שאלה:
ראובן יש לו רכב שלוקח בו נוסעים בשכר, לרכב יש חלונות כהים, שאסור להניחם ברכב, ואם תופס שוטר את הרכב נותנים על זה קנס, פעם אחת הוצרך לנסוע למקום אחר, ונתן הרכב לשמעון חבירו שיסיע בו את האנשים, ותפסוהו ונתנו לו קנס, האם ראובן צריך לשלם על הקנס, או שמעון צריך לשאת בעצמו.
תשובה:
אם הקנס ניתן לנהג, שמעון שנהג ברכב ישלם אותו.
אם הקנס ניתן לבעל הרכב, ראובן בעל הרכב צריך לשלם אותו.
מקורות:
א. הטעם שאין לחייב את בעל הרכב בתשלום הקנס שעל הנהג:
עי' תשו' מהרי"ק (שרש קנה) שכתב שאם ראובן אמר לשמעון שיקח ספרים ממדינה למדינה ואין נוטלים מכס על ספרים, וכשהגיע לאותה מדינה נטלו את הספרים כיון שלא שילם מכס, ונתברר שראובן הטעהו, אין שמעון חייב באחריות הספרים, ועל ראובן להוציא את ההוצאות שצריך כדי להוציא את הספרים מהמוכס, והטעם כתב משום שראובן הטעהו שאמר לו שאין נוטלים מכס על ספרים, והובא בשו"ע (חו"מ סי' רצא ס"ד).
ובשו"ת מכתם לדוד (חו"מ סי' א) למד מדברי המהרי"ק שרק באופן שהטעהו במפורש שאמר לו שלא משלמים מכס על הספרים פטור, אבל אם לא אמר לו כלום, חייב שמעון כיון שהוא הטעה את עצמו שהיה לו לשאול אם יש שם דבר האסור או לא ((וע"ש שכתב חידוש גדול לדינא, שאם אחד לקח מחבירו דבר על מנת שישלחנו כשיבוא למקום פלוני, ולבסוף לא הגיע לאותו מקום, והשאיר אצלו את החפץ, וכשהיה במקום אחר, נגנב או נאנס ממנו אותו החפץ, שחייב לשלם, משום שנחשב ששינה משליחותו, אע"פ שכוונתו היתה שאם יגיע למקום פלוני ישלחנו, והרי לבסוף לא הגיע, מכל מקום נחשב לדברים שבלב ואינם דברים, והוא חידוש גדול, שהרי לא שינה מהשליחות, אלא לא הגיע למקום פלוני ומדוע נחשב למשנה משליחותו, וצ"ע לדינא.)), אולם בדברי גאונים (כלל צה אות עה) הביא את דברי המביט (ח"ב סי' קנו) והוכיח כדבריו מהתשב"ץ שבמקרה כזה אף אם לא אמר מפורש שהחפץ יש לו בעיה, חייב המשלח על הפסדי השליח ע"ש.
ובנידון דידן נראה שאף לזה לא צריך להגיע, שהרי מבואר בשו"ע (חו"מ סי' קכח ס"ב, שפח ס"ו) שאם השלטונות תפסו את ראובן והוציאו ממנו ממון בעבור חוב של שמעון, אפילו שפטרו את שמעון מחמת כן, פטור שמעון לשלם על כך, אלא אם כן היה חוב קבוע כמיסים וארנונות, שאין לך מי שנתפס על חבירו וחבירו ישלם לו חוץ מחוב ברור שהיה, וע"ש במחל' הפוסקים בדין מלמד שפשע במשכונות שהו אצלו מהגויים שבעה"ב יכול לשלם מהממון שחייב למלמד אם באים בטענות על המלמד, והמלמד אינו כאן, ואמנם נחלקו שם הפוסקים (עי' ש"ך סק"ו, ובשו"ת הב"ח ישנות סי' מד) אם מדובר על אך באמת שם מדובר באופן שהמלכות עושה שלא כדין, ולכן נחשב שמזלו גרם, אבל אם מדינא דמלכותא שכאשר ראובן לא משלם כל הקהל צריך להיכנס בעדו, הרי ראובן חייב, וע"ש עוד בט"ז ובנתהמ"ש שאם הגוי יכול לתבוע לשמעון בדיניהם לא שייך הדין דנתפס על חבירו וחייב לשלם (נתהמ"ש סק"ו), וא"כ י"ל בנדו"ד שלא באו בעלילה לסוברים שהנתפס פטור, גם כאן פטור בעה"ב על הקנס שקיבל הנהג, ואף למ"ד שרק כשבאו בעלילה, מ"מ בנדו"ד הרי תפסו את חבירו, אמנם בגלל מעשיו של הבעה"ב מ"מ הנהג עצמו תפסוהו ואין בעה"ב חייב על כך, ויתירה מכך, נראה שבנדו"ד כלפי חוב של בעה"ב לנהג, לא דמי לדינא שאין לך שנתפס על חבירו, משום שנחשב שנתפס על עצמו, שמאחר והדברים ידועים שאין להניח חלונות כהים ברכב, הרי פשע בעצמו שלקח את הרכב.
