות היתה לחבר את השלהבת רק לרגע אחד והדבר לא נעשה כמדורה אחת). וישנם החוששים לכיבוי באופן הדלקה שכזה, ולכן מדליקים הם רק נר אחד להבדלה, או שמדליקים גפרור (על ידי העברת אש, כמובן), ומניחים אותו על שלהבת הנר, מבלי להפרידו (עיין משנ"ב שם סק"כ ושעה"צ אות י"ח, ובספר הלכות חג בחג להגרמ"מ קארפ). וישנם נוהגים להכין בערב שבת נר קלוע בפמוט לצורך הבדלה. וניתן להדליקו ביום-טוב, למרות שאנו משתמשים בנר רק לצורך מצוות הבדלה (שם). ומרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל הורה שטוב יותר להדליק את נר האבוקה יחד עם נרות החג, כיון שלא ברור שמותר להדליק נר רק לצורך ההבדלה (שמירת שבת כהלכתה פס"ב אות ל"א).

* יהודי ששכח לקדש את נוסח הקידוש וההבדלה המיוחד ליום טוב שחל במוצאי שבת, וקידש כנוסח החג הרגיל, יאמר את ברכת "מאורי האש" ונוסח ההבדלה באמצע הסעודה, ללא כוס יין וברכת "בורא פרי הגפן", ואם נזכרו רק לאחר הסעודה ובברכת המזון, יברכו גם "בורא פרי הגפן" על הכוס. ואם נזכרו ביום שלמחרת, יבדילו על הכוס בקידוש הבוקר (שו"ע תעג, א ובמשנ"ב שם).

* בכל מוצאי שבת אנו ממלאים את כוס היין של ההבדלה עד שהיין נשפך מעט, כפי שכתב הרמ"א (רצו, א) כך: "ונוהגים לשפוך מכוס של יין על הארץ, קודם שסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום. וטעם השפיכה, שאומרים: כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע". ואמנם בכוס הקידוש וההבדלה בליל שבועות לא עושים כך, מפני שהסימן הטוב הוא סימן לפרנסה, ואילו ביום טוב, בו אסורים אנו במלאכה, לא עסוקים בפרנסה (מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל), ובני תורה, שאצלם ה'סימן טוב' הוא על עיון ולימוד התורה, ולא על פרנסה דוקא, יכולים לשפוך מעט יין כבכל הבדלה (הגר"י זילברשטין שליט"א).

* אין צורך לכוין בסעודת ליל שבועות לשם מצות "מלוה מלכה", מפני שתיקנו ללוות את המלך בסעודה, רק במוצאי שבת של חול. אך לא ביום טוב שחל במוצאי שבת (הלכות חג בחג).

* אם נשארו בפמוטות מעט שעווה, ניתן להסירם על ידי כלי ולנערם לאשפה, וישנם המחמירים בדבר (עיין חיי אדם כלל צ"ב ס"א), ומרן הגרי"ש אלישיב, ישלח ה' דברו וירפאהו, הורה להתיר לסלק את השעווה, מפני שהשעווה הדבוקה מועטת ואינה חשובה, ולכן בטלה היא לגבי הפמוט, וכמו שמותר להסיר לכלוך מהסיר (ס' הלכות חג בחג).

 ליל חג השבועות

 לימוד ליל שבועות- סגולה לשנה מצוינת

 רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש הפליג בגודל חשיבות לימוד התורה בכל ליל שבועות וכתב שכל התיקונים הנתקנים בעולמות העליונים על ידי לימוד התורה בלילה קדוש זה, רשומים וכתובים בספר הזכרונות לפני ה' והקב"ה מברך את הלומדים בעולם העליון. וקבלה בידינו מהאריז"ל (וכפי שהביאו המשנה ברורה ורבים מהפוסקים), שיהודי שלא ישן כל הלילה ועסק בתורה ולא עסק כלל בשיחה בטלה, מובטח לו שלא יארע לו שום נזק ושישלים את שנתו. למוד זה, כתב מרן הבן איש חי, ממשיך לקדש את האדם בקדושה וטהרה ועניינו גדול. וצריך לשנן ולזכור שבמקום לחפש סגולות מפוקפקות, הנולדות בעולמנו חדשות לבקרים, הנה יש לנו סגולה בדוקה ונפלאה מרשב"י זי"ע, מהאריז"ל ומיתר גדולי עולם, ללמוד בלי הפסק כל הלילה. וכמובן, כתב היעב"ץ: "הנעורים בלילה יזהרו שלא יעסקו בדברים בטלים ושחוק, כי אז נאה להם השינה ונאה לעולם"…

ואדם שמתקשה ללמוד כל הלילה, עליו לפחות ללמוד ככל יכולתו, ולפחות עד שעת חצות. והכף חיים כתב שאדם זה, המתכוון ללכת לישון, לפחות ילמד את חלק התנ"ך שב"תיקון ליל שבועות".

