מי ששכחה מוך (tompon) שהניחה לצורך איסוף דמי הווסת בעומק באותו מקום, בימי נדותה, ומאחר והניחה שני מוכים כאלו שכחה אחד מהם, ומצאה אותו רק לאחר ספירת ז"נ וטבילה מה דינה.
תשובה:
צריכה הפסק טהרה, וספירת שבעה נקיים וטבילה שוב פעם, שכן הפסק הטהרה ושבעת הנקיים לא עלו לה בפעם הראשונה.
מקורות:
בדברי הפוסקים האחרונים מצינו בכעי"ז לגבי שהיו מכניסים טבעת לפרוזדור לנשים שהיתה להם צניחת רחם, והיה סכנה, וקראום האחרונים בשם "חולי השבר" או "פארפא"ל" וכד'.
ובאחרונים דברו בזה על שלש בעיות א' הפסק טהרה, ב' בדיקת ז' נקיים, ג' חציצה בטבילה, ומצינו בזה ג' שיטות בדבר.
בדיקת הפסק טהרה וז' נקיים
א. ראשון המדברים מענין הזה, כפי שכתבו האחרונים הוא שו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סי' י) והובא בסד"ט (סי' קצו ס"ק כג) ((אמנם ענין זה של טבעת ברחם, כבר הוזכר בשו"ת חינוך בית יהודה, וכמ"ש הזכרון יוסף עצמו, ומצאתי שכבר נשאל בשאלה זו כבר לפני כן בשו"ת נשאל דוד (למהר"ד אופנהיים ח"ג סי' יד) אלא שכת"י היה ספון ונדפס רק לאחרונה ומשום כך לא היה ידוע לאחרונים שדברו בזה.)) ובשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קצב), ובפ"ת (סי' קצח ס"ק טז) ועוד שהטבעת אינה מעכבת את בדיקת הפס"ט משום שהטבעת נמצאת רק בצד אחד של הפרוזדור ואל ממלא את כולו, ולכן יכולה לבדוק את פתח המקור, ודי בכך מעיקר הדין, כיון שבשעה"ד יכולים לסמוך ע"ד הראב"ד דכל לבעלה לא בעינן בדיקת חו"ס, אפילו לבדיקת הפס"ט [ובשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' כ אות ז) כתב כד' הזכר"י ולא מטעמו אלא שכל הדין שבעינן הפס"ט הוא משום שכל היכא דאיכא לברורי חייבים לברר מן התורה ע"ש שהוכיח כן מדין דעיון שהוא מן התורה אע"פ שמן התורה רק ברובו המקפיד חוצץ ולא שכיח ע"ש].
ב. דעת הנו"ב (מהדו"ת יו"ד סד) שבדיקת הפס"ט מעכבת שבעינן בדיקת חו"ס, ואולי גם בדיקת ז"נ, וכן דעת השואל בנו"ב (הי ניהו ר"ש מאמסטרדם, בעל הכסא דהרסנא, כמו שכתב בהערותיו לסי' קנ בשו"ת בשמים ראש, הנקרא כסא דהרסנא), וכן דעת רעק"א (קמא סי' ס) והחת"ס (שם, ובסי' קצג) שלא עלתה לה בדיקת הפס"ט ואפילו בדיעבד, וכמ"ש בפ"ת סי' קצח בשמם, אך ברעק"א סיים שם וז"ל "א"כ יש תקנה לאחותינו לבדוק בשפופרת ומוך בתוכו ולדחוק המוך הרבה עד שיכנס לפנים ממקום שהשמש דש סמוך לפי האם ממש דבזה יש לומר דהוי הוכחה דאם המקור זב הי' נוטף על המוך ולא בעי בדיקת חו"ס", ובסו"ד שם כתב להקל דבדיקת ז"נ די בבדיקה קלה, אולם בדיקת הפס"ט לא מהני בלא שיגיע עד הבדיקה על המקור ע"ש בכל דברי, וכן העלה כד' הרעק"א בלחו"ש (לחם סי' קצו סק"ל), כעי"ז העלה בשו"ת הרי בשמים (תנינא סו"ס קכז) שרק אם תניח מוך למעלה ממקום הטבעת באופן שיגיע מול פתח המקור מועיל בדיקת הפס"ט ובלא זה לא מועיל, וכ"כ בבאר יצחק (יו"ד סי' יז) שאין להקל בזה בלא בדיקת הפס"ט וספירת יום ראשון ושביעי, ובשו"ת יד יצחק (למהר"י גליק, ח"א סי' קעח) כתב שאין להקל בלא בדיקת הפס"ט ובדיקת שחרית וערבית יום ראשון של נקיים.
ג. דעת הסד"ט (שם) שאפי' אם נימא שבדיקת הפס"ט לא מעכב חו"ס אם בודקת עצמה בפתח המקור, אבל בדיקת ז"נ מעכב אפילו בדיעבד חו"ס, כיון שכל מה שסוברים הראשונים שדי בבדיקה קלה היינו במקום שאין מה שיעכב את הדם אבל במקום שיעכב את הדם בדיקה זו מעכבת, ועי' שו"ת רעק"א (שם) במה שפלפל בדבריו, ועי' שו"ת אבן שהם (למהר"מ פרלמוטר, סי' קנא) שאסף איש טהור את כל האחרונים עד זמנו שדיברו בזה, והעלה שאין להקל בזה ע"ש.
ובשו"ת אבני צדק (למהרמ"מ פאנעט, סי' קמב) כתב שטעם המקילים בזה משום שאולי הוא למעלה ממקום שהשמש דש וע"כ אין בו חיוב בדיקה, במקום שאי אפשר ע"ש, ואם כי קצת משמע כן בד' החת"ס אולם הוא בעצמו כבר כתב שהרי אפשר לבדוק ע"י נשים חכמות, או ע"י רופאה מומחה, ובלא זה קשה להקל ע"ש, וראה בערוה"ש (סי' קצח סכ"ט) שכתב שאין הטבעת מעכב את הדם כיון שאינה נגד פתח המקור, ולכן מועילה לה בדיקה אם מניחה לזמן מה את עד הבדיקה, וכן בשו"ת ישועות מלכו (להגאון מקוטנא זצ"ל) סי' לב, כתב שהטבעת מסביב לצואר, וכיון שיכולה להניח הבדיקה בצואר הרחם הרי עולה לה בדיקה, והוא כדעת הרעק"א וקצת כד' הזכר"י, וכן העלה בשו"ת אבן יקרה (ח"ג סי' נה) שרק אם יכולה להכניס את העד בתוך הטבעת עד פי המקור יש להקל.
ובספר טהרת ישראל (סי' קצו אות ו ס"ק מו) כתב שבדיקת הפס"ט ויום ראשון תעשה כמבואר באחרונים שתכניס המוך מעבר לטבעת ובלא זה משמע שאינו מיקל בדבר, והובא ג"כ בשו"ת מנחת יצחק (ליקוטי תשובות סי' פד).
לפי כל דברי האחרונים הנ"ל מבואר שבדיקת ההפס"ט מעכב, אם כי לא כולם כתבו במפורש מה הדין בדיעבד, אך מד' הרעק"א והחת"ס מוכח שסוברים שאף בדיעבד לא עלתה לה בדיקה, וכן בשו"ת שלמת בנימין (האמבורג, סי' טו, ובעיקר בסי' טז בארוכה בזה) שכתב להדיא שמעכב בפרט הפס"ט והוכיח כן גם מד' הרמ"א שכל ג' ימים ראשונים אין תולים במכה, ואם כי היה מקום לדון לפמ"ש החת"ס שאם עומדת כל ביה"ש של הפס"ט ואינה מרגשת יציאת דם יש בזה משום הפס"ט מן התורה, אולם כאן אינו דומה, דהרי אין ראיה מדלא הרגישה, כיון דדילמא איחלפא לה בהרגשת המוך הנ"ל, ואם כי שאם היתה מרגשת הרי היתה בודקת עצמה, אך מ"מ לא היתה מוצאת שהרי הבדיקות שעשתה במהלך הז"נ לא גילו לה שיש שם מוך, ועוד שהרי לא עשתה כן שאדרבא כל הבדיקות סמכה דעתה על העד שהכניסה, והלא נתברר שלא היתה בדיקה מעלייתא, וכן מפורש בשו"ת בית יצחק (שם אות ח) שכתב שרק באופן שיש סיבה לומר שהדם לא נתעכב וירד עולה לה בדיקת הפס"ט, אבל אם מסתבר שהדם נתעכב ולא ירד לא עולה לה בדיקה ע"ש, וכ"כ בשו"ת מהר"ש (ח"ו סי' יג) שאין להקל לגבי בדיקת הפס"ט ואף לגבי בדיקת יום ראשון כתב שאין להקל בזה, (ומש"כ בשו"ת חשב האפוד ח"ב סי' קיח) שהחת"ס מקיל שא"צ בדיקת ז"נ לא חלי שעדיין לא הועיל לענין בדיקת הפס"ט שאף לד' החת"ס לא הועיל בזה, וגם כל דבריו שם תמוהין שלא דן באופי הטבעת על מה מיירי ודבריו צ"ע).
ובשו"ת קול יהודה (למהר"י כץ, ראב"ד סאניק, סי' כו), דן לגבי אשה שמוציאה את הטבעת בשעת שינתה, וכתב שהרי על זה א"א לדון בד' הנו"ב וע"כ כתב להקל ע"י שתוציא את הטבעת בזמן הפס"ט ושם כתב שיתכן שלד' הנו"ב לא צריך לזה, אך כתב שהטעם בזה משום ששם מדובר שהצבע שיש מחמת הטבעת הוא בצבע שחור כצבע הגומי, ונראה שזה מדם מכתה, שמשונה מדם ראייתה, [ולא שייך בנדו"ד שיש את דם ווסתה בתוך המוך, וא"א לידע אם היה קודם או אחר הפס"ט], וגם בזה לא היקל אלא ע"י הפס"ט ושיהיה המוך עד הלילה כדי שיהיה לפחות מקצת ספירה נקיה וס"ל שמועיל בשעה"ד ספירת לילה ע"ש וכתב שאבד"ק לבוב הסכים עמו בתשובתו (שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קמא), וכן הוא באמת בתשובתו, והטעם בעיקר משום שדם מכתה משונה מדם ראייתה, ע"ש (ועי' שו"ת צמח צדק ליובאוויטש, יו"ד סי' קכט אות יב שנראה מדבריו שלא היקל בזה).
ב. חציצה
ולגבי דינא דחציצה מצינו לגבי טבעת ארבע דעות בדבר.
א. דעת מהר"י פיק [אבד"ק ברעסלא, שהוא ניהו השואל בשו"ת זכרון יוסף], שחוצץ בכל הפרוזדור משום בית הסתרים שצריך ראוי לביאת מים, ולא מועיל שאינה מוציאה את הטבעת מחמת רפואה, וכן דעת התשובה מאהבה (ח"א סי' לו) שכתב שרק אם הוא ממש בצואר הרחם [ומיירי בטבעת די דקה] היקל בזה הנו"ב וגם על זה מפקפק שם שדילמא ירדה הטבעת מעט ממקום שהשמש דש.
ב. דעת הנו"ב (שם) שמצד מקפדת יש בזה כיון שמוציאה מידי פעם, וכתב שם להקל משום שאם הוא למעלה ממקום שהשמש דש דינו כבלוע ואין בו דין חציצה, אבל אם הוא פחות מכך יש בו דין חציצה, ועי' לתלמידו התשובה מאהבה במה שפלפל בדבריו, וכן החת"ס (שם) דעתו בזה כהנו"ב ורק כתב להקל בזה הוא משום שאפילו אם הוא ספק דחסרון ידיעה (וא"כ יש להחמיר אפי' בספק דרבנן) מ"מ הוי מיעוטא שאינו מקפיד, והיינו טעמא משום שמונח שם לצורך רפואה ומקפדת שלא להוציאו, וכ"כ בפשיטות בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' כ אות ב, ועי' להלן אות ג) וכן נראה דעת רוב הפוסקים [עי' לגאב"ד יפו מהרי"צ הלוי, בספרו אמירה נעימה (תנינא אות א' עמ' ט ואילך), שו"ת יגל יעקב (אהע"ז סי' טו), שו"ת משפטי עוזיאל (ח"ב יו"ד סי' ל-לא)], (ועי' שו"ת חזון נחום (לגאב"ד דאמבראווא, ח"אסי' סז אות יא) שתמה בעיקר ד' הנו"ב כיון שהנו"ב כתב דהטעם שנחשב בלוע משום דמומה לדין של טומאה, והלא קיי"ל להלכה שמקור מקומו טמא, וכל הראיות שהביא שם בנו"ב ובזכר"י אינם לגבי אותו מקום אלא סוגיא דחץ או טבעת טמאה שנלבעה בתוך מיעיה שאין שם גדר טומאה כלל, אך בהמשך שם (אות יט) הביא ראיה לד' הנו"ב בזה, ע"ש). .
