שני בני זוג יהודים נשואים משנת 1970 לפני 17 קיבלה האישה ירושה (מחברה של שני בני הזוג ) נכס של מקרקעין ואשר הוא רשום על שם האישה . בני הזוג במשך החיים השביחו את הנכס מהכספים המשותפים של בני הזוג וחיו משכר הדירה של המקרקעין. כיום בני הזוג בהלכי גירושין . השאלה מה הזכויות של הגבר בירושה של האישה
תשובה:
שלום רב.
אין לבעל כל זכות בנכס המדובר.
כתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות זכיה הלכה יב) "הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון, אלא שהאדון קונה לגוף והבעל קונה אותה לפירות". וכתב המגיד משנה: "זה פשוט בכמה מקומות ומה שכתב שאין לבעל אלא אכילת פירות בלבד. מפורש בירושלמי פרק מציאת האשה אע"ג דעבד ר"מ עבד כרבו וזכתה אשה זכתה בעלה מודה שאין לבעל אלא אכילת פירות בלבד ומוסכם הוא". ונפסק גם בשו"ע (אבה"ע סי' פה סעי' ז', וחו"מ סי' רמט סעי' ג').
אמנם בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קח) הביא מדברי רש"י בכתובות כי אם לא התנה הנותן שאין לבעלה רשות בהן, הרי גם הגוף שייך לבעל, משום שדין זה מה שקנתה אשה קנה בעלה הולך על כל המתנה. אולם כל הראשונים סוברים כשיטת הרמב"ם שדין זה נאמר רק על הפירות ולא על הגוף. וראה עוד במחנה אפרים (הלכות זכיה סימן יא).
ולכן מתנה שקיבלה האשה תוך כדי נישואיה דינם כנכסי מלוג שהן שלה ורק כל זמן שהיא נשואה הבעל אוכל פירות, ובמקרה דנן כמו שכירות וכד'. אבל עתה שהם מתגרשים, הכל נשאר בידי האשה.
אמנם הזכרת כי בני הזוג השקיעו כספים בנכס, קרי גם הבעל השקיע כספים מעצמו. אך גם זה במקרה הנוכחי לא מקנה לבעל כל זכות בנכס. ראה שו"ע (אבה"ע סי' פח סעי' ז'): "הוציא הוצאות על נכסי מלוג של אשתו וגרשה, בין שהוציא מעט ואכל פירות הרבה, בין שהוציא הרבה ואכל פירות מעט, אפילו אכל גרוגרות אחת דרך כבוד, כדרך איש בביתו, או שאכל דינר אפילו שלא דרך כבוד, ואפילו לא לקח בפירות ממה שהוציא אלא חבילה אחת של זמורות, מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל". הרי מפורש כי מאחר שכבר נהנה אפילו מעט מהוצאותיו "מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל". והאשה מקבלת את הנכס ואין לו כל זכות לתבוע אפילו לא את הוצאותיו.
הרבה הצלחה
ומאי שנא ממה שכתב בתשובת חת"ס אהע"ז ח"א סימן קטו
תודה רבה על הערתך החשובה. עיינתי בדברי החת"ס שציינת, כוונתך למש"כ: "ולאפוקי נמי אם אחרים נתנו לה אחר החופה אפילו קרוביה הכל לבעל ממש אפילו להתקשט אינה יכולה דכל מה שקנה אשה קנה בעלה אא"כ אמרו ע"מ שאין לבעליך רשות אלא מה שתתקשט". וכן בהמשך דבריו: "נמצא אם אחרים נתנו לה אחר החופה הרי הם של בעל". והאמת היא שאין לי כל הסבר בדבריו, הרי דברי הרמב"ם הנזכרים, והשו"ע (אבה"ע סי' פה סעי' ז') ברורים כי אין לבעל אלא פירות. ומקורם הוא בירושלמי (כתובות פ"ו ה"א). וכן כתב בפירוש הרמב"ן, הרשב"א, והריטב"א (קידושין כג,ב), ותמהו על רש"י (סנהדרין עא,א) שכתב כי יד אשה כיד בעלה הולך גם על הגוף.
ובאמת עיין בדברי הפנים מאירות שהזכרתי למעלה שכתב: "ובעל הלבוש בסי' פ"ה נתן מקום לטעות בדבריו בסי' י"א וז"ל אחר שנתן לה מתנה אפילו אמר לה ע"מ שלא יהיה לבעלה רשות בה אני נותן לה אפ"ה קנה הבעל שתהא מתנה זו כשאר נכסי מלוג כו' וטעמא דמילתא משום דקי"ל יד אשה כיד בעלה לפיכך אם נתן לה אחר מתנה סתם מיד שזכתה בה אשה קנאה בעלה דידה כידו וכשמוסיף לומר ע"מ שאין לבעלך רשות בה מוציא הגוף מרשות הבעל אבל הפירות הם שלו כו' אבל כשמוסיף עוד להתנות תנאי בגוף מתנה כו' משמע אם נתן לה מתנה סתם הוי גם הגוף של בעלה דיד אשה כיד בעלה ולא דק כלל בזה וגרם לו זה שהב"י לא העתיק כל דברי הרמב"ם רק בקיצור". ואח"כ הביא את דברי הרמב"ם והשו"ע והמשיך לתמוה על הלבוש. א"כ דבריהם של הלבוש והחת"ס צ"ע. ואם יהיה לך איזה הוספה ע"ז אשמח לראות.
השאר תגובה