לתרומות לחץ כאן

בישול ביצים חתומות ביו"ט/שבירתן בשבת/ שימוש בהם בפסח

שאלה:

1. במדינתנו הממשלה מחייבת לעשות חתימות על הביצים הנמכרים ונשאלה שאלה מה לעשות בשבת ויו"ט כלומר האם מותר לבשלם ביו"ט שעי"ז יימחק קצת מהחתימה או דהוי פס"ר בגרמא. 2. וכן בשבת נוגע אם מותר לשבור הקליפה ומדובר באופן שהוא פס"ר שהחתימות הם לכל אורך הביצה. מה דעתכם בזה.

3. כמו"כ נתברר שהדיו של החתימות נעשה מאלכוהול אתנול שספק אם נעשה מחמץ, האם צריך לרוחצם לפני פסח או שיש בזה איזה קולות?

תשובה:

1. יש להקפיד להשרות את הביצים קודם יו"ט במים שיימחק מהם האותיות, ובשעת הדחק שלא היה סיפק בידו, ניתן להקל לבשל את הביצים במים אע"פ שע"י כך יימחקו האותיות, אך יזהר לכתחילה לבשל בישול שאינו ארוך כדי שלא ימחקו האותיות בוודאות.

2. אין לקלף את הביצה בשבת במקום האותיות, ויזהר לקלפם דווקא שלא במקום האותיות, ואם נשברו מותר לאכול הביצה,  ואם אי אפשר לקלפם בלא שישבור את האותיות, יש למחוק את האותיות בערב שבת, אולם בדרך כלל כאשר הביצים מבושלות בערב שבת, הרי שהאותיות בדרך כלל מחוקות משום כך.

3. דיו שעשוי עם חשש חמץ לכתחילה יש להורות לשטוף את הביצים, אולם אם לא שטפוהו מותר להשתמש בזה בפסח, ומן הראוי לייחד לזה כלי בפני עצמו.

מקורות:

1-2. עי' קצות השלחן (ח"ז סי' קמד סוף הערה י) שכתב להעיר שאסור לשבור את הביצים שיש עליהם חותמת מאותיות, וכתב שאם אפשר לקלף את הביצה באופן שהאותיות לא ישברו, הרי שאף אם נשברו בסופו של דבר אין בזה חשש, כיון שזה לא פסיק רישא, וכיון שזה לא פסי"ר באיסור דרבנן של מחיקה שלא לצורך, יש להקל, וראה בקובץ קול התורה (נה עמ' רסח) שכתב שם שהמציאות מוכיחה שיש הפרש בין בישול קל שהאותיות לא נמחקות לבין בישול זמן ארוך שהאותיות נמחקות, וממילא בשבת בדרך כלל האותיות כבר נמחקו בבישול הביצים מערב שבת, ואילו לגבי יו"ט יהיה חילוק בין בישול קל לבישול מרובה, אמנם לגבי בישול ביו"ט הנה כבר היה לעולמים כעין זה בפולמוס הגדול לגבי עישון הסיגריות ביו"ט שיש עליהם אותיות אם מותר לעשן, ועי' פמ"ג (סי' תקיא מש"ז סק"ב) שכתב שיש להחמיר שיש בזה משום מחיקה מדרבנן, וכ"כ בשו"ת כת"ס (או"ח סי' סו) ודברי הפמ"ג הביא ביד יוסף (למהרי"י רוזנברג, סי' תקיד סק"ב) קיצור שו"ע (סי' צח סעיף לב), וראה שם במנחת יו"ט (ס"ק קיח) שהביא כן בשם ספר משפט צדק על התהלים שהביא שכן דעת החיד"א ולא נודע איה מקומו] אולם הוסיף שם את דברי המהרש"ם (ונדפס בדע"ת סי' תקיא) שצידד להקל בזה כמנהג העולם וכתב שיש בזה כמה סיבות להקל ועיקר הדבר שנחשב תרי דרבנן במקום צורך יו"ט [א. איסור מקלקל לצורך יו"ט. ב. שלא כדרך מחיקה [שהרי בעישון מוחק בפיו], ג. מלאכה שאצל"ג, ד. גרמא. ה. דבר שאין מתכוין [לשיטת כמה פוסקים בדרבנן אף במקום פסיק רישא]. ו. כתב של עכו"ם אסור מדרבנן] שיש בזה לכל הדיעות תרי דרבנן יש למקילין על מה שיסמוכו ואמנם מה שכתב שנחשב רק גרמא אין לזה הבנה שהרי מוחק בידיים ממש על ידי שאיבת האש ואיך נחשב רק לגרמא, וממילא בנדו"ד חסר כמה מהצירופים שכתב בזה להקל, שהרי יש לומר שנחשב למחיקה בידיים ולא שלא כדרך שהרי הכנסת הביצים למים נחשב למעשה מחיקה, אלא שבסוגיא שבמסכת שבת (קכ:) מבואר שכשאין כוונתו לצורך מחיקת הדבר בכניסה למים אלא לצורך טבילה נחשב רק גרמא, וכבר האריכו בזה האחרונים, ועכ"פ אין בזה רק איסור דרבנן ולא איסור תורה, (עי' בזה בשו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' ו') וא"כ יש לצדד גם בנידו"ד שיש בזה לכל הפחות תרי דרבנן (מלאשצל"ג ומקלקל וגרמא) וע"כ יש מקום להקל, כפי שהכריע המשנ"ב (סי' שטז שעה"צ ס"ק יח) שפסי"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן מותר לכתחילה, וע"ע בשו"ת יד סופר (סי' לג) שכתב להקל בסיגריות ג"כ כעין זה [ופלא שלא ראה שדעת זקנו בעל הכת"ס מפורשת לאסור], וכ"כ בספר באר יעקב (על השו"ע סי' שמ סק"ט), וראה בזה עוד בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' י) האריך עוד בנידון הסיגריות ושם כתב שכשזה דרך אכילה אין בזה דין מוחק וכן כשזה דרך הבערה אין בזה מוחק, וכל זה לא שייך בנידון דידן, וע"ע שו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סי' לט) ושו"ת מעשה חושב (לרי"ל הלפרין, ח"ג סי' כ) שגם האריכו בנידון הסיגריות ולפי מה שכתב שם לכאורה יש מקום גם להקל בנידון זה של הביצים.

