לתרומות לחץ כאן

האם נחשדת עם ערבי, הבעל דורש בדיקת אבהות

גרושתי ניהלה רומן עם ערבי, האם מותר לי לעשות בדיקת אבהות.

תשובה:

החוק קובע כי אסור לעשות בדיקת אבהות במקום שיש חשש ממזרות. (יצויין כי חוק זה נעשה בתמיכת הרבנות הראשית). אשר על כן התשובה לשאלה זו תלויה אם יש כאן חשש ממזרות או לא.

ולכן, אם תערך בדיקה אבהות, ויוכח כי הילד אינו מהבעל, כשהתוצאה היא כי הילד יהיה ממזר או ספק ממזר האסור מדרבנן, ביה"ד לא יאשר בדיקה כזו. אמנם גוי הבא על בת ישראל אפילו היא אשת איש להלכה אינו ממזר. אך חשוב להדגיש, כי אם תוצאות ההבדיקה יוכיחו כי ילד זה אינו מהבעל, אינו בהרכח שהוא מאותו גוי. להיפך, אם האשה מכחישה על הקשר הזה (לפחות בתקופה שהיא התעברה), הילד עשוי להיות ממזר, שהרי רוב פסולים אצלה.

אולם אם היא מאשרת את קיום היחסים עם אותו גוי בתקופה זו, עפ"י הדין הרי היא נאמנת להכשיר כמבואר בשו"ע (אבה"ע סי' ד' סעי' כט) "אשת איש שאומרת על העובר שאינו מבעלה אינה נאמנת לפוסלו. אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו, או על אחד מבניו שאינו בנו, נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי וכו'. ואם היא אומרת מעובד כוכבים או מעבד נתעברתי, הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בזה". יחד עם זה קשה לי להאמין שביה"ד יסכים לבדיקה כזו.

יצוין, כי מעיקר הדין יש מקום גדול לומר שיש לאב זכות לבקש בדיקה כזו גם אם יש סיכוי שהבן יתגלה כממזר, ויאסר לקהל.

ומעולם לא מצינו במקום שנופל ספק ויש מישהו שרוצה לברר ספק זה שנעמוד בדרכו ונאסור עליו בירור זה. ובפרט שיש לו השלכה מאד מעשית בבדיקה זו, לעצם היחס, לירושה, מזונות. ועוד, ומנין לנו לומר לאדם הצועק כי הוא רוצה לברר אם אכן הוא בנו, שאינו יכול לברר זאת משום הנזק העלול להגרם לילד.

ומה שמצינו שאין לברר, הוא רק בסוגיא של משפחה שנטמעה (קידושין עא,א). וכבר הובא במאמר "עד כמה ביה"ד מחוייב לברר כשרותו של אדם העומד לפניהם" (לעיון לחץ כאן), כי ישנם שני דרכים בביאור הסוגיא, או שמדובר באופן שהפסול כבר נטמע במשפחה ואין אנו יודעים מיהו, וע"ז נאמר כי אסור לחפש ולחקור כדי למוצאו ולאוסרו. ולפי פירוש זה, ודאי כי באופן שלא נטמע, ורק נפל ספק בכשרותו שיש מקום לברר (ועי' ביש"ש קידושין שהובא שם אות ד' ראיה ברורה לזה).

וגם לפי הדרך השניה בביאור הסוגיא (עפ"י האגר"מ שהובא במאמר הנ"ל אות ה') כי גם ממזר ודאי שנטמע, ויש מישהו היודע פסולו אסור לגלותו. וביאר, כי הטעם משום שממזר שאינו ידוע אינו נאסר כלל. (ולא כשאר איסורים שאם אינו ידוע הרי יש כאן איסור בשוגג, אלא כל איסור ממזרות הוא בידוע) אלא שרק אם נטמע אוסר לגלותו משום כבוד הבריות של הכשרים שנטמעו בו. אבל אם עדיין לא נטמע חייבים לגלותו (למרות שכל זמן שלא גילו אותו הוא מותר לגמרי) משום כבוד הכשרים שיטמע בהם ואח"כ עלול להיות שיתגלה. כמבואר באגר"מ שם בהרחבה. א"כ ודאי שאם יש ספק בכשרותו, לכאו' חייבים לגלותו כדי שלא יטמע בין הכשרים.

וראיתי בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב שליט"א (ח"א סי' קלה) שנשאל בכגון זה אם יש לעשות בדיקה כזו המגלה האם היא בתו או לא. ובין דבריו השיב: "וכיון שעברו הרבה שנים ובהלכה הוחזקה כבתו, אין שום זכות להטיל דופי בבתו ולהתעסק בבדיקה האם היא ממנו או לא". אינני יודע אם במקום שמיד האב מסתפק האם זו בתו או לא, היה מסכים לאפשר בדיקה כזו. אבל בכל אופן לכאורה במקום שיש ספק למה לא יהיה האב זכאי לעשות בדיקה זו.

[אמנם, ראוי להוסיף, כי מאחר שבדיקה כזו היא צריכה שיתוף פעולה של הילד, ואולי גם דקירה שלו במחט, לכאורה יכול הילד להתנגד לבדיקה זו. וכל מה שהזכרנו הוא כלפי זכות האב לעשות בדיקה זו, אולם זכות הילד להתנגד ולא לשתף פעולה].

אך חשוב להדגיש, כי הערה זו נכתבה רק "לפלפולא בעלמא" ולא להלכה. ולדינא ידוע כי כל הפוסקים לא יאפשרו בדיקה כזו במקום שיש חשש לממזרות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל