לתרומות לחץ כאן

חשש כפיה בהרחקות דר"ת – המשך

המשך מהשאלה המופיעה כאן

בענין הרחקות דר"ת:

בספר גט מעושה דיין גולדברג שליט"א פסק כגר"א והרבה אחרונים כגירסת ר"ת במהריק. ואם הבעל אינו יכול לנצל מההרחקות של ר"ת זה גט מעושה. היום הלחץ חלש מקדם אבל קשה מאוד בשביל הבעל לברוח מהלחץ כי טכנולגיה וכו'. האם חשש גט מעושה רק אם לחץ חזק או אפילו בלחץ הזמן אם לחץ חלש מקדם יש חשש גט מעושה בזמן הזה?

הרחקות דר"ת אומרים גזרות בלשון שב ועל תעשה ומניעה טובות להבעל…במקרה פסק בית דין..האם יכול להפעיל לחץ בקום ועשה למשל לעשות פרוטסט בפרהסיה בבית או במקום עבודה של הבעל או לחץ הבוס של הבעל לפטר מעבודה וכו'?

מצאתי בקובץ תשובות קעד מרב אלישיב שליט"א במקרה מאיס עלי הבית דין אין כופון ואין מחייבין את הבעל לגרש אשתו. האם בית דין יכול לעשות הרחקות של ר"ת בטענת מאוס עלי? אם הבעל לא חיב לגרש אשתו האם יש היתר להשפיל הבעל בפהרסיה?

האם ארגון (לעזור עגונות) בטענת מאוס עלי בלי רשות בית דין כופין הבעל בהרחקות ר"ת והבעל אין יכול לברוח מהלחץ.. והבעל נתן גט כי הלחץ.האם זה גט מעושה? או האם גט מעושה רק במקרה פסק בית דין אבל במקרה שאין פסק ורק סתם אנשים לחצים את הבעל זה לא מעושה ורק אונס?

תשובה:

אם חבריו החליטו להענישו ולא להתעסק עימו, ואף המעביד החליט לאיים עליו בפיטורין מהעבודה (באופן שמותר לו לפטרו), ודאי אין בזה כל כפיה. אפילו אם אומרים לו בפירוש שהסיבה היא משום שאינו מגרש. (אלא שיתכן שישנם מצבים שאין זה ראוי לעשות לו כן).

אולם כשהבי"ד מחליט על הרחקות מסוג אלו של ר"ת לא לדבר עמו וכד', אף שבפשטות אין בזה כפיה, מ"מ זה דומה לנידוי ולכן אין לעשות כן אלא א"כ יש לו אפשרות ללכת למקום אחר. והיום ודאי שיש לו אפשרות כזו אפילו אם זה כרוך בצער, ומ"מ אין עושים כן אא"כ יש סיבה כמו טענת מאיס עלי. (וכמובן טענה זו היא רק באופן שנראה לבי"ד שיש אמת בדבריה כמש"כ הרמ"א (סי' עז סעי' ג').

טענת מאיס עלי, ידוע כי נחלקו בזה הראשונים אם כופין אותו לגרש בטענה זו או לא, כמבואר ברמ"א שם. ומאחר שיש מחלוקת בזה פסקו כל האחרונים כי אסור לכופו לגרשה בטענה זו. ומ"מ הרחקות דר"ת נהגו לעשות בכה"ג כמש"כ ר"ת בעצמו הובא במהרי"ק (שורש קב) שמדבר באופן של מאיס עלי, וכתב, כי אף שאסור לכופו, אפשר לעשות לו הרחקות הנ"ל.

מקורות:

כדאי קצת לבאר את הדברים.

כידוע אשה אינה מתגרשת לרצונה, אבל האיש לעולם מגרש רק לרצונו. אא"כ הוא מאלו שכופין אותו, ואני מבין שלא מדובר כאן באיש כזה.

יחד עם זה, צריכים להבין כשם שמותר לשכנע בעל לגרש ולהציע לו סכום כסף עבור הגט, ואין בזה שום פיקפוק משום שברצונו הוא יתן גט ויקבל כסף, וברצונו לא יתן ולא יקבל כסף, ה"ה כל אדם יכול לומר לו אם אתה נותן גט אני יעשה כך וכך ואם לא אני לא יעשה. ומתי הדברים הופכים לכפיה? – כשאנו מונעים ממנו או לוקחים לו את הדברים שהם שלו או שמגיעים לו עפ"י כל דין, ובזה מאחר שאנו לוקחים לו שלא כדין שהרי אין הוא חייב לתת גט לכן זה נעשה כפיה ובאופן כזה יש חשש בכשרות הגט.

ולכן, אם המעביד של הבעל שאינו חייב להעסיק אותו, אומר לו אני לא מוכן להעסיק אותך אם אתה לא נותן גט לאשתך, אין בזה כל כפיה שהרי לא הוא חייב להעסיק אותו. ואם באמת הוא חייב להעסיק אותו כגון שהם עדיין באמצע חוזה מחייב וכד', בזה ודאי יש חשש לכפיה וצריכים לדעת בדיוק מה נעשה בענין.

ובעצם כאן טמון יסוד ההרחקות של ר"ת, כיון שאין בזה כל כפיה שהרי אין אנו מחויבים לעשות לו טובות. וזה עיקר הטעם של הרחקות אלו. וראה בשו"ת יביע אומר (ח"א אבה"ע סי' כה) שהביא מהגר"א אלפאנדרי: "וגם מ"ש מהריב"ל שבזמנינו קשה להם ההרחקה דר"ת יותר מן הנידוי, טעם זה איני מכיר, כי מי לא ידע בכל אלה דחמירא לאינשי ההרחקה יותר מהנידוי, כי מי יוכל לסבול החרם שלא ידברו עמו ושלא ישאו ויתנו עמו. (וכמ"ש בב"ב טז: או חברותא או מיתותא), ואין ספק שמי שיורחק בדרך זו, תיכף ומיד יהיה כפוי, ויעשה כל מה שישאלו ממנו שלא כרצונו, כדי להנצל מהצער הבא לו בהרחקה זו, ומ"מ התיר ר"ת ההרחקה, מפני שאין כאן רידוי בגופו של הבעל, אלא אנו בעצמינו גודרים דרכינו בגזית, לבלתי הטיב עם האיש ההוא, שאף שנאמר ואהבת לרעך כמוך, זהו כשהוא רעך במצות, אבל זה אשר לא טוב עשה בעמיו, לעגן בת ישראל, מצוה עלינו להרחיקו מאתנו כדי שישוב מדרכו הרעה, ולהציל העניה העשוקה בידו, ושב ורפא לו". והדברים ברורים.

ואמנם הביאו הפוסקים בשם ר"ת גם את הטעם שהבעל יכול ללכת למקום אחר. אבל חשוב להדגיש, כי בלא הטעם הקודם – מניעת טובות, לא היה מועיל זה שיכול ללכת למקום אחר, כי אם אנו לוקחים לו דברים שמגיעים לו כדין, או פוגעים בגופו, אע"פ שהוא יכול ללכת למקום אחר, אין ספק שזהו כפיה גמורה.

ובדברי גדולי הפוסקים מצינו כמה דוגמאות להרחקות דר"ת (ולזה קראת בשאלתך כמה גרסאות). ולדעתי אין זה גרסאות אלא כמה דוגמאות לדבר אחד. אלא שיש הבדלים בין הדוגמאות.

ראה במהרי"ק (שורש קב) שכתב וז"ל: "וראיה לדבר שהרי ידוע הוא שר"ת הפליג לדבר ולאסור לכוף הבעל לגרש בטענת דמאיס עלי, וכתב שכל המעשה בטענה זו טועה גמור ומרבה ממזרים בישראל ואפילו הכי בתשובה המתחלת מקול מחצצים כו' אשר שם האריך לאסור הכפייה בטענה זו כתב וז"ל אך כל רבותינו שוו בדבר תגזרו באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע בית ישראל והנלוים עליהם שלא יהיו רשאין לדבר עמו ולישא וליתן עמו ולהרוויחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחלותו ועוד יוסיפו חומר כרצונם על כל אדם אם לא יגרש אותו האיש ויתיר את הילדה הזאת שבזה אין כפייה עליו שאם ירצה ימצא לו מקום והוא לא ילקה בגופו מתוך נדוי זה אך אנו נתפרד מעליו עכ"ל הגאון רבינו יעקב שהשיב על הטוענת מאיס עלי".

וצריך לדקדק בדבריו, שכתב הטעם משום שיכול ללכת למקום אחר, זאת אומרת שאם אינו יכול ללכת למקום אחר, אין לעשות הרחקות אלו (ואולי גם אם עשה כן הרי זה גט מעושה שלא כדין). אפילו שאמרנו לעיל כי כל עוד שאין אנו לוקחים לו דבר, ואין פוגעים בגופו לא שייך לקרוא לזה כפיה.

ובשו"ת מהרשד"ם (אבה"ע סי' עא) כתב כי בהרחקות אלו אין לומר לו כי אנו עשים לו כן כדי שיגרש, אלא אומרים לו שאנו עושים לו כן משום שאינו שומע לחכמים. והבית שמואל (קסה ס"ק יא) הביא את דבריו. וכן מדוייק מדברי הגר"א (סי' קנ"ד ס"ק סז) "דיכול להנצל מזה לילך לעיר אחרת, וכל שאין עושין מעשה בגופו לאו עישוי מקרי, וכל זה עושין לו שעבר על דברי חכמים". וגם כאן יש להעיר, מדוע אין לומר לו כי עשוים לו כך משום שאינו מגרש, הרי כבר אמרנו כי אין בזה כל כפיה.