ומאחר ונחלקו הפוסקים לגבי מחיקת האותיות שע"ג הסיגריות, ואם כי נהגו העולם להקל בזה [והמדקדקין מוחקים את האותיות מערב יו"ט וכמ"ש הגרש"ז שם שבזה בוודאי אין איסור מוחק, ומה שתמה עליו בספר מלאכת שלמה (לר"ש קלירס, סי' כא עמ' פה) אין לזה שחר וכל המבואר בתוספתא שם הוא רק באופן שמוחק דיו ע"מ לכתוב ופשוט שבאופן שהוא בדרך כילוי אף להתוספתא אין בזה סרח איסור], אולם מאחר וחלק ניכר מהטעמים שנתבארו באחרונים לגבי סיגריות לא שייכים בנידון של הביצים וודאי מן הראוי למחוק את הכיתוב מערב יו"ט (וע"ע קובץ קול התורה שם במה שכתב בזה, וראה עוד בקובץ הנ"ל [קובץ נז] במאמר ארוך של הרי"נ קרויס) ומ"מ אם לא עשה כן מערב יו"ט יש מקום לצדד להקל משום שנחשב למחיקה לצורך אוכ"נ, יותר מדין מסיקין בכלים שלדעת האו"ש הוא אף ביש עליהם כתב, וכאן וודאי הוא צורך אוכ"נ בעצמו [ואם כי יש מקום לדון שנחשב כאפשר לעשותו מערב יו"ט אולם מאחר וזה חלק מהאוכל עצמו י"ל כמו שהתירו הבישול של הביצה התירו ג"כ המחיקה של האותיות ודו"ק].

3. עי' שו"ע תמב שדיו שעשוי עם שכר שעורים מותר לכתוב בו בפסח, וכתבו שם הפוסקים שנחשב לחרכו קודם זמנו, ואין חשש שמא יתננו בתוך פיו, אך אם היה חשש שמא יתנו לתוך פיו היה אסור משום שאכילת דבר שנפסל מאכילת כלב אסורה משום אחשביה, וכאן שמבשלים הרי נכנס הטעם של הדיו בביצה [כמבואר ברשב"א שהביא הב"י בסי' צה, שקליפת הביצה נקובה, ולכן מקבלת מטעם שבקדירה, וע"ש בט"ז (סק"ב) שתמה על הרשב"א וכתב שאולי רק פולט ובולע מדבר שבעצמו, אולם אנכי ניסיתי והראתי גם לאחרים שתורת אמת בפי הרשב"א, שהרי מניח ביצה בתוך מים רותחים רואה שיוצא מהם בועות וזה מוכיח כדעת הרשב"א שהביצה נקובה שאם לא היתה נקובה לא היה יכול לצאת ממנה אויר, ושלמה שמו ושלמה משנתו] וא"כ נחשב כאוכל מהדיו, אלא שבדרך כלל יש שישים כנגד התערובת, ואע"פ שחמץ בפסח אוסר בשישים, אולם כל זה כשהוא חמץ בעין אבל תערובת חמץ שנפסלה מאכילת כלב נראה שאין אוסרת, כיון שלא שייך בזה דין אחשביה, אולם לכתחילה יש לייחד כלים לביצים אלו, שמא יבשל ביחד עם הביצה גם תבשילים אחרים שבהם אולי יהיה לשבח והלא חששו בחמץ לחששות רחוקות כמבואר בכל הפוסקים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל