היתר ממזרות – נאמנות הבעל והאשה לומר התגרשנו לפני לידת הבן – המשך

בס"ד

מאמר זה עוסק בשאלה שנשאל הגר"א רלבג שליט"א אב"ד אמסטרדם, ואב"ד אגודת הרבנים בארה"ב לעיון לחץ כאן

א

לדינא, בעל שאמר גרשתי וכו' – מתי נאמן מכאן ולהבא בתורת ודאי

קיי"ל בסי' קנב "הבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן, וחוששין לדבריו ותהיה ספק מגורשת". וכתב הב"ש: "אע"ג דיש לו מיגו דאי בעי יכול לגרש אותה השתא מ"מ אינו נאמן דכל המגרש יש לו קול כ"כ רש"י והר"ן". דהיינו כיון שלא היה קול הוה ריעותא ולכן אינו נאמן. ומ"מ פסק דהוה ספק מגורשת שהרי נחלקו שם בגמ' בזה.

עוד כתב הב"ש דמסתימת הרמב"ם והשו"ע נראה כי גם אם אומר גרשתי למפרע, דודאי אינו נאמן לפמרע, מ"מ להבא הוא ג"כ ספק מגורשת. וולדה ספק ממזר.

ונראה, כי אם הבעל אומר גרשתי מזה זמן, אע"פ שאינו נאמן למפרע כמבואר בסוגיא שם, שהרי אין לו מיגו ע"ז, אבל עכ"פ לדידן דקיי"ל פלגינן דבורא ונאמן להבא [כמבואר בב"ש] שהרי בידו לגרשה. ומה שיש ספק אם נאמן מטעם שלא היה קול, ונראה פשוט שזה רק באופן שיש ריעותא – שלא שמענו כל קול גירושין.

אבל אם הוא אומר שכבר גירש לפני 42 שנה, ואין לנו כל אפשרות לדעת האם אז היה קול או לא. ודאי לא שייך לומר כי כיון שלא שמענו קול, אינו נאמן. שהרי היום כמעט שאין לנו אפשרות לדעת האם אז היה קול או לא, ומאחר שאין לפנינו כל ריעותא, ודאי לכו"ע מכאן ולהבא נאמן שהרי בידו לגרשה.

וכ"כ בשו"ת אור גדול סי' יג אות ב': "ובעל שאמר גירשתי נאמן, אף דפסקינן חוש לה כתבו הראשונים דהטעם משום דאם איתא דגירשה היה קול וא"כ כאן דהמקום רחוק ליכא ריעותא דקלא, הדר דינא דנאמן. וכעין שכתב הרדב"ז בח"ה הובא בפת"ש סי' קנב סק"א". וע"ע בשו"ת צמח צדק אבה"ע סי' רפט אות ח'.

וא"כ, בנד"ד אפילו אם יהיה מערער שיאמר כי אין די ב"קול" שהזכיר כת"ר בשיעור, ולא חשיב לקול גירושין. מ"מ ודאי שריעותא אין כאן שהרי מאיפה לנו לדעת האם היה אז קול או לא, ומש"ה ודאי מכאן ולהבא הוא נאמן שהיא מגורשת.

ועל אף שכל זה ודאי לא יועיל לבנה שנולד כבר לפני הרבה שנים.  בכל זאת לענ"ד יש בזה נפק"מ גדולה, ואף פתח גדול להתיר את בנה.

ב

ודאי התגרשה, וספק אימתי, נאמנת לענין ממזרות

אחר שהתבאר כי לכה"פ היום ודאי גרושה היא. א"כ עתה כשאנו באים לדון מאימתי היא התגרשה הנפק"מ הוא רק לילד שבא עכשיו להנשא, אם ממזר הוא או לא. וזה כבר לא דבר שבערוה. שהרי להכשיר ממזר אינו דבר שבערוה וע"א נאמן בזה.

אלא שודאי אין לומר שעכשיו יהיה הבעל נאמן לומר שגירשה מקודם כדין עד אחד. משום שזה פשוט שכשאמר היה דבר שבערוה ואז לא היה נאמן אלא מטעם מיגו ורק מכאן ולהבא. ופשוט.

אולם מאחר שבנד"ד גם האם אומרת התגרשתי מקודם שנולד, עתה היא נאמנת כי הנפק"מ הוא רק לגבי בנה, והאשה נאמנת להכשיר את בנה, כמו שנאמנת לומר לכשר נבעלתי.

וראיה ברורה לזה מהסוגיא בגיטין מפני מה תיקנו זמן בגיטין, שמא יחפה על בת אחותו. והקשו בתוס' יח,א היום שאין לנו עונש מיתה למה תיקנו זמן. ותירצו, שעדיין יש שמא יחפה על בניה ממזרים. והיינו ע"י שיתן לה גט בלא זמן, יוכל לומר שכבר נתגרשה מקודם ויכשיר את בניה.

ולכאו' יש לעיין בזה, בשלמא שיחפה על עליה מעונש מיתה, י"ל כמש"כ התוס' שם יז,ב ד"ה == ע"י שיתן לה גט בלא זמן, א"כ יש לנו ספק מאימתי התגרשה, ומצד א' יש חזקה קמייתא – חזקת אשת איש, ומצד שני יש חזקה דהשתה – גרושה לפניך, ואע"ג שבכל מקום חזקת קמייתא עדיפא, מ"מ בצירוף הטענת ברי שלו יועיל ללכת אחר חזקה דהשתא, כך ביאר שם בפנ"י.

אבל במקום שהיא ודאי גרושה לפניך ואין כל נפק"מ אצלה ממתי היא התגרשה, וכל הנפק"מ הוא על בנה, ואצלו אין כל חזקה, דבכה"ג חזקה של אמו לא יועיל, עי' שו"ת רבי יעקב מליסא סי' מא. א"כ לעולם יהיה לנו ספק מתי התגרשה, ובן זה יהיה אסור מדרבנן כדין ספק ממזר, ומה הועיל בגירושיה, שהרי בלא"ה יהיה אסור בקהל.

אלא ודאי שאחר שהיא כבר גרושה, וכל הנפק"מ הוא מתי היא התגרשה, דהיינו נפק"מ רק לגבי בנה, בזה הוא כבר נאמן שכבר אינו דבר שבערוה.

וכן מבואר להדיא בתשובות רבי יעקב מליסא סי' מא בשאלה שנשאל הגרע"א (עי' שו"ת רע"א קמא סי' קכג-קכה) בא"א שנשאה בלא היתר בי"ד, וילדה, ואחר שמתה העיד עד אחד שילדה אחר מות בעלה הראשון.

ודן הנתיבות להתירו לקהל שם וז"ל:

"ועוד נלפע"ד, דאפילו במזנה גמור והוליד בן ולא שאלוהו ב"ד אם מת בעלה או לא ויש לנו לדון בזה מחמת חזקת א"א שהוליד ממזר, מ"מ נראה דאם בא ע"א אחר שמתה האשה ואמר שמת בעלה קודם והוולד כשר נאמן".

"לא מבעיא למאן דס"ל דהאבעיא אי ע"א נאמן במקום דאתחזק איסור נפשטה וע"א נאמן, רק בדבר שבערוה אינו נאמן כמש"כ הרשב"א ר"פ האשה רבה וכן הוא דעת הרבה פוסקים, א"כ עכשיו אינו העד מעיד נגד דבר שבערוה וכו".

"ואפי' להפוסקים דס"ל דאין ע"א נאמן במקום אתחזק, מ"מ הא כללא כייל הרשב"א שם דדוקא באתחזק איסור בגוף זה ממש אינו נאמן, ולזה נראה לי דע"א נאמן נגד כל החזקות מלבד נגד  חזקה שיש בגוף זה ממש, וראיה לזה דהא ע"א נאמן באיסורין מנדה ילפינן, ובנדה אפי' למד"א ווסתות דאורייתא נאמנת האשה לומר לא ראיתי אף שהוא נגד החזקה דאורייתא".

"אלא ודאי כל שלא הוחזק איסור בגוף זה ממש נאמן דהא אפילו נגד רובא דעדיף מחזקה ע"א נאמן כמש"כ הרשב"א. ומה"ט נראה לי דהבודק וכן שאר אדם נאמן לומר שמצא טריפות בריאה בבהמה של איש אחר, וכן מעשים בכל יום ואין מלמדין אותו לומר איני מאמינך, ולכך נראה לי דדוקא נגד חזקה מבוררת בשעתה אין ע"א נאמן כמו בנתנסך יינך, אבל טריפות שאינה חזקה המבוררת בשעתה כמש"כ התוס' בחולין יא,א עיי"ש, נאמן".

ובזה המשיך לנידון שם:

"ולפי"ז נלענ"ד שכה"ג שמעיד שבן זה אינו ממזר שנתעברה אחר שמת בעלה נאמן כיון דלא אתחזק איסור בגוף זה ממש. דלא מבעיא לשיטת רש"י בקידושין בעובדא דינאי המלך שכתב דאין חזקת האם מועלת לבת וכו' אלא אפילו לשיטת תוס' שם דחזקת האם מהני לבת וכו' א"כ ה"נ כאן כיון דבעינן חזקה בגוף זה ממש וחזקת הולד מכח האם לא עדיף מחזקה מחמת רובא דע"א מהימן". ע"כ הוא תורף ההיתר של הנתיבות.

וכיוצא בזה יש גם בשו"ת זכר יצחק בגרושה שנתייחדה עם בעלה קודם שמת, ואח"כ מת והנפק"מ אם נפלה ליבום, שהרי קיי"ל בסי' קמט דכה"ג צריכה גט. ודן שנאמנת לומר לא נבעלתי, כיון שעתה היא ודאי אינה אשת איש שהרי מת. והשאלה היא רק לגבי יבום, ובזה נחלקו הראשונים אם הוא דבר שבערוה או לא, ולהשיטות שאינו דבר שבערוה הרי היא נאמנת.

וכן יש לי אריכות בענין נאמנות האם לומר לכשר נבעלתי שהוא מדין ע"א, והיא נאמנת להכשיר גם אם ההכשר לא בא מצד שאומרת למי נבעלה, אלא שטוענת על קידושיה וכד', דכל שעתה היא ודאי לא אשת איש, לעולם היא נאמנת.

וכך היה לפני כשנתיים, שניתן היתר מטעם קידושי טעות, אלא שחלק מהדברים לא היה לנו ראיה, והיינו צריכים להאמין לה (דהיינו שלדבריה בטלו קידושיה הראשונים). וג"כ טענתי אז כי כיון שכבר קיבלה גט מבעלה הראשון (הרבה אחרי שנולדו הילדים), שוב אין לנו כל נפק"מ בזה אלא לענין ממזרות, ובזה היא נאמנת. והסכימו לפס"ד זה הגרז"נ גולדברג שליט"א, והגר"א וייס שליט"א. (לעיון לחץ כאן)

וא"כ גם בנד"ד לאחר שהתברר כי גרושה היא (ע"י נאמנות הבעל – גרשתי את אשתי – כמבואר לעיל). שוב אין לנו נפק"מ מתי התגרשה רק לגבי ממזרות, ובזה נאמנת האשה לומר התגרשתי קודם שנשאה שוב וילדה בן זה.

ג

נאמנת לומר אימתי התגרשה במיגו שהיתה אומרת לכשר נבעלתי

עוד י"ל לאחר שכבר העלינו לעיל כי היום ודאי שהיא אינה אשת איש, ולכל הנפק"מ הוא רק לענין הבן. א"כ אם היתה אומרת לכשר נבעלתי (דהיינו לגוי) לכאורה היתה נאמנת להכשירו, אפילו שהיא נשואה לאחר. (ועכ"פ אם אכן אנו צריכים לעדותה, זאת אומרת שאינה נשואה לאחר, אלא חיה עמו בזנות), אז ודאי היתה נאמנת לומר מגוי נתעברתי כמבואר להדיא בסי' ד' כעי' כט.

ואף אם יש רוב בעילות אחר הבעל (שהוא הפוסל), מ"מ נאמנת גם נגד רוב, שהרי גם ברוב פסולים היא נאמנת. וכ"כ בשו"ת אגרות משה ח"ג סי' ח' להדיא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי נגד רוב בעילות אחר הבעל (דהיינו במקום שרוב בעילות וכו' הוא לאדם הפסול).

ואף שהיה מקום לחלק ולומר דהא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי הוא רק נגד רוב פסולים שאז היא טוענת רק נגד רובא דאיתא קמן. אבל כשטוענת נגד רובא דליתא קמן אינה נאמנת כמבואר בש"ש ש"ו ועוד אחרונים. (מ"מ דעת הנוב"י קמא סי' נט כי ע"א נאמן גם נגד רובא דליתא קמן, היפך דעת הש"ש).

אך בנד"ד, שודאי אין אנו עוסקים אלא בספק ממזר, ודאי שהיתה נאמנת לומר לכשר נבעלתי (גוי, כמו בסעי' כט), מטעם שכתבו הר"ן והרב המגיד (הובא בב"ש ס"ק לט) דכיון שמה"ת ספק ממזר מותר, ודאי נאמנת לומר לכשר נבעלתי גם נגד רוב.

ולכן, כיון שבעצם אם היתה אומרת לכשר נבעלתי ודאי היתה נאמנת להכשיר את בנה. א"כ עתה כשטוענת את גירושיה, וכל הנפק"מ הוא לגבי בנה, נאמנת להכשירו במיגו שהיתה אומרת לכשר נבעלתי.

ויש להאריך בזה הרבה, אך רציתי כאן רק לציין נקודה נוספת להיתר.