לתרומות לחץ כאן

סעודות בחול המועד

הרב שלמה בארי

סעודות בחול המועד

 

מקור לחיוב סעודה ושמחה בחול המועד ושהיא מצוה מהתורה

במשנה מסכת אבות (פרק ג משנה יא) : רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא: ע"כ. ופירוש רבינו שלמה זצ"ל המבזה את המועדות שעושה בהן מלאכה ושנוהג בהן מנהג חול באכילה ושתייה שאין נוהג בהן כבוד כראוי. ע"כ. וכן פירש ר' עובדיה מברטנורא וז"ל: ימים של חול המועד, עושה בהן מלאכה או נוהג בהן מנהג חול באכילה ושתיה, עכ"ל.

ובספר יראים סימן תי"ז [דפוס ישן – קיא] ז"ל: כתיב בפרשת אמור אל הכהנים ביום הראשון מקרא קדש ותניא ב"תורת כהנים" קדשהו, במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה וכתיב וביום השביעי מקרא קדש וכשם שצוה הכתוב לקדש ראשון ושביעי, כך צוה לקדש חולו של מועד דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש ותניא בת"כ במי הוא מדבר בימים טובים הרי כבר אמור א"כ למה כתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלו ימי מועד שאסורין במלאכה ובהם נאמר מקרא קדש אלמא גם הם צריכין קידוש שפירשנו ונראה לומר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כאשר פירשנו למעלה בלאו מלאכת המועד [סי' ד"ש] וספק בידי. וכשם שמצוה לקדש ראשון ושביעי ושמיני של חג הסוכות שהרי בכולם נאמר מקרא קדש נמצאו בסוכות שמונת ימים מקודשים עם חולו של מועד.

 

וכ"כ בספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן ר"כ) דין חולו של מועד לכבדו באכילה ובשתיה. וז"ל: וחייב אדם לכבד חולו של מועד במאכל ומשתה. דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש וגו'. וחולו של מועד בכלל מקראי קודש הם [ושנו חכמים במשנת אבות הנזכר] ר' אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות כו' ופירוש רבינו שלמה זצ"ל המבזה את המועדות שעושה בהן מלאכה ושנוהג בהן מנהג חול באכילה ושתייה שאין נוהג בהן כבוד כראוי. והאי המבזה את המועדות בחולו של מועד קאי, דאי בימים טובים פשיטא דאסרי במלאכה וכו' עכ"ל. ומכל הלין נלמד על גודל מעלת אכילה ושתייה כראוי בחול המועד ומאידך מי שח"ו לא מקיימו כראוי בעיקר באכילה ושתייה כמו ביו"ט ולא שיאכל כמו שרגיל לאכול בחול שאם עושה כן, הוא ככל המבזה את המועדות ושאין לו חלק לעולם הבא. ועוד חזינן מהנ"ל שחול המועד נקרא יו"ט. עכ"ל.

 

ברמב"ם הלכות יום טוב (פרק ו הלכה טז) כתב וז"ל: כשם שמצוה "לכבד" שבת ו"לענגה" כך כל ימים טובים שנאמר (ישעיהו נ"ח) לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן (ויקרא כ"ג) מקרא קדש, וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת, וכו'. וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודה זרה. עכ"ל. ושם בהלכה יז' כתב: שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר (דברים ט"ז) ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. עכ"ל. ומבואר מדבריו שבימי חול המועד יש מצות שמחה וענין מצות האכילה ושתיה כמו ביום טוב ושבת.

ובשולחן ערוך הרב (סימן תקכ"ט סעיף ו) כתב וז"ל: יש בחול המועד מה שאין בראש השנה והוא שכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכן ביו"ט של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו'. ע"כ. וכן שם בהלכה י' מבואר שזה מצות עשה שז"ל: אף על פי שהאכילה ושתיה במועדות היא מצות עשה לא יהיה אוכל ושותה כל היום וכו'. וחוזרין לבתיהם לאכול ולשתות ולשמוח שמחת יו"ט שאר היום עד הלילה כדי לקיים חציו לכם. עכ"ל.

האם יש דין "כבוד ועונג" בחול המועד

אי חול המועד בכלל מקרא קודש הוא

ולגבי כבוד ועונג– ברמב"ם לכאורה מבואר שאין מצוה גם של כבוד ועונג וכמו הנאמר גבי שבת ויו"ט שנאמר בהם מקראי קדש ומשא"כ גבי חול המועד לא נאמר, אלא רק ענין חיוב השמחה הנאמר בתורה ואין בהכרח שכולל בו כבוד ועונג ותרי מילי נינהו. ובשולחן ערוך הרב שם סעיף ה' כתב כן להדיא וז"ל: ב' מצות אלו שהן "כבוד- ועונג" הן נוהגות גם כן בראש השנה שהרי נאמר בו מקרא קדש, אבל אינן נוהגות בחולו של מועד שהרי לא נאמר בהן "מקרא קדש" וכו'. עכ"ל. הא לך דעתו הברורה והגלויה שאין ענין כבוד ועונג כלל בחוה"מ.

אלא דדבר זה תמוה מאד שהלא מצינו  תלמוד ערוך מסכת חגיגה (דף יח עמוד א): מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש, תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש, הואיל וקרוי מקרא קדש וכו'. הרי להדיא שהוה פשיט לש"ס כן ללא עוררין. וכ"ה במכילתא (פרשה ט ובתו"כ אמור פרשה יב לר' עקיבא) וברמב"ם  הל' יו"ט (פ"ז ה"א) וברא"ש הלכות קטנות (סי' ט').

 

ועוד יש לתמוה ולסתור המשתמע ברמב"ם לעיל ממ"ש הרמב"ם גופיה להדיא (בפ"ז מהל' יו"ט ה"א) שבחוה"מ נאמר בו מקראי קודש. ע"ש. ולפי"ז יש ג"כ לתמוה על מה שכתב הטורי זהב או"ח סי' תרס"ח ס"ק?? שלא מצינו בשום מקום בגמ' שחוה"מ נקרא מקרא קודש. אתמהמה! הלא גמ' ערוכה היא, וכן כתב להדיא הרמב"ם כנזכר. ע"כ. א"כ לכאורה נצטרך לומר שג"כ "כבוד ועונג" בכלל, וכמו שכתב להדיא "שו"ע הרב" שכל הטעם שאין בחוה"מ ב' מצוות כבוד ועונג משום שלא נאמר בהם מקראי קדש. וא"כ יהי' צ"ב ממה שכתבנו מדברי הרמב"ם לעיל בפ"ו שם שנראה שלא כתב כן אלא שחילק בין ימים טובים שכתוב בהם מקרא קודש ובהלכה הסמוכה לה כתב רק ענין השמחה גבי חוה"מ ולא זכר מענין מקראי קודש. וכן יש להעיר על מה שכתב בעל התניא להדיא שבחוה"מ כלל לא נאמר מקראי קודש וזה נסתר מדברי הרמב"ם הנזכר ולפלא שלא זכרו. ובאמת שתפילת מוסף תוכיח שאנו מזכירים בחול המועד "מקרא קודש זכר ליציאת מצרים". וכמו שכתב רב האי גאון בתשובה הובא ברי"צ גיאת (ח"ב עמוד ז') וצ"ע.  ושוב ראיתי בשער הציון (סי' תק"ל ס"ק ד) שהעיר כן על שו"ע הרב מדברי הרמב"ם הנ"ל ושכן תפלת מוסף מוכיח כדבריו שחוה"מ מקרי מקרא קודש ונשאר בצ"ע. ולפלא על הרב משנה ברורה שלא זכר שר להקשות טובא מגמ' חגיגה הנ"ל. וצ"ב.

אמנם המגן אברהם (סימן תק"ל ס"ק א) כתב וז"ל: כתב התניא (רבתי) חייב לכבדו במאכל ומשתה ובכסות כשאר יו"ט עכ"ל. ומהרי"ל לבש הקט"א ומטרו"ן של שבת וכו' ע"כ. ומדבריו הי' נראה שס"ל שכן יש ענין של כבוד בחוה"מ שהרי כתב כן בלשון "כבוד" ועוד שהוסיף המג"א בסמוך  לו, למנהג מהרי"ל שכיבד החוה"מ בבגד מיוחד.

 

ובעיקר מה שכתבנו להקשות על דברי  בעל התניא בספרו שו"ע הרב מדברי הרמב"ם שכתב להדיא שחוה"מ כן מקרי מקרא קודש, ראיתי למ"ש בשו"ת מנחת אליעזר מונקאש (ח"ג סי' י"ט) שהק' כן וכתב ליישב לדחוק בכוונתו ואמנם נשאר בצ"ע. ע"ש. וע"ע בשו"ת משכנות יעקב להגאון ר"י מקרלין (תלמיד מובהק להגר"ח מוואלוז'ין – חאו"ח סי' ל"ז) שביאר כוונת הרמב"ם ריש פרק ז' שכתב "הואיל ונקרא מקרא קודש והרי הוא זמן חגיגה וכו'. כוונתו שמכיון שאפשר לחגוג החגיגה – כתשלומין אם לא הקריב ביום הראשון – בכל אחד מימי חוה"מ ואזי יהי' אותו היום מקרא קודש, לכן גזרו על איסור עשיית מלאכה בכל ימי המועד. אבל אין הכוונה שימי החול המועד נקראים אכן מקרא קודש כימי היום טוב והוכיח כן מגמרא וראשונים. ע"ש.  וע"ע בס' חול המועד כהלכתו (פרק א' בהערות אות א') שכתב ג"כ לעמוד ולבאר דברי השו"ע הרב וכתב כן ע"פ מה שדייק מלשון הרמב"ם פ"ו שם שכתב לעניין יו"ט וכל ימים נאמר בהן מקרא קודש. ומשא"כ לענין חול המועד כתב (ריש פרק ז') "חולו של מועד וכו' ונקרא מקרא קודש". ושינה בלשונו והוא בדווקא וביאר זה ע"פ מה שכתב בס' היראים לר"א ממיץ סי' קי"א (תי"ז) "תנא בתורת כהנים קדשהו – במה אתה מקדשו, במאכל ובמשתה ובכסות נקיה וכו' דכתיב מקראי קודש, ותניא בתורת כהנים במי הוא מדבר, בימים טובים הרי כבר אמור, א"כ למה כתיב אלה מועדי.. מקראי קודש, אלו ימי המועד וכו' ונראה לומר מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא וכו'." וכן הוא בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' ר"י): בגמ' חגיגה קראוהו לחולו למועד מקרא קודש והביאו הרי"ף בהלכות מועד קטן, אבל אני כבר נשמרתי מזאת הקושיא, וכתבתי לך שאין חולו של מועד מקרא קודש מן התורה וכל אותם דרשות אינן אלא אסמכתא בעלמא וכו'. ע"כ. וכתב לפי"ז שיובן שינוי לשון הרמב"ם הנ"ל ש"יום טוב נאמר בהם מקרא קודש" משא"כ בחולו של מועד שרק נקראו מקרא קודש אך לא נאמרו במפורש- וכאמור שאינו אלא אסמכתא בעלמא ותו לא. ועפי"ז יובן דיוק לשון שו"ע הרב שכתב שהרי לא נאמר בהן מקרא קודש כלומר, שלא כביו"ט שנאמר בו מקרא קודש הרי כאן לא נאמר אלא שנקראו כו' – אסמכתא מדרבנן, ואתי שפיר הכל. עכ"ד. וע"ע שם מ"ש להעיר בשם בנו בזה. ועוד שם מ"ש בשם הר' משה שאול קליין שכוונת הרמב"ם לומר שחוה"מ נקרא מקרא קודש הוא רק ביחס לקורבנות ולענין זה נקרא מקר קודש מהתורה ולכן א"ש בתפלת מוסף שענינו קרבן אומרים מקרא קודש והביא לפירוש האור החיים הק' עה"פ הנ"ל שמבאר פסוק זה שקאי על חוה"מ. וא"כ י"ל שכוונת שו"ע הרב שכתב "שלא נאמר בהם מקרא קודש" כלומר ביחס לענינים אלו כי אם בנוגע לקרבנות. וע"ע באנציקלופדיה התלמודית מערכת חול המועד (הערה 7) שכבר קדמו.

אכילת פת סעודה

הנה מדברי הראבי"ה ח"ג – (הלכות יום טוב סימן תש"ן) מבוא להדיא שאין חיוב בזה שז"ל:  ובימים טובים אם שכח ולא אמר מעין המאורע בברכת המזון מחזירין אותו, אבל בחולו של מועד וראש חדש לא, דאפשר ליה בפירי, אבל ביום טוב מחייב בפת שהוא מילי דעונג, הילכך מחזירין אותו. והכי משמע במסכת ברכות: עכ"ל. וכ"כ באורחות חיים הל' חוה"מ (דף צב ע"ד) שחייב אדם לשמוח בחוה"מ ולשמח את בני ביתו, ואסור להתענות בו, ומיהו אכילת פת בו רשות. ובלבד שיטבל במיני תרגימא וכו' עכ"ל. וכן מבואר בכלבו (סי' ס') וכן פסק מרן השו"ע סי' תרל"ט סעי' ג. וכ"כ בס' שו"ע הרב סי' פ"ח סעי' י' וז"ל: אבל בחולו של מועד וראש חודש וראש השנה אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אינו חוזר מפני שברכת המזון בימים אלו היא רשות שאם רוצה אוכל פירות וכיוצא בהם כדי שלא יתענה וכו'. ע"כ. וטעם לזה מבואר ג"כ מהמשך דבריו שכתב הטעם שכן חייב לאכול פת בשבת ויו"ט והוא משום עונג ושמחה וז"ל: משא"כ בשבתות וימים טובים של שלש רגלים שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג וביום טוב נאמר ושמחת בחגך ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם וכו' עכ"ל.

 

ולכאורה יש להקשות ולסתור דבריו דהנה אמנם מצד עונג אין לו חיוב וענין לאכול פת, אבל מ"מ מדין שמחה הרי כן יהי' מחויב לאכול פת שהלא לית מאן דפליג שבחול המועד יש דין שמחה וכנזכר לעיל. וע"ע ברא"ש ברכות פ' שלשה שאכלו (סי' כ"ג) שכתב ש"חיוב פת ביו"ט הוא משום שמחה" ע"ש. ועי' במעדני יו"ט שם (אות ז'). וא"כ נמצא שה"ה לחוה"מ שיש דין שמחה שיתחייב באכילת פת. ובזה ראיתי למ"ש בס' חול המועד כהלכתו (פ"א ביאורים ס"ק טז) מ"ש בשם בנו דעל פי מה שנתבאר בבעל התניא בסי' רמ"ב (בקו"א ס"ק ב) על מה שכתב שם בפנים העונג והשמחה ביו"ט. ומפרש שהכוונה היא לעונג שיש בו שמחה, וא"כ אפשר לומר שגם מ"ש בסי' קפ"ח הנ"ל כוונתו היא שהעונג שיש בו שמחה הוא בפת דווקא, ע"ש. וע"ע בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קס"ח) שמבואר ג"כ מדבריו שישנה אפשרות של אכילה שיש בה שמחה, ואין בה עונג, ע"ש.

ובמגן אברהם (סי' תק"ל ס"ק א) כתב דמהשו"ע סי' קפ"ח (סעי' ז) משמע דדי באכילת פירות מ"מ נ"ל לכתחילה מצוה לאכול פת, ע"ש. ומבואר דכתב הוכחת הראבי"ה ולפלא שלא זכרו שאמר דבר זה במפורש. אך עכ"פ ג"כ חזינן מדברי קודשו שיש מצוה לכתחילה כן לאכול פת וכן פסק המשנה ברורה (סימן תק"ל) וכן בשער הציון שם (ס"ק ד) שמ"מ לכתחלה מצוה לקבוע סעודה על הפת אחת בלילה ואחת ביום דכיון דמצוה לכבדו באכילה ושתיה ועיקר אכילה הוא לחם, וכ"כ באליה רבה שם ובפרי מגדים (א"א ס"ק א). ובס' נמוקי או"ח (סי' תק"ל ס"ק א) כתב שסגי בסעודה אחת וזה דלא כהמשנ"ב.

 

 

אכילת בשר בקר

 

מקורות

מותר לעשות נישואין בלא סעודה בחול המועד.

שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן לט ד"ה (ה) ונראה

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמו סעיף א

מקורות

עשיית סעודת ברית מילה בחול המועד.

שו"ת יביע אומר חלק א – או"ח סימן כז ד"ה (א) בב"ק וכן שם לענין פדיון

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. יש עדיפות לאכול שני סעודת ביום וכדברי ר"א בהו"א בסוכה כח. ? או דילמא לא נפסק כך והלכה שאין שנא כמה יאכל ויכול לאכול כל יום כמה שירצה, ואולי עדיף 2 סעודות ביום, או אחד ביום ואחד בלילה? אגב מותר לקנות מניות במועד?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *