שלום, לפני 7 שנים גיליתי שאשתי בגדה בי, אין הוכחה חוץ מסמסים ושיחות חשודות לאחר שחקרתי אותה ואיימתי עליה בפוליגרף היא הודתה שבגדה לא פעם אחת ועם 2 גברים וגם נתנה לי פלאפון של מי שהיתה איתו, הוא כמובן הכחיש הכל, לפי טענתה היא היתה מתוסכלת ולכן בגדה, היתי בסערת רגשות וברחתי לכמה ימים ועשיתי שטויות כדי להשיב לי את הכבוד. אני מבית של משפחה מרובת נפשות וסבלתי הרבה בילדות, באותה תקופה היתי יתום מאימי ואבי היה חולה ולא רציתי לערב אותו ולא היה לי עם מי להתיעץ.הלכנו ביחד לרב שבהתחלה אמר שאנחנו יכולים להשאר ביחד ולאחר מכן אמר שבגלל שאני מתייסר אולי כדאי שנתגרש, לאחר כמה תיקים ברבנות ושהיתה לי כבר משהיא אחרת שאהבה אותי, רווקה כמובן, נשארתי בבית כי לא היתי מסוגל לעזוב את הילדים ומאז נולדו לנו עוד 2 ילדים, מיותר לציין שעד למקרה היתי מצליח והתקדמתי מאז אני מרגיש שאין לי מזל, אני קראתי שאם אני מסרב להאמין לה אז מותר לי להיות איתה הבעיה, כשהיא סיפרה לי האמנתי לה, האם אפשר לתקן את הדבר אם אני לא יאמין זה יעזור, נא עזרתך הדחופה.
תשובה:
שבוע טוב.
ברשותך אתייחס רק לשאלתך עכשיו, ולא למה שפסק אותו רב או דיינים אחרים ברבנות. קשה לי להתייחס כשאני לא יודע את הפרטים המלאים.
אם כיום אינך מאמין לה, למרות שאז האמנת לסיפוריה, כתבו הפוסקים כי אדם יכול לחזור בו, והינך רשאי להשאר איתה.
מקורות:
כדאי לראות את דברי החתם סופר בתשובה (אבה"ע סי' עח): "יען חשו חז"ל שלא להוציא אשה מבעלה וקשים גירושין נכנסתי בפרצה דחוקה להסכים להיתר מטעם אשר אבאר, כי הנה אמרו חז"ל האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה שמא נתנה עיניה באחר ולא פלוג רבנן בין צדקת וחסודה מ"מ חשו חז"ל ואין הבעל צריך לחוש אם אינו רוצה להאמינה אין אנו אומרים לו אתה ידעת צדקת אשתך ואהבת' לך ואיך תאמר לא אאמין מ"מ אין צריך להאמין כי עמדו חז"ל על קלות דעת הנשים ופריצת הדור ומי יודע מה נולד יום מיומים ורוצית להפקיע ואין הבעל צריך לחוש אם לא שמאמין באמת".
"ובכ"ז יש סוברים בזמן הזה שיש חרם דרבינו גרשום שלא לגרש ע"כ מנדין אותו על שמאמין, פירוש: שהיה לו להאמין יותר לדברי חז"ל שאפילו כשרה בנשים אין להאמין בענין זה והרי אפילו בתרומה מותרת לר' ששת והיינו משום שעמדו חז"ל על סוף דעתן עדיין תאמר אשת כהן טמאה אני לך ותאסור בתרומה ויבא להוצאת לעז על בניו ועי"ז יגרשנה ברצון ע"כ התירו אפי' בתרומה ורבא דפליג משום דאין כאן הוצאת לעז אפשר דתאכלה חולין ע"ש בפנים בש"ס הרי קמן כמה חשו חז"ל לנתינת עיניה באחר ולמה לא יחוש כל בעל על אשתו מה שחשו לה חכמים".
החתם סופר אמנם הזכיר את הטעם שמופיע בגמרא שאינה נאמנת "שמא עיניה נתנה באחר" (זאת אומרת שהיא היתה רוצה להתגרש ממנו ולכן מספרת לו כי בגדה בו). אולם יש מקרים שלכאו' טעם זה לא שייך, לדוגמא, במקרה שהיא עומדת וצועקת כי אינה רוצה להתגרש. לכן במקרה כזה, יש דעה בפוסקים כי האשה נאמנת, ויש לגרשה. אולם דעת הרבה מהפוסקים כי גם במקרה כזה אין לגרשה.
הנודע ביהודה (ח"א אבה"ע סי' ע, וח"ב אבה"ע סי' יב) כתב כי גם במקרים אלו אין לגרשה, וסמך דעתו על דברי הר"ן בסוף נדרים, כי האשה משועבדת לבעלה, ולכן מעיקר הדין (גם למשנה ראשונה) אין לה נאמנות, ורק בתחילה חששו חז"ל להאמין לה, ולאחר שראו כי יש חשש "שמא עיניה נתנה באחר" בטלו את תקנתם, וחזר הדין למקורו, כי אין האשה נאמנת. זאת אומרת כי לשיטתו אפילו במקרה שאין חשש שמא עיניה נתנה באחר, אינה נאמנת.
כיוצא בזה כתב גם בשו"ת דברי חיים (ח"ב אבה"ע סי' יט) כי לא חילקו חז"ל בתקנתם, ולעולם אינה נאמנת אפילו במקום שלא נראה שחשש הזה קיים במקרה מסוים.
אשר לשאלתך במקרה שבתחילה האמנת, דנו בזה הפוסקים, במקרה שהבעל האמין בתחילה א"כ באותו הזמן היא אסורה לו, ויש דין "שויה אנפשה חתיכה דאיסורא", זאת אומרת אדם יכול להחיל על עצמו איסורים, אם הוא סבור שכך היא האמת. אולם גם בזה כתב שם הנודע ביהודה (ח"א סי' ע') כי הבעל יכול לחזור בו, משום שגם בתחילה לא האמין מחמת איזה ידיעה שהיתה לו, אלא כך הוא היה סבור. ולכן, אם עתה אינו מאמין מותר לו להשאר עם אשתו.
שיהיה לך הרבה ברכה והצלחה!