"תיקון ליל שבועות"

הזוהר הקדוש כותב שבלילה קדוש זה שוזרים בלימוד תורה לנביאים וכתובים והאריז"ל תיקן את סדר "תיקון ליל שבועות" (שיש בו נוסחה אשכנזית ונוסחה ספרדית), בצירוף משניות מכל מסכת, משנה ראשונה ומשנה אחרונה. לימוד זה נחשב לפני הקב"ה כאילו לומדה למד את כל את כל התורה כולה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בהיותו "טועם" מכל ספר וספר מעט, מהתחלה ומהסוף (דרך פיקודיך).

בישיבות הקדושות נהגו ללמוד תורה בעיון, כיתר סדרי הישיבה, טעמו וראו כי טוב ה', ה"גישמאק" והטעם המיוחד בלימוד, ולא לומר את "התיקון", וכן כתב החוק יעקב, שנהגו בבית חמיו הגאון זצ"ל ללמוד תורה שבעל פה בעיון, ואילו "התיקון" נועד לדעתו רק לעמי הארצות שאינם יכולים ללמוד גמרא כהלכתה. ורבים לוקחים לעצמם נושא מיוחד או מסכת קצרה ולומדים את כולה מהחל ועד גמירא, להוסיף ולהתענג על זיו תורתנו המתוקה והקדושה. וה"שולחן ערוך הרב" כתב שצריך שעיקר העסק בלילה זה, יהיה בתורה שבעל פה.

ואולם ישנם מגאוני ארץ (וביניהם הגר"א ז"ל מוילנא, החתם סופר, החיד"א והשל"ה הקדוש, הגאון האדר"ת, מרן הקהילות יעקב ומרן הגרש"ז אוירבך. וכמובן, כל גדולי הרבנים הספרדים וכל גדולי האדמורי"ם), למדו דווקא את "התיקון", שעניין לימודו גבוה מאד לפי תורת הסוד. ומסופר ששאלו את המגיד מדובנא מדוע הוא לומד גמרא ואילו רבו הגאון מוילנא אומר את "התיקון". השיב על כך המגיד מדובנא במשל לבעל חנות שהניח את הדוגמיות והתצוגה בחלון הראווה של חנותו, כאשר בחנות עצמה לא היו כלל מוצרים.."  הגאון מוילנא שיודע את כל התורה כולה, יכול להציג בליל שבועות את "תצוגת חלון הראווה" שלו, מעט מכל "הסחורה" שיש לו, קצת מכל ספר בתורה ומעט מכל נושא." הסביר המגיד מדובנא, "אך אני, שהחנות שלי ריקה מתורה. מה יעזור שאציג בחלון הראווה את "התצוגה", בעוד שהחנות שלי בעצמה ריקה?!"…

וכששאלו את מרן החזון איש מה ללמוד בלילה קדוש זה, אזי ישנם שהשיב להם ללמוד גמרא בעיון וישנם שאמר להם ללמוד את "התיקון", כל אחד לפי סגנונו ומעלתו ודרכיו, ונהרא נהרא ופשטיה, וכתב הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו "הלכות חג בחג", בסכמו את הנושא: "וכל הלבבות דורשים ה', ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוונו ליבם לשמים. והעיקר הגדול הוא שלא לזלזל אחד במנהגו של חברו".

וסיפר לי השבוע אחד מידידי בכולל, שאביו למד בישיבת פוניבז' והוא ניגש למרן הגרא"מ שך זי"ע ושאלו, שמנהג אבותיו לומר את ה'תיקון', אך בישיבה הרי לומדים גמרא, מה עליו לעשות. השיב לו מרן זצ"ל:'אסור לזלזל במנהגי אבות, אך גם אסור לחרוג מסדרי הישיבה. לכן, כשתה בישיבה עליך ללמוד גמרא כסדרי הישיבה, אך מיד כשתעזוב את הישיבה, תשוב למנהג אבותיך ותאמר את ה'תיקון'.

