שוחט שנסע לחוץ לארץ לשחיטה למספר חודשים. וסיכם עם היבואן שלו שהמשכורת שלו תהיה 15 יום אחר סוף החודש, הוה אומר שבתאריך ה15 לחודש הוא מכניס לחשבון הבנק שלו משכורת על החודש העבר, והשוחט אמר לו שב15 אז יש לו את הוראות הקבע בבנק, וכך היה כמה חודשים ועכשיו החודש הזה איחר היבואן בתשלום ביומים וההוראות הקבע בבנק חזרו. האם חייב היבואן לשלם את הנזקים שקרו לשוחט בעקבות החזרת הוראות הקבע?
תשובה:
שלום רב,
אם השוחט אמר ליבואן שאם הכסף לא ייכנס ב15 לחודש עלולים הוראות הקבע לחזור והיבואן אמר שהכסף יכנס, היבואן חייב. אבל אם אמר רק שיש לו הוראת קבע, היבואן פטור. מאחר והיבואן יכול לטעון שהבין שהשוחט אמר לו כן בגלל שאינו רוצה לשלם ריבית על אוברדרפט ולכן רוצה שהכסף יכנס ב15 לחודש, אבל לא שהוראות הקבע חורגות ממסגרת האשראי.
גם אם חשבון הבנק של השוחט הוא בבנק הדואר שאין מסגרת אשראי, לא יתחייב היבואן אלא אם השוחט אמר לו שיש לו הוראות קבע והחשבון הוא בבנק הדואר, אבל אם לא הזכיר לו שהחשבון הוא בבנק הדואר באותו מעמד, היבואן לא היה חייב לזכור.
מקורות:
אם השוחט אמר ליבואן שהוא סומך עליו ושאם לא יעמוד בדיבורו יהיה לו הפסד, נראה שדינו כאחד שאמר לחבירו "לך ואבוא אחריך", שחייב כמבואר ברמ"א חו"מ סי' יד סעיף ה. אלא שצריך שהיבואן יידע שאם לא יעמוד בדיבורו יפסיד השוחט, וכמו שמצינו לעניין מראה דינר לשולחני בשו"ע חו"מ סי' שו סעיף ו שצריך לומר לשולחני שסומכים על דיבורו. עיין גם בספר פתחי חושן נזיקין פ"ג הערה סד בשם כנסת הגדולה סי' ערב שאם הבטיח לשלם בזמן וידע שאם לא יעמוד בדיבורו יצטרך ההוא ללוות בריבית שחייב. ועיין גם שם הערה סג לעניין שיק שחזר אם בעל השיק חייב לשלם את העמלות.
