שלום וברכה
לפעמים קורה, לפני שמטהרים את המת (בחו״ל), שבני המשפחה מבקשים, שנניח בתוך ארון הקבורה, מברקים, או תמונות, וגם לפעמים חפצים (שעון יד, בושם וכו׳)
בכל המקרים האלו, קרה הדבר בדרך כלל, במקרה שמשפחתו של הנפטר, אינה שומרת מצוות עדיין, או גם שבני המשפחה אינם יהודים.
כדי לא לבאס אותם בשעה קשה זו, אני לוקח את החפצים, כאילו שאשים אותם בארון מתחת למת, אבל לאמת לאמיתו, אני לא שם את החפצים, אלא זורק לפח, ואני מבקש מחילה מהנפטר על המעשה, באומרו שיותר טוב כך!
רציתי לברר בעיון יותר, האם א: טוב אני מתנהג?
ב: האם יש הבדל בין מברק או תמונה (שהולכים לאיבוד אחרי זמן מה, בתוך האדמה),
לבין בושם או חפץ, (שאינם הולכים לאיבוד כ״כ מהר).?
ג: איך צריך להתנהג לגבי כבוד המשפחה, ולגבי כבוד הנפטר?
תודה רבה על עבודכם הקדושה.
תשובה:
שלום וברכה!
אם הדבר אפשרי, ראוי שתסביר לבני המשפחה לפני הקבורה בעדינות שאין טעם בזריקת החפצים יחד עם המת בקברו, ולומר להם שמוטב לתת חפצים אלו לעניים ולא להשליכם לרימה ותולעה.
אם בכל זאת הם מעוניינם לזורקם לארון הקבורה, אכן ראוי מאוד להציל חפצים אלו, כיון שבזריקתם יש איסור 'בל תשחית' (אך אל תשליך אותם לפח), וכתבו הפוסקים שיש בכך מצוות 'השבת אבידה' כיון שודאי יתחרטו אחר כך.
ויש לך לדעת דבר נוסף, שכלים שכבר נגעו במטה הנקברת אסורים בהנאה, ורק אם נגעו בארון עצמו מותרים.
ב' אין הבדל באילו חפצים מדובר, אך אם אין ערך ממוני לדברים שהם מעוניינים לזרוק (כתמונות אישיות וכדו'), אין בכך איסור 'בל תשחית' ואינך צריך למנוע מהם זאת.
ג'. יש ליזהר ככל האפשר בכבוד המשפחה, ולהסביר להם מפני מה נוהגים בדברים מסויימים כדי לדאוג לכבוד המת.
מקורות:
א' רמב"ם הלכות אבל פי"ד הלכה כ"ד ז"ל: 'מלמדין את האדם שלא יהא חבלן ולא יפסיד את הכלים וישליכם לחבלה, מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה, וכל המרבה כלים על המת עובר בלא תשחית' ע"כ.
הצלת החפצים מבואר בשו"ע סי' שמ"ט ס"ג ובש"ך שם שיש בזה השבת אבידה שודאי יתחרטו.
ועי' בנתיבות המשפט סו"ס רס"א שאין זה נחשב אבידה מדעת, כיון שמצוה על אחרים להצילם משום 'בל תשחית', ואין זה יאוש, כדבר שיש לו מצילין שאינו מתייאש.