אך באמת א"צ להגיע לזה, שהרי הלכה פסוקה היא בשו"ע (חו"מ סי' קפח ס"ו) "מי שהגיע לו היזק בממונו מחמת שליחות שולחו, או שהעלילו עליו מחמת השליחות והפסידוהו ממון, אין המשלח חייב לשלם לו נזקו" הרי להדיא שא"צ לשלם נזקו, וברמ"א ששם ציין לסי' קעו, וכתבו הפוסקים (סמ"ע ס"ק יא) ונתהמ"ש ס"ק יא) שאפילו לסוברים שהשולח בחינם ונתפס השליח חייב המשלח לשלם להוציא השליח, היינו דווקא שם שנתפס בגופו, אבל אם נתפס בממונו אין צריך, והלם ראיתי במפשט שלמה (לר"ש מאזוז, ליקוטים סי' ה) שהביא מעשה כעין זה שאחד הוצרך לנסוע במהירות לאיזה מקום ושאל רכב מאחר, ותפסו השלטונות שיש בעיה ברכב ונתנו לנהג קנס, ופטרו מלשלם מחמת הדין הנ"ל, (וע"ש שדן אם בעה"ב ידע שהרכב לא תקין, ואע"פ כן נתן לו אם יש בזה משום גרמא או גרמי, ולענ"ד פשוט שחשוב רק גרמא, שהרי אין וודאות שהמשטרה תתפוס את הרכב, וגרמי קי"ל שהוא רק במזיד), ובנדו"ד נראה שבלאו הכי פטור, שהרי אף לסוברים בסי' קעו שחייב היינו דווקא שהיה שליח בחינם אבל היה שליח בשכר פטור המשלח, והו"ה בנדו"ד שהנהג קיבל שכר מהנהג הקבוע על כך שמסיע את האנשים ברכבו ולכו"ע פטור מלשלם ((ועי' בביאור הגר"א (סי' קפח ס"ק טו) שכתב שאם אמר לו שישלם בעבורו חייב לשלם לו, ונראה שאע"פ שמבואר בשו"ע סי' קעו סמ"ח שאם נתפס פטור אף אם אמר לו, היינו טעמא משום שנחשב לאונס דלא שכיח, אבל בנדו"ד נחשב לאונס דשכיח, ומזה יש ללמוד במה שדנו בזמנינו שמשלמים קנס לנהג כאשר זה שיושב ברכב לא חגור בחגורת בטיחות, ואמר לו שיחגור ולא רצה ואמר לו שאם יהיה קנס ישלם בעבורו, וכן אם רוצה הנוסע לרדת במקום שאסור על פי החוק לרדת, ואם יורד נותנים קנס לנהג, שאם הזהירו הנהג שיש קנס אם יתפסוהו, והנוסע קיבל על עצמו לשלם שחייב לשלם, שיש מקום לדון ע"פ דברי הגר"א שחייב לשלם, אך יש לחלק שדווקא בשליח שנחשב לשואל או שוכר של הבעה"ב יש לחייב שנחשב לקנין, ולא נחשב לאסמכתא כיון שלא גזים ובידו וכד', אבל בקנס זה שלא עשו על כך קנין, י"ל שפטור, אך מצד אחר יש לחייב משום שנחשב כנכנס לערבות בעד חבירו, ויל"ע.)).
ב. הטעם שאין לחייב את הנהג בקנס שניתן לבעל הרכב:
עדיין יש מקום לומר שכלפי החוב של הקנס על הרכב יתחייב הנהג, שהרי מכיון שלקח את הרכב הרי קיבל על עצמו שמירה, וא"כ יתחייב, וביותר שהרי לפי המבואר במהרי"ק אם היה יודע ראובן שהספרים חייבים במכס ואעפ"כ לקחם היה חייב להוציא הוצאות כדי להצילם מהמכס, וכן מדברי המכתל"ד הנ"ל נראה כן, וא"כ גם בנדו"ד כן.
אולם בזה באמת יש לדמות לדין הנ"ל שבסי' קכח, שהרי הקנס רשום ע"ש בעה"ב וכיון שתפסו את הבעה"ב מחמת רכבו, הרי ירד בעה"ב ליתן לחבירו על דעת כן שיקבל קנס אם יתפסוהו, ואין לומר שחייב בשמירה על כך, שהרי לא לקחו ממנו לאוקמי בכילתא, אלא לנסוע עמו והמשטרה אינה שואלת את הנהג אפוא להיות, ולכן שפיר נחשב שאין לך מי שנתפס על חבירו ולקחו גוים ממון ממנו שאין חבירו חייב לשלם, ודומה הדבר למה שכתב הרמב"ן (ב"מ צו:) שהטעם שמתה מחמת מלאכה פטור הוא משום שנחשב כמי שפשע בו המשאיל שנתן לו חפץ שאינו ראוי למלאכתו, וז"ל "וי"ל דשואל ודאי חייב באונסין אבל לא בפשיעה דמשאיל, וכאן משאיל פשע בה שהשאילה למלאכה והיא אינה יכולה לסבול אותה וכגון שמתה מחמת אובצנא דמלאכה", ועי' טור (חו"מ סי' שמ) שהביא מחל' הרמ"ה והרא"ש במי ששאל בהמה ללכת בדרך ידועה ואנסוהו לסטים שדעת הרמ"ה שנחשב למתה מחמת מלאכה, ודעת הרא"ש שאין זה "מחמת" המלאכה, אולם בנידון דידן אף לדעת הרא"ש נחשב למתה מחמת מלאכה, שהלא אם הרכב היה חונה לא היתה אפשרות לתת קנס, ורק מחמת הנסיעה שלצורך כך ניתן הרכב ניתן הקנס, וראה בש"ך (סי' שמ סק"ה) שהגם שיש שחלקו על הרמב"ן [בפרט לדעת הש"ך] אולם העיקר להלכה כדעת הרמב"ן [ועי' שעה"מ פ"ז מגזילה ה"ג בסוף דבריו שם], ועי' ביאור הגר"א (סי' שמ סק"ג) שהוכיח שדעת הרמ"א כדעת הרמב"ן, מכל מקום לגבי עצם הסברא בנדון דידן נראה שכו"ע יודו לכך, וכמו שנתבאר.