ובאמת, עי' במרדכי (גיטין רמז תסט) שכתב "עוד אומר ר"ת שאם קידש אדם אשה ואינה חפצה בו אין לכופו לא בדיני ישראל ולא בדיני עכו"ם שיגרש, אך אם נתפס עבור מס או דבר אחר יכולים לומר לו לא נעזור לך לצאת מתפיסתך עד שתגרש דאין זו כפיה דאין עושין לו דבר רק שנמנעים מלעזור לו". זאת אומרת כי אפילו שאין כאן חיוב גט כלל, אלא "אינה חפצה בו" כתב המדרכי שניתן לעשות לו הרחקות אלו, ואף לומר לו כי אנו עושים לו כן עד שיגרש.

אלא שצריכים להבין, כי בעצם ישנם שני סוגים של הרחקות דר"ת. (עי' בספר מעשה בית דין סי' כו שרמז לחילוק זה), יש שזה ממש מניעת טובה עבורו כמו שציין המרדכי שאנו לא נעזור לך לצאת מתפיסתך, וזה ודאי לא כפיה ולא דומה לכפיה. ויש סוג אחר שאנו מורים לציבור שלא ידבר איתו וכד' שזה דומה לנידוי (וכמש"כ הגר"א אלפאנדרי ולעיתים אף יותר מנידוי), ואע"פ שאין זה כפיה שהרי האנשים אינם מחוייבים לדבר איתו, מ"מ זה דומה לנידוי לכן לא עושים הרחקות כאלו אלא כשיש סיבה כמו בטענת מאיס עלי או בשאר טענות שהוא מחוייב להוציא אלא שאין בידינו לכופו להוציא.

וכמש"כ ר"ת עצמו (הובאו דבריו בדברי המהרי"ק הנ"ל) לעשות הרחקות אלו, בטענת מאיס עלי. וראה בשו"ת מהר"י בן לב (ח"ב סי' יח) שכתב: "איברא דרבינו תם שהיה ראש המחמירים באומרת מאיס עלי, הוא ז"ל כתב שיתרחקו ממנו בכל ההרחקות שבעולם, ועל זאת ההרחקה הסכימו עליה הסמ"ק והקולון ז"ל ולא מצינו מי שיחלוק עליהם".

וע"ז נאמר כי מאחר שיכול ללכת למקום אחר אין בזה כפיה, והטיב להסביר זאת הלבוש (בסי' קנד): "מ"מ יכולים בי"ד להטיל חרם ביניהם שלא יהיו רשאים לדבר עמו ולישא וליתן עמו להרויחו להאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחוליו וחומרות אחרות כפי רצונה על כל אדם אם לא יגרש אותו האיש ויתיר את אשתו בגט כשר שבזה אין כפיה עליו שאם ירצה לא יגרש וילך למקום אחר במקום אשר לא יבדלו ממנו והוא לא ילקה בגופו מתוך נידוי זה ואין עליו שום עונש, כי אין החרם חל עליו אלא עלינו אם לא נתפרד מעליו ואין כאן גט מעושה גם זה".  זאת אומרת מאחר שיכול ללכת למקום אחר ולא יהיה כמו בנידוי, זה מראה שאין זה נידוי, אלא החלטה של הציבור שלא לדבר עימו, וממילא אין בזה כפיה.

ואע"פ שודאי זה גורם לו צער גדול, להעתיק את משכנו למקום אחר, מ"מ מאחר שהדין הוא אינו עליו אלא על הציבור. ולראיה, הוא יכול ללכת למקום אחר, אין זה כפיה. וראה בשו"ת צמח צדק (אבה"ע סי' רסב אות יב) שכתב כי צער העתקת משכנו גדול מאד ובכל זאת תיקן ר"ת לעשות זאת עיי"ש.

ובסוג זה של הרחקות כתבו מהרשד"ם והב"ש כי אין לומר לו שהרחקות אלו הם משום שאינו מגרש, אלא משום שאינו שומע לקול חכמים. וגם זה כדי שעוד יותר לא יראה ככפיה, (אף שיש חולקים גם על זה, עי' בספר כפייה בגט עמוד תפ"ו).

ובכל אופן אפילו אם לא נהגו כך, בפשטות מדברי הפוסקים לא נראה כי יש למהר ולקבוע כי זה כפיה. (בפרט אם מדובר בטענת מאיס עלי). ועי' בחזו"א (אבה"ע סי' קח סקי"ב) שמסופק בזה, מ"מ נראה שם יותר כי דעתו שאין בזה כפיה.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל