"וידבר ה' אל משה במדבר סיני…שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם" (במדבר א, א'-ב')
"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם…" (רש"י)
התורה האריכה מאוד במניינם של עם ישראל ולכן חומש במדבר מכונה "חומש הפקודים". נראה שהתורה נתנה חשיבות מרובה למניין זה וא"כ עלינו להבין מהי המשמעות העמוקה בספירת עם ישראל?
יתרה מזו יש להבין מדוע התורה מכנה את פעולת הספירה במילים "נשיאת ראש"?
הכלי יקר מבאר שהתורה באה ללמדנו שעם ישראל התייחד משאר העמים. על אומות העולם אין הקב"ה משגיח השגחה פרטית על כל אחד ואחד אלא השגחה כללית לקיום המין האנושי, וכשם שאדם שברשותו חבילות קש רבות אינו מונה כל קש וקש בפני עצמו כיון שאין לכל קש חשיבות עצמית, כך אין הקב"ה מונה את אומות העולם כיון שאין להם חשיבות עצמית. אולם עם ישראל עמו של הקב"ה, כל אחד ואחד חשוב לפני ה' כאומה שלימה ולכן מונה אותם הקב"ה מפאת חביבותם וחשיבותם וזו כוונת רש"י שמתוך חיבתן מונה אותם בכל שעה.
ומעתה מובן שהמניין מכונה "נשיאת ראש", משום שעל ידו הקב"ה מנשא את ישראל על שאר העמים, ומנשא כל יחיד ויחיד ומחשיב אותו בפני עצמו.
בכל מניין ישנן שתי בחינות, הראשונה היא נתינת חשיבות לכל יחיד ויחיד שנמנה. והבחינה השניה היא שכל יחיד מהווה חלק מהכלל כולו והספירה מאחדת את כולם לציבור אחד מאוחד.
ע"פ דברים אלו יתכן להסביר את הבטחות הקב"ה לאברהם אבינו. בספר בראשית (י"ג, ט"ז) מבטיח הקב"ה לאברהם אבינו: "ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ…וכו'. כלומר ההבטחה היא שיהיה עם ישראל רב כעפר הארץ. ואילו בפרק ט"ו (פסוק ה') נאמר: "הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך" ומשמע שמספרו של עם ישראל יהיה ככוכבי השמים. ולכאורה מספר גרגירי החול בעולם נראה שהוא רב ממספר כוכבי השמים?
על פי הדברים האמורים ניתן לבאר ששני הדימויים באים לרמוז על שתי הבחינות של עם ישראל. הדימוי לכוכב מרמז על חשיבותו העצמית של כל אחד. לכל אדם ישנם כוחות וכישרונות מיוחדים שניתנו דוקא לו ולא לחברו, ובאמצעות כוחות מיוחדים אלו עליו למלא את תפקידו בעולם. תפקיד זה יועד במיוחד בשבילו ולא יוכל אף אדם אחֵר בעולם מאז בריאתו ועד לעתיד לבוא למלא במקומו.
וכשם שכל כוכב מאיר בגוון המיוחד לו באור השונה מעט מחברו, כך תפקידו של כל יהודי נועד להאיר בגוון אחר מחברו. ועלינו לרומם את תפקידנו על מנת שנוכל לנצל את כל הכוחות הטבועים בנו לעבודת השי"ת, להוות יהלום נוסף בכתרו של מלך מלכי המלכים המאיר ומפיץ את אורו ומקדש את שמו בעולם.
הדימוי לעפר הארץ מרמז להתייחסות לכל יחיד בתוך כלל ישראל. כל גרגירי החול שווים הם, כך גם ישראל ככלל עומדים לפני ה' באהבה שווה לכל אחד. על אף שלכל יהודי ניתן תפקיד אחר מ"מ אין תפקידו של אחד חשוב יותר מתפקידו של השני. וכל אדם שממלא את ייעודו חשוב לפני ה' ולא משנה מה תפקידו. וטעם הדבר הוא שעם ישראל ככלל קשורים זה בזה ונשמותיהם קשורות זו בזו ולכן האחריות היא על כולם למלא את תפקידם השלם וכל יחיד מהווה חלק נוסף בעבודת ה' הכללית.