לימוד משניות וספרי המצוות

ידוע המעשה נורא ההוד  על מרן הבית יוסף זי"ע, שהוא וחבורתו הקדושה למדו בלילה קדוש זה משניות, ונגלה אליהם המגיד מן השמים והאריך בגודל חשיבותם אצל הקב"ה בזכות לימוד המשניות. וכן כתבו היעב"ץ ובעל "סדר היום" וה"יוסף אומץ", ללמוד משניות דווקא בליל שבועות. ואולם הגאון החיד"א סבר שאין ללמוד משניות בלילה זה, ורבים חולקים עליו בעניין.

ספרים רבים וחשובים (כמו היעב"ץ וסדר היום ויוסף אומץ ויסוד ושורש העבודה) המליצו ללמוד את ספרי המצוות שחיברו הר"ש בן גבירול או הרמב"ם או "החרדים" או הש"ך ("או כל ספר אחד שסידר את תרי"ג מצוות"- יוסף אומץ), ומנהג הספרדים לומר גם את "האידרא רבא" ו"האידרא זוטא" (החיד"א בספרו לב דוד).

הבעש"ט: קשירת קישוטי הכלה

הספרים הקדושים האריכו בגודל העניין ללמוד בלילה זה ברציפות ובהתמדה, בלי להפסיק כלל. ובספר "זוהר חי" (להגה"ק מקאמרנא זצ"ל) כתב בשם הבעל שם טוב הקדוש שטוב להיזהר שלא להפסיק בדיבור בטל כל הלילה, וגם לא להפסיק בשיחה שנראית בטלה, עד לאחר קדושת "כתר" שאומרים בתפילת מוסף, "כי אז עולים כל קישוטי כלה שעשה בלילה".

בשער הכוונות להאריז"ל כתב שיש לטבול במקווה טהרה כשיאור היום, קודם עלות השחר, והוא על פי הסוד, והשל"ה הקדוש הפליג בגודל טבילה זו, הפועלת תיקון גדול.

יום חג השבועות

 – נטילת ידיים בעלות השחר

*לאחר עלות השחר נוטלים ידיים ג' פעמים (או ד' פעמים- לדעת הגר"א ז"ל) לסירוגין, כמו בכל בוקר, אך מברכים "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר" רק בשעה שעשה את צרכיו לפני התפילה, ואז יברך בעצמו גם את כל ברכות השחר, חוץ מהברכות המפורטות מיד. ואין צורך לסגור את הגמרא מיד בעלות השחר וליטול ידיים, אלא קודם שיקום ממקומו כדי להתארגן ולהתפלל, יטול ידיו (הגרש"ז אוירבך זצ"ל). ולרוב הדעות גם לגבי ברכות התורה ניתן להמשיך וללמוד עד שיגיע היהודי שיוציא אותנו בברכותיו.  אם כי ישנם שהקפידו שלא ללמוד לאחר עלות השחר, מבלי לברך, או לשמוע מאחר, ברכות התורה.

 -ברכות השחר- מנהגי האשכנזים והספרדים

*לדעת המשנה ברורה ניתן לברך את כל ברכות השחר, גם כשהיינו ערים כל הלילה, ואילו את ברכת "אלקי נשמה", ברכות התורה וברכת "המעביר שינה" יוצאים ידי חובה מיהודי שישן בלילה, המוציא את כולם בברכות אלו. ואלו שישנו בערב חג השבועות שנת קבע (של לפחות שלוש שעות,לפי דעה אחת או גם פחות מכך, אפילו חצי שעה, לדעות אחרות), יכולים לברך בעצמם ברכת התורה. וכאשר אין בביהכנ"ס יהודי שישן בלילה, מפני שכולם עסקו בס"ד בתורה בהתמדה כל הלילה, לדעת רוב הפוסקים אפשר לברך את ברכות התורה, אך מכיוון שישנם פוסקים הפוטרים מלברך, לכן יכווין לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת "אהבה רבה" או "אהבת עולם", או שיכווין לצאת ידי ברכות התורה הנאמרות על ידי העולים לתורה. ואם לא שמע את ברכות "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה", אם ישן "שיתין נשמין", שהוא חצי שעה או שלוש דקות, יכול לברך אותם בעצמו לפי כל הדעות (הלכות חג בחג להגרמ"מ קארפ). וכל זה לדעת האשכנזים. אולם הספרדים נוהגים שאדם שהיה ער כל הלילה, יכול לברך את כל ברכות השחר, כולל "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה", החל מחצות הלילה ואילך, ואת ברכות התורה מברך לאחר עלות השחר ו"אשר יצר" מברך רק אם עשה את צרכיו. אך ברכת "נטילת ידיים" כלל לא מברכים, אלא אם כן ישן שנת קבע (כף החיים ונהר שלום ואור לציון ח"ב פ"ד ט').

 -זהירות מעייפות בתפילה

 *הירדמות בתפילה יוצרת בעיות הלכתיות רבות (ראה חיי אדם כלל כ"ד), ולכן כדאי לעמוד בתפילה ולא לשבת, אם רואה האדם שפורש הוא למחוזות השינה והחלומות.  וצריך לזכור שנפסק בהלכה (משנ"ב תפ"ח סק"ב) שביום טוב בו גומרים את ההלל, יש להלל דין של קריאת המגילה שאם חיסר בקריאתה אפילו אות אחת, לא יצא ידי חובה, ולכן צריך לדקדק היטב בקריאת ההלל שלא להחסיר שום מילה.

 -עמידה או ישיבה ב"עשרת הדיברות"/ מנהגי הקהילות

 *ישנם מנהגים שונים האם עומדים או יושבים ב"עשרת הדברות", שישנם העומדים כבמעמד הר סיני, בו קיבלו את השכינה מעומד כמו בקידוש לבנה, וישנם היושבים מפני תרעומת המינין שיאמרו שרק "עשרת הדברות" כתובים בתורה ויתר התורה אינה חשובה, וכפי שכתב הרמב"ם בשו"ת פאר הדור. וכך מורה הגר"ע יוסף שליט"א, שלא לעמוד. ואמנם הרה"ג רבי אברהם אסולין שליט"א, ממוסרי שיעורי התורה במספר בתי כנסיות בעירנו, מסר לי את הנתונים הבאים, לפיהם מנהג יהודי מרוקו היה מאז ומקדם לעמוד בשעת קריאת "עשרת הדברות". הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ומגדולי רבני מרוקו, כותב בספרו שו"ת שמש ומגן (ח"א נ"ז) לפיו הוא עצמו עומד ב"עשרת הדברות". גם המנהג בתימן היה לעמוד בחג השבועות ובקריאת התורה של קבלת התורה כשהקורא קורא את "עשרת הדברות", כפי שמעיד הגר"ש עדני זצ"ל (ספר נחלת יוסף מנהגים סי' ב'), ומזכיר שכך היה המנהג בצנעא מדורי דורות, וכך גם מעידים חכמי תימן הגר"י צוברי והגר"י רצאבי שליט"א בספריהם. ובתימן הרי נהגו כדעת הרמב"ם, ובכל זאת, למרות שהרמב"ם בשו"ת פאר הדור כותב שלא לעמוד ב"עשרת הדברות" מפני לעג הקראים וכיתותיהם המרושעות, נהגו בתימן לעמוד. לא רק במרוקו ובתימן עמדו בשעת קריאת "עשרת הדברות", אלא גם בתוניס ובאלג'יר (כעדות רבי רפאל כדיר צאבן זצ"ל בספרו "נפש חיה" קל"ג). גם יהודי לוב עמדו, כמובא ב"מנהגי שבועות" של יהודי לוב, ורבה הראשי של בירות שבלבנון, רבי שבתאי בוחבוט, העיד שגם בקרב יהודי לבנון עמדו ב"עשרת הדברות". נמצא שבקהילות כה רבות של עטרת תפארת המזרח עמדו, במשך דורות, בשעת קריאת "עשרת הדברות". לכן כדאי שכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. ומרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (ועוד פוסקי הלכה) הציעו לעמוד כבר מתחילת העליה, או בכל קריאת התורה, ואז אין חשש שיחשבו שאנו מוקירים דוקא את עשרת הדברות ולא את שאר חלקי התורה והמצוות.

 -אכילת מאכלי חלב ומאכלי בשר

 *טעמים רבים נאמרו בראשונים, בפוסקים ובספרי המנהגים לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות. מהר"א טירנא כתב שנאמר: "מנחה חדשה לה' בשבועותיכם", ראשי תיבות "מחלב". ה"כלבו" כתב שהתורה נמשלה לחלב ודבש, שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך" (ולפי זה יש לאכול גם דבש או מאכלים המטובלים בדבש), הרמ"א הסביר שכאשר אוכלים חצי סעודה חלבית וחצי סעודה בשרית, צריכים לאכול לחם לחלק החלבי ולחם לחלק הבשרי והוא זכר ל"שתי הלחם" (ומשום מה לא הקפידו על טעם זה וברוב המקומות לא מחלקים את הסעודה לשתיים ולא אוכלים בה שני לחמים). המגן אברהם מטעים את העניין בכך שדם אשה נעכר ונהפך לחלב וכך נהפכת לה מידת הדין של ימי הספירה למידת הרחמים של חג השבועות. ה"נזירות שמשון" מסביר שחלב בגימטריא  40, רמז ל- 40 יום בהם ניתנה התורה וה"משנה ברורה" מביא בשם "גדול אחד" (שיש הטוענים שהוא רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל, בעל ה"אור שמח") שלאחר מתן תורה שבו בני ישראל לביתם ולא יכלו לאכול מאכלי בשר, לפי שכליהם היו טרפים וקשה לשחוט ולמלוח בשר בכלים חדשים ביום אחד, ולכן אכלו מאכלי חלב.

וכמובן, חג השבועות מחייב שמחה בבשר ויין, ולכן בל נשכח לאכול גם בשר ולשתות יין. וישנם האוכלים סעודה חלבית בלילה, כמנהג אשכנז, וישנם שאוכלים "קידוש" חלבי בבוקר לאחר התפילה והולכים לישון ואחר כך אוכלים סעודה בשרית, וישנם המחלקים את הסעודה לשתיים ואוכלים בתחילת הסעודה מאכלי חלב במפת שולחן חלבית וכלים חלביים, ומחליפים את המפה והכלים ושוטפים את הפה והידיים ומניחים על השולחן לחם חדש ואוכלים סעודה בשרית, ויש המפסיקים לחלוטין (כדברי הזוהר הקדוש) בין החלק החלבי לחלק הבשרי, הולכים ללמוד, לנוח או לטייל חצי שעה, ואחר כך מתחילים לאכול סעודה בשרית.

 -גבינה צהובה

*אלו שאוכלים סעודה חלבית ולאחר מכן סעודה בשרית, יזהרו שלא לאכול בסעודה החלבית גבינות קשות וגבינה צהובה, כיוון שישנם הסוברים (ראה ט"ז יו"ד פ"ט ד' ובפרמ"ג שם משבצ"ז ז' והלכות חג בחג בשם הגרי"ש אלישיב) שבאכילת גבינה צהובה צריך להמתין 6 שעות בין אכילתה לאכילת בשר. ואמנם אם אכל גבינה קשה או גבינה צהובה ואחר כך הלך לישון (אפילו ביום), אינו צריך להמתין 6 שעות והפסק השינה מספיק כדי לאכול כעת מאכלי בשר. (וזאת מהסיבה שמעיקר הדין לא צריך להמתין 6 שעות בין אכילת גבינה צהובה לאכילת בשר, והוא רק חומרא- מרן הגרי"ש אלישיב).

-לימוד התורה ביום

 *עלינו לישון ולאגור כוחות אחרי ליל השימורים הנפלא של עסק התורה. אך לאחר השינה עלינו לשוב ולעסוק בתורה, ביום קבלת התורה, כי כל יום השבועות מסוגל ללימוד התורה. ואדרבה, חמורה היא החובה ללמוד אחר זמן קבלת התורה ביום, מאשר לפני שקיבלנו את התורה בלילה. וישנם הנוהגים לגמור את כל ספר התהילים בחג השבועות, בו נפטר דוד המלך ע"ה, ויש הקוראים אז "שתיים מקרא ואחד תרגום" או לומדים בספר המצוות להרמב"ם, ותלמידי חכמים הוגים בתורה, בש"ס ובפוסקים, ויראה לחדש ביום נשגב זה חידוש בדבר תורה או הלכה, (סדר היום, מועד לכל חי, עבודת הקודש להחיד"א והלכות חג בחג).

נזכה לקבל את התורה באהבה ובשלמות, לרכוש קנייני תורה בנפשותינו ובמעשינו ולהיות בני תורה וטהרה אמיתיים, שהתורה ואורחותיה, מצוותיה ומידותיה היא עיקר חיותינו, אהבתנו ושיחתנו.

 

הדברים פורסמו בעיתון 'קוראים אלעד'. כל הזכויות שמורות להרב שמואל ברוך גנוט

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל