לתרומות לחץ כאן

זבד הבת – קידושא רבה

זבד הבת- קידושא רבה שעושין להולדת הבת

 

הנה ידוע המנהג בקרב רבים שלאחר שנולד לו בת בת עושה קידוש לאחר התפילה בביהכ"ס ביום השבת בבוקר ובזה נעמוד לבאר אי מקרי סעודת מצוה. ומה גידרה של סעודה זו. ומדוע לא עושים אותה בליל שבת כמו סעודת "שלום זכר" ואי יש מקור עכ"פ לסעודה זו.

 

ובשביל זה היה נראה דיש לעיין במקור הדין לסעודת "שלום זכר" שזכרנו לעיל ושלפי"ז אתי שפיר איכא מקור למנהג חשוב זה שנהגו בו רבים. דלעיל כתבנו שמקור לסעודת שלום זכר הוא מדברי התוס' מס' ב"ק (דף פ.) שביאר ר"ת את דברי הגמ' בענין שבוע הבן שהוא שנולד שם בן, ועל שם שהולד נושע ממעי אמו כדכתיב (ישעיה סו') "והמליטה זכר" נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה עכ"ד.

 

ומזה הוכיח התרה"ד בשם אחד מן הגדולים שהוא סעו"מ לרש"י כדאית ליה ולר"ת כדאית ליה, ומשום ד"רב" איקלע להתם, דהא אמרינן פ' גיד הנשה (חולין צה:) דרב לא מתהני מסעודת הרשות, והי' רוצה לומר דמה שאנו  נוהגים עכשיו לאחר שנולד זכר נכנסים לשם לטעום בלילי שבת הסמוך ללידה דהוא סעו"מ כו' וקבעוה בליל שבת שהכל מצויין בבתיהם עכ"ל, ושכך פסק ברמ"א ביו"ד סי' רס"ה סעי' יב' וז"ל: עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם והוא ג"כ סעודת מצוה עכ"ל.

 

והנה לפי"ז נראה דגם בקידושא רבה לבת אם יעשו סעודה יחשב לסעו"מ דמאי שנא. דהלא מקור לענין סעו"מ בשלום זכר, כן הוא לענין הולדת הבת שגם צריך להודות להשי"ת שנושעה ונמלטה ממעי אמה.

 

ואנכי החוזה שכן נראה מדברי הראשונים בגירסת הגמ' הנזכר לעיל. עי' ברי"ץ גיאות (שער שמחה ח"ב עמ' לח) שהי' לו גירסא שבוע הבן "שבוע הבת" ע"כ. ומבואר יוצא שא"כ הוכחת התרה"ד עולה בקנה אחד ג"כ לקידוש לבת ולא בעינן להוכיח ולהתלות רק מסברא.

 

וברמב"ן בליקוטים (בספר תורת האדם על סדר נשים) כתב וז"ל: "שבוע הבת" שבוע הבן, שבוע הבן קודם ע"כ. וא"כ מבואר דעכ"פ איכא ענין בעשיית שבוע הבת, ובזמנם נראה דהיו עושין כן לבת כמו לבן. ויש מי שכתב להביא ג"כ ראיה לכך מדברי הגמ' ב"ב (צא ע"א) "אמרו מאה ועשרים משתאות עשה בועז לבניו" כו' ע"כ. וברבנו גרשום כתב וז"ל: שעשה לל' בנים ול' בנות שהיו לו שישם משתאות משנולדו, ובשלחן חוצה לבנותיו עשה ל' משתאות וכשהכניס בניו לחופה עשה ל' משתאות ע"כ. ומיניה נלמד שהיוו עושין משתה גם לבת ואין חילוק בין זכר לנקבה.

 

ולפי"ז יש לתמוה אמאי ענין זה לא הוזכר בפוסקים כמו לענין השלום זכר שיש לעשותו בערב שבת ושהוא נקרא סעו"מ. ועוד יש לדעת לנוהגים לעשות קידוש לבת למה לא יעשו אותו בע"ש שאז מצויים אנשים בביתם וכמו שכתב התרה"ד, ואת"ל דגם בבוקר מצויין אנשים, אמאי לא עושין כן לבת. אלא יש לומר שביום שבת בבוקר מצויים פחות דהם מתפללין כל אחד בשעתו ועוסקים בסעודת שחרית ולכן אפשר שנהגו לעשות כן לאחר התפילה מיד ששם כן מצויים לאחר התפילה.

רק אכתי קשה למה לא יעשו כמנהג התרה"ד והרמ"א בליל שבת שהוא זמן טוב לכו"ע שמצויים בבתיהם, וצ"ע.

 

ומצאתי למ"ש ב"דגול מרבבה" (יו"ד סי' קע"ח) שהק' כן, ותי' וז"ל: ולענ"ד מה שאמרו במס' סנהדרין (דף לב:) אור הנר בברור חיל משתה שם, היינו נרות שהיו דולקים בליל שקודם למשתה זו עכ"ל. ותי' צ"ב דאכתי הקושיא בעינא עומדת וצ"ע.

 

וכעין זה מצאתי למגדול עוז להיעב"ץ (שער ברכה עליונה סעיף טו) שכתב כמה טעמים לקריאת השם "שלום זכר" ולפי טעם אחד שכתב שהוא משום שמשבעין אותו על קיום התורה והמצות (עי' מס' נדה דף ל.) הקשה אמאי לא עבדינן לבת ג"כ שהיא מצווה על קיום התורה והמצות. ותי' ב' תי' א. דשאני בן דיש לו ריבוי מצוות ועל כולם חלה שבועה משא"כ בבת, ב. ע"פ הזוה"ק (פ' לך לך דף צא:) דאמר דכל אחד פלגא דגופא והזכר עיקר היצירה, וכשמשביעין לזכר נכללת בו גם הנקבה והיא לא נשבעת כלל עכת"ד.וא"כ לפי"ז מתבאר מדבריו שאין ענין לעשות סעודה וקידוש לבת כמו שעושין לזכר מב' תי' אלו.

 

איברא דלפי התי' א' דשאני בן שיש לו ריבוי מצות ומשא"כ בבת, יש מקום לומר דאף מטעמא דנתן הדרישה לענין הסעודת השלום זכר דהתינוק אבל על תורתו ששכח כמבואר בגמ' מס' נדה (דף ל.) ושלכן כתב שנהגו לאכול עדשים ואגוזים שיש בהם משום אבל ומשום שמחה (עי' לעיל סעודת שלום זכר מ"ש בזה). שהי' מקום לומר דא"כ ה"ה לבת דמאי שנא שהרי גם היא אבלה על התורה שלמדה ונשכחה ממנה עכ"פ במצות שהיא שייכא בהו, כמבואר בשו"ע יור"ד (סי' רמ"ו סעי' ו'). אבל לפי מ"ש היעב"ץ הנ"ל אפשר דאפ"ה אין להשוותם דהזכר אבל טפי וצערו רב שנשתכח ממנו כל התורה שע"ז משבעין אותו, ומשא"כ בבת שאין לה ריבוי המצוות אפשר שע"ז לא נקבע לעשות סעודה כמו בזכר.

 

אמנם לטעמא דהאי מילתא דאמרו דענין לימוד התינוק במעי אמו הוא משום יצר טוב וכמ"ש בפסקי תוס' (סוף מס' נדרים) א"כ בזה אין חילוק בין זכר לבין נקבה דמאי שנא.

 

והנה בס' מאור הגדול (הו"ד בס' טעמי המנהגים סי' תתקכט' בקו"א) כתב דדדעת שקורא שם לבתו הנולדה לו הוא קצת מצוה לשמוח ולעשות סעודה כי באה נשמה קדושה מעולם העליון והנשמה באה בעת קריאת השם, וזה "קרואי מועד אנשי שם" עכ"ל. ומבואר שהיו נוהגים לשמוח ולעשות סעודה על כך. אמנם אכתי אין זה מטעם שכתבנו לעיל שהוא סעודת הודאה שנושע כו', אלא טעם חדש, אך עכ"פ כתב שהוא קצת מצוה לשמוח ולעשות סעודה. ואפשר שלפי"ז לא נהגו לעשות סעודה כמו בשלום זכר ממש, וכן לא בליל שבת.   

 

 

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. יש לי בת בגיל שנתיים ועתידה ללדת עוד בת בעזרת השם.
    אני חושבת הפעם לעשות בריתה – זבד הבת.
    האם מזמינים רב לאירוע זה, מה מברכים באירוע זה?
    אני מקווה שבפעם השלישית בעזרת השם יבוא בן.
    אודה לתשובתך,
    מאיה

  2. אין צריך רב לזבד הבת, יש בסידורי הספרדים את הנוסח הנאמר בטקס זה (אומרים הפסוק יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, הראיני את מראייך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה, ומוסיפים מי שברך)

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *