לפני שמונה שנים עברנו דירה. כמדומני שלא העברנו את חשבון המים מיד על חשבוננו, אלא השארנו אותו לתקופת מה על שם הבעלים הקודמים. הבעלים הקודמים היו שוכרים תושבי חול שאין לי שום קשר איתם. כנראה שהתקופה שהשתמשנו במים שלא על שמנו היה בתקופת השיפוצים שערכנו בדירה.
רק לאחר תקופת מה הבחנתי שלבנין מגיעים חשבונות על שם השוכרים הקודמים. חברת המים כנראה התיאשה מגבית החוב לאחר עוד תקופה מסוימת.
אני מקוה שפרטי המקרה מובנים. בכל אופן, אני שואלת האם אם החברה מתיאשת מהחוב, האם זה אומר שאני פטורה מלשלם, במקרה כזה שבו אני לא בטוחה אם החוב שלי או של הדיירים הקודמים.
ושאלה נוספת שקשורה לחוב זה. היום אני בתהליכי גירושין מבעל שלא עבד כמעט אף פעם, ובדרך כלל התנער מכל חובותיו הכלכליים. של מי החוב הזה? האם אני חייבת בחוב הזה וחובות אחרים של המשפחה או שרק הוא חייב בהכל?
תשובה:
שלום רב,
את החוב של המים אינך חייבת לשלם.
שאר החובות, יש לדון על כל מקרה לגופו. יש חובות שהאשה נחשבת רק כפקידה של בעלה ולא מוטל עליה חובה אישית כלל, ויש מקרים שהאשה חייבת לשלם מחצית מהחוב.
מקורות:
לגבי החוב של המים, עצם החוב הוא ספק, וגם אם היתה צריכה של מים בתקופת השיפוצים, הרי לא היא צרכה את המים אלא הפועלים. ולכאורה תלוי אם במקרה כזה שהאדם שהמונה רשום על שמו ברח לחו"ל ואינו משלם, אם צריכת המים הופך להיות כגזל, כיון שחברת המים לא נותנת להשתמש במקרה כזה, או שהחברה נותנת להשתמש במים והחוב נזקף. לכאורה שאלה זו תלויה במחלוקת הפוסקים (עיין נתיבות סי' קצ סק"ז ועיין שו"ת רע"א סוף סי' קלג). אם נאמר שהשימוש במים הוא כגזל, החוב לשלם הוא על מי שצרך בפועל. ואם נאמר שהחוב הוא על מי שרשום המונה על שמו, אם כן מסתבר שהשוכר חייב לשלם לשוכר הקודם גם אם לא הוא השתמש במים. ואם כן מוטל על השוכר השני חוב לחברת המים מצד שיעבודא דר"נ. אבל לפי צד זה ייתכן שהחוב פקע מדין ייאוש בחוב (עיין קצות סי' קסג סק"א).
לגבי אם האשה חייבת לשלם חובות שלפני הגירושין, עיין בשו"ע חו"מ סי' עז סעיף י שהאשה חייבת לשלם מחצית, ועיין נתיבות שם ס"ק יא שרק אם חתמה על השטר חייבת לשלם, אבל אם לוותה לצורך בעלה דינה כאפוטרופוס שאינו חייב לשלם מכיסו. ולעניין חוב דמי שכירות עיין בשו"ת מהרשד"ם אבן העזר סי' קפד שנוטה שהאשה חייבת לשלם מחצית מדמי השכירות, אבל בשו"ת רע"א סי' קלג אינו נראה כן.
תודה על התשובה. רציתי להמשיך לשאול: יש לנו חובות ישנים של מכון שטיפל בבעיות קריאה לבת והשקים חזרו והמכון מחל, של שכר לימוד ישן, של חוב באטליז, של רופא שיניים לילדים, של חוב לקבלן שיפוצים, מה דין כל אלה.
ובהמשך אשאל, היות והפרוד שלי לא יודע מחלק מהחובות הנל ובאופן כללי מתנער מחובותיו, האם אני צריכה ליידע אותו על החובות הנל.
ואוסיף שיש לי לחץ מהחובות הנל. לא שנושים בנו, אלא מעצם העובדה שחייבים כספים לאנשים. בעלי לשעבר היה בזבזן כרוני, וניסיתי במשך שנות נישואינו להצילו מהרבה צרות כספיות, ועכשיו שהחלטתי להיפרד ממנו ואין לי כסף לשלם את החובות השונים שהוא השאיר בכל מיני מקומות, אך מאידך אני רוצה להתחיל שלב חדש בחיים בלי החובות שהוא התרגל להשאיר בכל מיני מקומות.
אם עשיתם הסכם או טופס הזמנה (עם הרופא, האיטליז וכו') ושניכם חתמתם עליו, את חייבת לשלם חצי. אם הצד השני עמד על כך שדוקא את תחתמי ולא בעלך, את חייבת לשלם הכל. אם חתמת לבד על הסכם עם אדם חילוני, את חייבת לשלם הכל. אם חתמת לבד ללא דרישה מיוחדת שדוקא את תחתמי, או שלא חתמת כלל, והנושה הוא אדם דתי, את לא חייבת לשלם כלום.
את לא צריכה לומר לבעלך לשעבר כלום.
השאר תגובה