לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

בענין משפחה שנטמעה

הגאון הרב אשר וייס

משפחה שנטמעה

נתתי אל לבי לבאר הלכתא גבורתא דא שיש בו נפ"מ להלכה בסוגיא חמורה שיש בה לחרוץ גורלות של דורות. כאשר יש קול על משפחה מסויימת שיש בה פסול ממזרות, או על איש ואשה שיש עליהם חשש ממזרות באיזו מדה מצווים אנו לחקור ולדרוש ולעמוד על בורין של דברים.

ונבאר הלכה זו.

הנה אמרו בקידושין (ע"א ע"א) "א"ר יצחק צדקה עושה הקב"ה עם ישראל שמשפחה בנטמעה נטמעה".

ועוד מבואר שם (ע"ב ע"ב) "ת"ר ממזירי ונתיני טהורים לעתיד לבא, דברי ר' יוסי, ר' מאיר אומר אין טהורים. אמר לו ר' יוסי, והלא כבר נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, אמר לו ר"מ כשהוא אומר מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם ולא מן הממזרות. אמר לו ר"י כשהוא אומר אטהר אתכם הוי אומר אף מן הממזרות. וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי".

ונחלקו הרמב"ן והר"ן בביאור שתי סוגיות אלה וביחס שביניהם.

לדעת הרמב"ן מדובר בשני נושאים שונים. משפחה שנטמעה היינו שלא נודע פסולה, וכפשטות לשון הגמ' "משפחה שנטמעה". ומאחר שמה"ת כיון שנטמעה נטמעה ואין בפסולה כל איסור שהוא, גם מי שיודע ומכיר את הפסול אסור לו לגלותו.

ומה שנחלקו ר"מ ור' יוסי לקמן מילתא אחריתי הוא, ונחלקו בממזר ודאי, דלדעת ר"י עתידין ממזרים לטהר ואף ממזרים ידועים וודאים עתידים להיטהר לע"ל, וע"ז פליג ר' מאיר, אך לית מאן דפליג לגבי משפחה שנטמעה שאין בה איסור ואסור לגלות פסולה.

והר"ן חולק על דברי הרמב"ן וס"ל דממזר ודאי פשוט שאסור גם לעתיד לבא דאין המצוות בטלות לעתיד לבוא, אלא שגם ר"מ ור"י נחלקו בממזר שנטמע ואינו ידוע אם מותר לעתיד לבא, ולשיטת ר"י כשם שמותר וטהור לע"ל כך גם בזמה"ז, וכפי שאמרו גם בדף ע"א דאין אליהו בא לטמא ולרחק וכיון שטהורים הם לעתיד לבא הוא הדין בזמה"ז. (ועיין בתוס' זבחים [מ"ה ע"א ד"ה הלכתא] שרמזו לשתי הדרכים וכתבו שביארו סוגיא זו בקידושין אך לא זכינו לאור דבריהם במסכת קידושין וחבל על דאבדין).

ומ"מ הסכימו הרמב"ן והר"ן דלהלכה קיי"ל דמשפחה שנטמעה נטמעה ואין צריך לחקור ולדרוש בפסול משפחה, ולא עוד אלא אפילו מי שיודע ומכיר דפסול משפחה אסור לו לגלותה, עי"ש.

והבית יוסף באהע"ז סימן ב' הבין שהאור זרוע חולק בכל עיקר הלכה זו וס"ל דלהלכה לא אמרינן כיון שנטמעה נטמעה, אך בדרכי משה פליג עליה בזה וס"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמי שיודע ומכיר את הפסול אסור לישא אשה ממשפחה זו ועל זה קאי האו"ז, אך כל עוד אין פסול זה ידוע לרבים אסור לגלותו וע"ז אמרו כיון שנטמעה נטמעה, עי"ש.

אלא שצ"ע איך סוגיה זו מתיישבת עם מה שאמרו (קידושין ע"ו ע"א) הנושא אשה צריך לבדוק אחריה ד' אמהות, הרי שצריך לברר אם יש פסול משפחה אף בלא יצא עליה כל קול וערעור, ולא אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה.

וסתירה זו מצינו גם בפסקי הטור, דבאהע"ז סימן ב' כתב דמשפחה שנתערב בה ספק פסול אין לגלות כיון שנטמעה, אך בסוף סימן ז' כתב דמשפחה שנתערב בה ספק איסור אסור לשאת אשה ממשפחה זו, וסתר דבריו מסימן ב'.