ג. דעת מהר"ד אופנהיים, (ח"ג יו"ד סי' יד) שאינו חוצץ בשעת הדחק והסכנה, ונחשב כאינו מקפיד מחמת כן, וכן דעת הזכר"י שאינו חוצץ שנחשב אינה מקפדת כיון שמונח שם מחמת חולי, וגם שנחשב בלוע, ועי' שו"ת רעק"א (שם) שכתב להקל כדעת הזכר"י שנחשב בלוע, והביא שם שכן דעת החוו"ד, ולא כתבו הגדרה מדויקת מהיכן נחשב לבלוע, ועי' בפ"ת (שם), וכן דעת האבנ"ז (יו"ד סי' רנד) שנחשב בלוע, ובפשטות הכוונה כדעת הרמ"ע מפאנו (שו"ת סי' קי) שכתב שהגדר של בית הסתרים הצריך לביאת מים הוא דבר שלפעמים נגלה, אבל מקום שלעולם אינו נגלה אינו צריך אף ראוי לביאת מים, והובא בשו"ת בית יצחק (שם אות ח), ובשו"ת זרע אמת (ח"ב סי' פו), (וכן בשו"ת בית יצחק (שם אות ה) הביא מהרמ"ע מפאנו שאם הוא מקום שאין דרכו להתגלות אין בזה דין של ראוי לביאת מים, וע"כ כתב שיש להקל גם פחות ממקום שהשמש דש, אך לא כתב שם עד היכן יש להקל וצ"ע לדינא בדעתו אולם בשו"ת רעק"א כתב שם סברא זו בשם השואל, ודחה דבריו דאין מקום לחדש חילוק זה בבית הסתרים בין מקום שראוי להתגלות או לא,וז"ל "אף דהוי דבר השכל לדרוש קרא כמין חומר, אבל מ"מ אין בכחינו להמציא דבר חדש מכח דרשת הקראי", ועל כן סובר שהוא גדר "בלוע" אולם מ"מ נראה דגדר אחד במקום הוא ורק השאלה אם לקרוא לזה בלוע או בית הסתרים ע"ש בכל דבריו, [ובשו"ת אבן יקרה (שם) כתב לחדש בין מקום שראוי לביאת מים, לבין או"מ שאף אם תרחיב ירכותיה לא יבואו שם מים, ודבריו דברי נבואה, שמנא ליה שאין המים נכנסים עד פתח החדר, והנשים מעידות שנכנסים שם מים, וכן מפורש בדברי הראשונים שהובא בשו"ע סו"ס קצו שאם הדיחה או"מ אינה צריכה לספור ה' ימים קודם הז"נ ורק למעשה לא נהגו כן משום שאין אנו בקיאים אם הדיחה הכל, אבל פשיט"ל לכו"ע שמים נכנסים בכל או"מ ודבריו תמוהין מן המציאות ומן ההלכה].
ד. דעת המהרש"ם (ח"א סי' מו) שאף אם הוא בריחוק אצבע מפתח הפרוזדור אינו חוצץ, ומשמע שם שאף בדבר המקפיד, כיון שלדעתו אין צריך שאו"מ יהיה ראוי לביאת מים, והביא שם מכמה חכמים שהביא הפחד יצחק שפסקו הלכה למעשה כן, וע"כ כתב להקל בשעה"ד, וממילא בנדו"ד שמיירי לאחר טבילה היה מקום לומר שחשוב כשעה"ד [אך כ"ז לגבי דינא דטבילה, אבל לגבי דינא דהפס"ט לא נמלטנו מהפוסקים שאסרו, ואף המהרש"ם לא מיירי מענין זה, וכנראה משום שמיירי באופן שאינו מעכב אצלה את הבדיקות בפתח הרחם עצמו]. וע"ע בדרכי תשובה (סי' קצח ס"ק פז ואילך) ובציוני טהרה (סי' קצו אות צו-צט, סי' קצח אות טו ואילך) מפי סופרים וספרים בנדון דטבעת.
אבל מה נעשה שכל הכרכורים שעשו רבותינו האחרונים להתיר הטבעת משום חציצה, וגם זה רק משום חשש סכ"נ וכו' עי' בספרתם, אולם כל זה לא שייך בנדון דידן כאן דבר זה לא שייך כלל, א. דהרי וודאי מקפדת ומקפדת, ב. לכא' לא הוי רק כחסרון ידיעה כמה תופס ברחם אלא יותר מידיעה, שהרי יש להמוך הזה אורך של כ-4 ס"מ ובוודאי הוא יותר גדול מהטבעת, ואם כי שלדעת המהרש"ם י"ל שחשוב כבלוע שהרי הכניסה אצבעה בתוך או"מ בכל הז"נ ולא חשה בזה, אך גם המהרש"ם לא היקל רק משום שנחשב גם כאינה מקפדת, וכן מבואר בפשטות בשו"ת זרע אמת (שם), אבל במקום שמקפדת נראה שלא היקל, ואין זה כשעה"ד דהתם שהיה צריך שיהיה כמה חדשים, אולם לדעת רוב הפוסקים כמש"נ יש בזה חסרון מצד חציצה.
ג. זרע לבטלה
מלבד זאת יש לעורר בזה על ענין החמור של משמש במוך, שכפי שנתבאר מצאו את הדבר לאחר שכבר לנתה עם בעלה, ואם כן צריך ע"ז גם כפרה, שהרי או"מ היה מלא באותו מוך, ונמצא שופך זרעו על עצים והאבנים, ואם כי היה בשוגג, שהרי שכחה שם, מ"מ אף אדם הראשון שלאונסו ראה, ראה כמה הוצרכו ישראל להתגלגל במצרים משום כך, ועכ"פ תשובה מכל מקום יש לעשות.
