הפרזת מחיר במכירת כליה

שלום לכבוד הרב

נשאלתי, אודות מי שמעוניין למכור כליה, ובתחילה קבע סכום של 25,000 דולר וככל שהתקרב מועד הניתוח העלה את המחיר ל-100,000 דולר.
(במקרה זה, מקרה אמיתי, גיסו של אדם נכון היה למכור! לא לתרום לגיסו-בעל אחותו, וכאמור הלך והתפיח את המחיר.) האם בנושא מכירת איברים אומרים כופין על מידת סדום ו/או רוח חכמים נוחה הימנו בהקשר של אי עמידה בהסכם.
ברצוני לציין שהניתוח נעשה בסוף. האם החולה הנתרם יכול לומר שהסכמתי רק מן הפה ולחוץ ולכן אתן לך את הסכום הראשוני. או על הצד שכבר שילם האם יכול לתבוע בבית דין את ההפרש?

אם ניתן אשמח לקבל גם מקורות לתשובה
משה

תשובה:

שלום רב,

התשובה דלהלן מתייחסת למדינות בהן עדיין לא קיים חוק האוסר סחר באברים, אבל במדינת ישראל החוק אוסר לתת תמורה לתרומת אבר.

אם כבר שילם את הכסף, אין לו סיכוי לקבל אותו בחזרה.

גם אם עדיין לא שילם, הרי הוא חייב לשלם. אמנם, אם המחיר המקובל בשוק לעולם לא יעלה מעל 25,000 דולר, וגם אין סיכוי בעולם שכתוצאה מסיבוך מסוים יגיע לו נזק יותר משווי 25,000 דולר, יש אולי צד דחוק לומר שאינו חייב לשלם את היתר.

מקורות:

קשה לומר שבמכירת אברים יהיה חיוב לעמוד בדיבורו, כיון שמדובר בהחלטה קשה שמסתמא אין סמיכות דעת, אבל בכל מקרה בדיעבד, אם המבטיח חזר בו ברגע האחרון, חייבים לשלם כל מה שהבטיחו לו. עיין סמ"ע סי' רסד סק"כ.
הטענה היחידה שיכולה אולי להיות היא טענת 'משטה אני בך'. בשו"ע שם סעיף ז נפסק: "וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו, וא"ל: העבירני ואני נותן לך דינר, והעבירו, אין לו אלא שכרו הראוי לו. ואם היה צייד, ואמר ליה: בטל מצודתך והעבירני, נותן לו כל מה שהתנה עמו". ולפי זה בנידון זה שהוא מפסיד הרבה בכך שתורם כליה, חייבים לשלם לו כל מה שסוכם. ועיין בקצות שם סק"ב שאפילו אם הצייד דורש הרבה יותר מההפסד שלו, כיון שיש לו הפסד, חייבים לשלם כל מה שסוכם. אמנם בדעת הסמ"ע שם כתב שאם ההפסד אינו יכול להגיע למחיר המופרז שדרש בשום פנים, אינו חייב לשלם כל מה שהתנה. אבל למעשה לא נראה שמקרה זה יכול להיכנס לגדר זה.
אם כבר שילם בכל מקרה אין חיוב להשיב, עיין נתיבות שם סק"ח.
ועיין עוד שם בנתיבות שאם יש טענת אונאה הרי הוא יכול לטעון 'משטה', אבל בנידון זה בודאי אין אונאה, שהרי אפילו בבעל הבית המוכר כליו אין אונאה, כמבואר בשו"ע חו"מ סי' רכז סעיף כג, כל שכן אדם המוכר אבר מגופו. אבל אולי ביותר משתות, אם עדיין לא שילם, יוכל לטעון 'קים לי' כהדעה בסעיף כד שיש אונאה ביותר משתות בבעל הבית המוכר כליו. גם יש להסתפק אם אבר של אדם, דינו כמטלטלין, כיון שנחתך, וממילא יש אונאה, או כאדם שדינו כקרקע ואין אונאה. אבל גם אם דינו כקרקע אולי יוכל עדיין לטעון 'קים לי' כדעת הרמ"א שם סעיף כט שיש אונאה ביותר מפי שנים.

חוק השתלת אברים אוסר לשלם תמורה על תרומת אבר. חוק זה מחייב מדין 'דינא דמלכותא דינא' בדבר שיש בו טובת המדינה באופן ברור, שהרי לא ייתכן שהעניים ישמשו כ'חלקי חילוף' לעשירים. אולם אם הכסף כבר שולם, לא ידוע לי על חוק המחייב להחזיר.