ויש מן הפוסקים שאכן נקטו דסתירה גמורה יש כאן, עיין שו"ת מהר"י הלוי (סימן כ"ב) וכ"כ גם המהרש"ך (ח"ג סימן ט"ו) והוסיף לכתוב דעיקר ההלכה כמ"ש הטור בסימן ז' דאסור לישאת אשה ממשפחה שנתערב בה ספק פסול, עי"ש.

ומצינו כמה דרכים ליישב סתירה זו.

א: בדרכי משה ס"ב ס"ק ב' כתב לחלק דבסימן ב' מיירי כשאין הפסול ידוע ובזה אמרו כיון שנטמעה נטמעה ואסור לגלות, אבל מי שיודע אסור לו לישא ממשפחה זו, וזה המבואר בסי' ז' דכל היודע שנתערב ספק פסול במשפחה באמת צריך להתרחק ממשפחה זו.

ולשיטתו כתב הרמ"א בסימן ב' סעיף ה' לאחר שכתב בשו"ע דמשפחה שנתערב בה ספק ממזר אסור לישא אשה ממשפחה זו "וכל זה דוקא למי שיודע בדבר אבל משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים כיון שנטמעה נטמעה והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת כשרות". הרי דהיודע צריך שיפרוש מהם אלא שאסור לו לגלותה למי שאינו יודע.

ב: והב"ח שם כתב בסגנון אחר, דבסימן ז' מיירי כשבית דין קבע שאכן יש פסול במשפחה זו משום ממזר או ספק ממזר שנתערב בה, ושוב אין זו משפחה שנטמעה, עי"ש. ולשיטתו נראה לכאורה דכל עוד לא נפסלה משפחה זו ע"י בי"ד, אף היודע פסולה אינו חייב לפרוש ממנה, וכדברי החזון איש (אהע"ז סימן א'), ועיין בזה לקמן.

ג: ודרך שלישית כתבו בזה המהרש"ל והדרישה (סק"י) והם חילקו בין משפחה שנתערב בה ספק פסול דבזה אמרו משפחה שנטמעה נטמעה ואין לפוסלה או לגלותה, אבל כשנתערב בה ממזר ודאי, אף שנטמעה אסורה. אך דרך זו אף שהיא מתיישבת בלשון הטור דבס"ב שם כתב משפחה שנתערבה בה ספק ממזר כיון שנטמעה נטמעה, אך היא נסתרת מדברי הטור המפורשים בסימן ז' שם כתב דאף בנתערב בה ספק ממזר אסור, ומקור הלכה זו בדברי הרמב"ם (פי"ט מאיסורי ביאה הכ"ג) ולהדיא כתב הרמב"ם דה"ה "אם נתערב בה ספק ממזר", עי"ש. וכתב המהרש"ל שצריך לשנות הגירסה "שנתערב בה איסור", אך לא מצינו גירסה זו באף אחת מהוצאות הרמב"ם והטור, וצ"ע.

ד: ובכנסת הגדולה סימן ז' (הגהות הבית יוסף אות ל"ב) כתב לחלק בין פסולי קהל שלגביהם אמרו כיון שנטמעה נטמעה, דפסולי כהונה דכיון שאינם פסולים לקהל לא הקילה תורה לטהרם. וחילוק זה כבר כתב גם הבית שמואל (סימן ב' ס"ק י"ט). אך בדברי הרמב"ן מבואר להדיא דאף בחלל אמרו כיון שנטמעה נטמעה וכבר העיר בזה החזו"א (סימן א' וסימן פ"ז אות ל').

אך באמת לא הבנתי כל עיקר הלכה זו דבאמת צ"ב בכל מהות המושג משפחה שנתערב בה ספק איסור, דקשה לצייר מצב שידוע שנתערב בה פסול ולא ידוע מי הוא פסול זה, דממ"נ אם יש ידיעה ברורה שנתערב פסול במשפחה ע"כ יודעים מי הוא פסול זה ומה גדר נטמעה, והלא אם יודעים מי הוא הממזר יודעים מי אשתו ומי הם בניו.

ולכאורה נראה דכל מושג משפחה שנטמעה אין כונתו דלא ידוע מי הם הפסולים שבמשפחה זו, דבאמת ברמת הידיעה שמדובר בה, קול, או ע"א, או שיודע בעצמו שממזר או ספק ממזר נטמע במשפחה זו, ועיין לקמן אות ב' שנחלקו בשני עדים שיודעים בפסול שבמשפחה, כל שאין הפסול עומד בפני עצמו אלא כבר נשא אשה, הוי בכלל משפחה שנטמעה, דכיון שפסולו כבר נוגע באחרים הוי בכלל משפחה שנטמעה, אך לשונות הראשונים והפוסקים שספק פסול נתערב במשפחה משמע שאין ידוע מי מבני המשפחה בכלל ספק זה, וצע"ג בזה בעיני לקט שכלי.

ובכל עיקר גדר משפחה שנטמעה, ובסתירת הטור הנ"ל, נראה עיקר מה שלמדתי מדברי החזון איש (סימן א' אות כ"ב) דכל שלא ידוע לרבים הוי בכלל משפחה שנטמעה ובדין זה דמשפחה שנטמעה ולא נודעה לרבים, אין בין נטמע בה ספק או ודאי (וכשיטת הב"ח בקונטרס אחרון דאף בנתערב בה ודאי פסול כיון שנטמעה נטמעה, וכ"כ בישועות יעקב באריכוות שם סק"ו). אבל אם ידוע לרבים שפסול נתערב במשפחה, או שיש ערעור לפנינו שוב אין זו משפחה שנטמעה, עי"ש.

ב

והנה בחלקת מחוקק (סימן ב' ס"ק ט') כתב דאם שני עדים יודעים על פסול או ספק פסול שנתערב במשפחה חייבים הם להעיד ואין זה בכלל משפחה שנטמעה. אך הבית שמואל שם (ס"ק י"ט) חלק עליו ונקט דאפילו ביש שני עדים היודעים לא יעידו. והחזון איש (שם ס"ק י"ח וס"ק ל') נקט בזה כשיטת החלק"מ.

ולענ"ד מוכח מדברי הרמב"ן והר"ן כשיטת הבית שמואל דאף שני עדים אינם רשאים להעיד. שהרי כתב הרמב"ן "שאפילו ליודעים בהם אין מכירין בהם לפי שהם טהורים מה"ת". ולשון זה אינו מובן כלל, אך הר"ן בהעתיקו את דברי רבינו הגדול כתב "שאפילו היודעין בהן אינם מעידין בהם לפי שהן טהורין מה"ת".

הרי לן להדיא דאפילו עדים היודעים שנתערב פסול במשפחה "אינם מעידין", ומשמע מדבריו דאף שמדובר ברבים, שהרי בלשון רבים דיברו הרמב"ן והר"ן כל דהוי משפחה שנטמעה אסור לגלות פסולן.

ותימא על החלק"מ והחזו"א שלא שמו זאת אל לבם.

ג

עוד כתב שם החזון איש (אות לב) "ויש לעיין במשפחה שנטמעה אם יש על היחיד איסור ממזרות כשידוע לו. ומסתבר דכיון שנטמעה והוכשרה גם על היודע אין איסור. ולשון הרמ"א סי' ב' ס"ה וכל זה דוקא למי שיודע בדבר וכו' משמע דאסורה לו, מיהו לשון הרמ"א אינו מתפרש שפיר דלמה ליה למימר למי שיודע לימא ברבים. ואולי יש ט"ס וצ"ל וכל זה דוקא בדבר ידוע וצ"ע".

הרי שנקט החזו"א דאפילו היודע ומכיר את הפסול שנתערב במשפחה רשאי לשאתה כיון שהתורה התירה וטיהרה פסול זה כצרף הכסף. ונדחק לומר דיש ט"ס בדברי הרמ"א.

והדברים תימה, דהלא הרמ"א ביאר שיטתו בהרחבה בדרכי משה, וכתב דהיודע אסור לשאת מהן כדי ליישב את סתירת הטור (וכמבואר לעיל אות א'), ובודאי אין כאן טעות סופר בדברי הרמ"א, ונראה לכאורה שדברי הדרכ"מ נעלמו מעיני הבדולח של רבינו לפום ריהטא.

אך מ"מ זה דעת החזו"א, ודבריו מחודשים מאד, ויסוד סברא דידיה דכיון שהתורה התירה וטיהרה משפחה שנטמעה אין כאן איסור כלל וכיון שהותרה הותרה, וזה חידוש.

ד

ובכל עיקר יסוד דין משפחה שנטמעה ראיתי מבוכה בדברי האחרונים, ויש בזה ג' דרכים.

א: כתב בספר המקנה עמ"ס קידושין שם דכיון שנתערב פסול או ספק פסול במשפחה ואין הפסול ידוע, בטל הוא ברוב, וככל דין ביטול ברוב, אלא דלכאורה יש לחשוש שברבות הימים יתרבו הפסולים על הכשרים, ובזה נתחדשה הלכה דכיון שבטל בטל ולא אמרינן חוזר וניעור. והגאון ציין למבואר בהלכות תערובת ביו"ד סימן צ"ח.

ודרך זו מחודשת ורחוקה. ובאמת נראה פשוט דאין זה ענין לביטול ברוב כלל, דלעולם אין האדם בטל ברוב. ועוד דבכל איסור המעורב בהיתר ויש מי שמכיר את האיסור ודאי שמוטל עליו להזהיר אחרים עליו ולהפרישם מן האיסור. ועוד דכבר כתבתי לעיל (אות א') דלכאורה מיירי אף ביודעים מי הוא הפסול ומי הן אשתו ובניו ודבר הניכר אינו בטל.

ובר מן דין, את"ל דמדין ביטול ברוב אתינן עלה, שתיקת הראשונים תמוהה ולמה לא פירשו להדיא סוגיא זו דמדין ביטול ברוב הוא.

ב: עוד כתב שם בספר המקנה (קידושין ע"א ע"א) דיסוד הלכתא דא בדין ספק ממזר דמותר מה"ת, וכיון דמותר מה"ת דמעלה עשו ביוחסין ואסרו ספק ממזר מדרבנן, במשפחה שנטמעה לא גזרו והעמידוה אדין תורה. וכך כתב הגרא"ז מלצר בהגהותיו לדברי הרמב"ן במה שכתב הרמב"ן "דאפילו היודעים בהן אינם מעידין כיון שטהורים הם מה"ת", דכונתו משום דספק ממזר מותר מה"ת.

ולפי דבריהם יש מזה ראיה גדולה למש"כ המהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' א') לגבי ספק ממזר דמותר מה"ת דהוי היתר גמור בעצם, ולא רק דמותר לתלות שאינו ממזר, ואפילו היודע שזה ממזר גמור אינו מצווה להפריש אדם מן האיסור, וכמו שאמרו חז"ל (קידושין ל"ח ע"ב) לגבי ספק ערלה בחו"ל דהלממ"ס דאינו מצווה להפריש את המסופק. ועי' לקמן.

(והמהרי"ט חידש לפי דרכו דמותר אף בתרתי דסתרי וספק ממזר מותר לשאת שני נשים, ממזרת ובת ישראל כשרה כיון שהתורה התירה ספק ממזר, וידוע מה שדן בזה בשב שמעתתא ש"א פרק       ואכמ"ל).

ועיין עוד באגרות משה (אהע"ז ח"ד סי' ט') שהאריך אף הוא בדרך זו, וכתב לבאר בשתי דרכים כל יסוד הלכה זו. א: אין איסור בביאת ממזר אלא כשיודע הוא שזה ממזר (או ממזרת) ושונה איסור ממזרות מכל שאר איסורי ביאה, דלא אסרה תורה אלא את ההתדבקות בממזר וכל שאינו יודע ומכיר אין כאן איסור כלל. ב: דין תליה יש כאן דמותר לתלות שכשר הוא ולא ממזר. (וכעין דבריו כתב באבני נזר אהע"ז סימן י"ח, עי"ש).

וביאר בדרכו דין משפחה שנטמעה דכיון דאין הממזרות ידועה אין רשאים לגלות, דכל עוד שאין הפסול ידועה אין כאן איסור כלל, עי"ש.

וגם בפירוש זה תמיהני דהלא מדברי הרמב"ן גופא מוכח דדין משפחה שנטמעה נאמר גם בפסול עבדות וחללות, ולא מצינו דספק חללה מותרת לכהן ולא דספק שפחה מותרת לישראל, והרי כתב הרמב"ן דמה שאמרו דאליהו בא לקרב ולרחק ולטהר ולטמא היינו פסולי חלל ועבד, טומאה וטהרה שייכי בעבד, קירוב וריחוק שייכי בפסולי כהונה, ועל זה גופא אמרו חז"ל דהיינו ביודעין אבל משפחה שנטמעה נטמעה, הרי דגם בפסולין אלה אמרו משפחה שנטמעה נטמעה.

וכך מפורש גם בדברי הרמב"ם שכתב בפי"ב ממלכים הלכה ג' "בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה".

הרי לן דגם בעבד או שפחה שנתערבו במשפחה אמרו כיון שנטמעה נטמעה אף שלא הקילו בספיקו.

ועוד דגם לפי דרך זו תמה אני, הלא רבותינו הראשונים מפרשי הש"ס, רש"י, התוס', הרמב"ן, הריטב"א והר"ן פירשו כל דבר ודבר והאירו באורם הגדול כל הלכה והלכה שמצינו בגמ' ותימה שסתמו ולא פירשו הלכה זו דמשפחה שנטמעה ולא ביארו דיסודה בדין ספק ממזר שמותר.

ומשום כך נראה ברור ופשוט לענ"ד דכל עיקר הלכה זו חידוש הוא ודין מסויים יש כאן שאינו מושתת על כלל אחר, (כגון ביטול ברוב, או ספק ממזר מותר). דזה גופא חידשה תורה כדי לשמר את טהרת הייחוס בכלל ישראל. דלא ימלט שברבות הימים ולאורך הגלות וכובד השיעבוד ומלחמת היצר, שלא יתערבו פסולים בישראל, וברבות הימים חלילה יתערבו פסולים רבים בבית ישראל וגידולים ירבו על העיקר, וקוצים יכלו את הכרם, וצדקה עשה הקב"ה עם ישראל לטהר את הפסולים כצרף הכסף ומשפחה שנטמעה נטמעה כדי שכלל ישראל יעמוד בקדושתו וטהרתו.

והוא שלמדו מהכתוב (מלאכי ג' ג') "וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה מגישי מנחה בצדקה".

וכיון שהדברים מפורשים בגמ' לא ראו רבותינו הראשונים מה להוסיף על דברי חז"ל הברורים והבהירים בפשטותן.

אמנם לכאורה יש ראיה משו"ת המהרי"ט דמשפחה שנטמעה הוי משום דספק ממזר מותר מה"ת, עיין מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן א' בד"ה "ועל מה שהוכיח משם הר"ן" וכו'.

וז"ל המהרי"ט "וכי היכי דחזינן דאליהו לא יגלה ממשפחות אעפ"י שכולן גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלות ולא רשאין לכך והביא עוד דברי הרמב"ם בסוף ספר שופטים ומלך המשיח אינו מיחס את ישראל אלא לשבטיו אבל אינו אומר זה ממזר וזה עבד שמשפחה שנטמעה נטמעה ע"כ. וכמו שאין אליהו עתיד לגלותן אף עכשיו היודעים בהם אין מגלין אותם עכ"ל. והא ודאי נ"ל מדשרי רחמנא ספק ממזר לא אצטריך אלא למשרי אלא אף היודעו דאינו רשאי לגלותו דומיא דספק ערלה דהותרה אעפ"י שהיא ודאי אצל אחרים כדאמרינן ספק לי אנא איכול".

הרי לן שלמד מדין משפחה שנטמעה נטמעה דאף המכיר ויודע פסול אינו רשאי לגלותו, דה"ה בספק ממזר שהתורה התירה כודאי ואף המכיר בו שהוא ממזר אינו מחוייב לגלות זאת, הרי לן לכאורה דאף היתירא דמשפחה שנטמעה הוי משום דספק ממזר מותר מה"ת.

אך לענ"ד אין לזה כל סמך ורמז בדברי המהרי"ט, וכל כונתו לדמיון בעלמא, דכשם שהכשירה תורה משפחה שנטמעה עד כדי כך דאף המכיר בפסול שבמשפחה אינו רשאי לגלות דלגמרי התירה תורה, ה"ה בספק ממזר, אף היודע בודאות שנתערב ממזר במשפחה זו אינו מצווה לגלות, ומי שישא ממזרת זו או מי שתישא ממזר זה בהיעדר ידיעתו אין עבירה בידו כלל. והמהרי"ט הביא עוד דוגמא לזה מספק ערלה בחו"ל. ודו"ק בכ"ז.

ה

מסקנת הדברים

ומ"מ נראה למעשה דכל המשפחות בחזקת כשרות ואין כלל להתחשב בקול הברה בעלמא, ואסור לחקור ולדרוש אחרי פסול משפחה. ואפילו היודע על רגלים לדבר אסור לו לגלות ולהודיע וכבוד אלקים הסתר דבר.

ורק כשבאו לפנינו שני עדים, על הבית דין לקבל עדותם ולברר הענין על פיהם. ועל העדים גופא נחלקו הפוסקים אם חייבים הם לבא ולהעיד או שמא אסור להם, ועיקר ההלכה בזה כדעת הבית שמואל, שהוא ראש המדברים בשו"ע אבעה"ז כידוע, ולשיטתו אף שני עדים אסור להם לגלות הידוע להם, ובפרט שבדברי הרמב"ן והר"ן מבואר כשיטתו, ולא כדעת החלק"מ והחזו"א.

אלא שאם באו העדים בפני בי"ד א"א להתעלם מהם ועל הבי"ד לחקור ולברר את הדברים על בוריים.

כך נראה עיקר לדינא, ויה"ר שלא ניכשל בדבר הלכה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל