בעלון המשפט גליון 26 כתוב: 'בכל מקרה שבעל דין שהפסיד מבקש מבית דין אחר לעיין בפרוטוקול ובפסק כדי לראות אם אין בו טעות מוכחת, אין להמנע מלעשות כן.'
במקרה ובית דין בתרא ראה טעות מוכחת בפסק, ושלח לב"ד קמא ובכל זאת לא חזרו בהם.
האם בכה"ג יקבל הצד המפסיד התר לבטל את פסק הבורר. ואז לשוב ולדרוש לדון מחדש בזבל"א, או שיש חשש זילותא דבי דינא, ולכן אף אם צודק המפסיד, לא יוכל לקבל התר בשום מקרה לפנות לבית משפט?
תשובה:
שלום רב,
תחילה יש להקדים, שטעות גמורה בדין שניתן להוכיחה לא מצויה כל כך. כמו כן, לא מצוי שבית דין של דיינים יראי שמים יסרבו לחזור בהם. וגם אם יש טעות מוכחת, עדיין אין זה אומר שבית משפט המחוזי יבטל את פסק הדין, כיון שלפי חוק הבוררות פסק דין של בוררים אינו ניתן לערעור ולא ניתן לבטל אפילו אם יש טעות, אלא אם קיימים אחת העילות המפורטים בחוק.
לגופו של שאלה, ברור שבדין תורה הצדק גובר על הכל, על שיקולים של כבוד בית דין וכל שכן על שיקולים של סדר וכדומה. ולאחר שתיק כזה התגלגל ליד בית דין והטעות הוכחה, לא ניתן לדרוש מאדם להפסיד את כספו מחמת שיקולים כאלו.
לדעתי ראוי שבמקרה כזה בית הדין יבקש משני הצדדים לחתום על הסכמה להארכת הזמן הקבוע בחוק של 45 יום עד לבירור הענין. אם הצד הזוכה בפסק המוטעה אינו מסכים על כך, יש להתיר לפנות לבית משפט, בכפוף לכך שהצד שהפסיד יפקיד בבית דין ערבויות על הצד שלאחר שהצד השני או הדיינים הראשונים יבררו את דבריהם ויתברר שפסק הדין הראשון צודק.
מקורות:
עיין פתחי תשובה חו"מ סי' יט סק"א ועיין עלון המשפט גליון 26.
