בס"ד
שאלתי היא לאו דווקא הלכתית ואשמח אם תענו לי. כל הזמן חוזרים ואומרים שהתורה מתאימה לחיים, והיא לא באה לדכא אותם. מבדילים את היהדות מהנצרות ודתות אחרות. בדתות אחרות כדי להתקדש יש להתנזר מן העולם הזה לחלוטין, וביהדות הקדושה משתלבת עם החיים. כל זה טוב ויפה, אולם נראה כי ישנו תחום אחד שבו כביכול יש "באג" והתורה לא משתלבת עם החיים כלל. כוונתי היא למיניות של האדם לפני החתונה. התורה אוסרת בצורה טוטלית כל דבר שקשור למין שלא במסגרת הנישואין: הרהור, הסתכלות וכמובן הוצ"ל. כל אדם נורמלי מבין שכמעט בלתי אפשרי להחזיק מעמד ולא לחטוא בעברות הללו כשאתה רווק. השאלה מתעצמת בימינו, בגלל שתקופת הרווקות התארכה ומצד שני הגירויים גברו. המיניות היא חלק אינטגרלי מהאדם, ואדם לא יכול לחסום את הטבע המתפרץ בו. בייחוד שהתאווה חזקה ביותר דווקא בשנות הנעורים ובגילאים הצעירים. כשהתאווה מתגברת על האדם, קשה עד בלתי אפשרי לאדם להימנע מהוצאת ז"ל כדי לפרוק את המתח המיני. צא וראה איך שרוב הנערים והרווקים חוטאים בעברות אלו במינון כזה או אחר, עד שהם מתחתנים. איך יתכן שהתורה שהיא תורת חיים אוסרת לרווק הכל, כשזה כ"כ קשה וכמעט בלתי אפשרי לעמוד באיסורים הללו. לא זו בלבד אלא שעברה זו של הוצ"ל היא חמורה ביותר ובשו"ע נכתב ע"ז דברים חמורים. איך אפשר לדרוש מהאדם התנהגות על קצה גבול היכולת האנושית, וכשהוא לא מצליח להגיד לו שזה נורא ואיום. אני לא בעד המתירנות של העולם המערבי, אולם גם בתורה אין מענה למציאות. כמובן שלא תמיד להתחתן זה אפשרי אם בגלל הגיל הצעיר, אם בגלל שלא מוצאים וכו'. למה הצעירים והרווקים צריכים לסבול פעמיים, גם סבל גופני ונפשי וגם סבל רוחני?
מה התורה רוצה מאיתנו?
אשמח לתשובה רצינית
תשובה:
אני מאד מבין את "תסכולך" מהמצב הזה אולם לצורך הדיון אכתוב בדיוק את מה שכתבת על דבר שונה ותנסה להבין מדוע השאלה מלכתחילה לא קשה.
בשנות הנעורים ובגילאים הצעירים, כשהתאווה מתגברת על האדם, קשה עד בלתי אפשרי לאדם להימנע מעבירה על חוקי התעבורה כדי לפרוק את המתח המיני. צא וראה איך שרוב הנערים והרווקים חוטאים בעברות אלו במינון כזה או אחר, עד שהם מתחתנים. איך יתכן שהמדינהה אוסרת לרווק הכל, כשזה כ"כ קשה וכמעט בלתי אפשרי לעמוד באיסורים הללו. לא זו בלבד אלא שעברה זו של עבירות התנועה היא חמורה ביותר והשופטים מחמירים ממש. איך אפשר לדרוש מהאדם התנהגות על קצה גבול היכולת האנושית, וכשהוא לא מצליח להגיד לו שזה נורא ואיום.
האם זה נשמע הגיוני לטעון כך?
אדם אכן צריך לדעת איך לגרום לכך שלא יגיע לידי כך, ומשום כך יש דברים שחז"ל אמרו איך להתרחק מהעריות, לא להסתכל בדברים מגרים, לא לשכב בצורה מסוימת, וכיוצא בזה, כמה שאדם ירגיש שהדבר מביא לידי כשלון יש לו לחשוב איך להימנע מזה, כמו שאם לא שותים לא נוהגים, ובעיקר יש לדעת ש"לפום צערא אגרא", לפי הצער כך השכר, [באמת כאשר אדם מרגיש שהוא ממש לא יכול העצה הפשוטה לזה היא להתחתן כמה שיותר מוקדם].
איני מבין השאלה מלכתחילה, תמצית שאלת השואל איך אפשר שהתורה שדרכיה דרכי נועם תענה נערים ובחורים שתאוותם רבה. ומוסיף בפרט בימינו שימי הבחרות התארכו. ולענ"ד אם שמוע תשמעו לכל דברי התורה אכן יהיו דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, והרי הם אמרו והם אמרו, הם אסור כל הקשור להוז"ל, והם גם אמרו להתחתן מוקדם ולא להתאחר, ומשנה שלימה שנינו באבות בן י"ח לחופה. ובקידושין (כט, ב) אמרו אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. וכל מה שהתירו ומה שאנו נוהגים לאחר זמן נישואין הוא משום לימוד התורה וחשקתה, ומי שאינו יכול לעמוד בו, ודאי שאוקמי דיניה אעיקרא דדינא, ויש לו להתחתן מוקדם, ובזה יבא בעיותיו אל נכון, ושוב יהיו דרכי תורה נעימים לו.
אין קשר בין המשל לנמשל. אין לאדם דחף טבעי ובסיסי לעבור על חוקי התחבורה. אדם יכול בהחלט לנהוג לפי החוק גם כשקשה לו. לעומת זאת יצר המין הוא יצר בסיסי חזק מאד ובלתי ניתן לדיכוי שחייב להתבטא בדרך מסוימת, והדרך היחידה להרגיע את היצר היא ע"י מעשה שאסור לפי ההלכה. כמו"כ לא ניתן להימנע לחלוטין מגירויים כיוון שאדם נורמלי צריך להסתובב ברחוב מידי פעם לקנות במכולת וכו' וכו', כך שגם אם הוא שומר על עצמו, זה יועיל לדחות את הגירוי אך לא למונעו לגמרי. כל ההרחקות והשמירות טובות לאדם שיש לו פת בסלו והוא מעוניין לנווט את היצר, אך לא מועילות לדכא לחלוטין את היצר.
ובקשר לדברי המגיב הרב אליהו רובינשטיין. אתה מניח כי גיל הנישואין בימינו הוא 18 וההיתר היחיד לאחר את הגיל היא רק לצורך ת"ת. אך יש שסוברים כי גיל הנישואין הוא כשהאדם בשל לנישואין ובימינו אדם לא בשל לנישואין בגיל 18. בזמן חז"ל זה היה בגיל 18 ובימינו זה החל מגיל 22. והראיה היא שאל"כ מדוע חז"ל לא קבעו את גיל הנישואין בגיל 13 שאז הוא גיל חיוב מצוות פרו ורבו, אלא שבגיל 13 אדם לא בשל לנישואין ולכך גם לא חייב במצווה. בכל אופן, הבעיה שהציג השואל היא לא רק לבחורים צעירים, אלא גם לגרושים, לאלמנים, לאדם שאישתו חולה או לזוג שאין אצלם שלום בית, כך שאכן בימינו זה אתגר גדול מאד.
האדם מטבעו "כי יצר לב האדם רק מנעוריו", ולכן יש לו דחף טבעי ל"צפצף" על החוק, צא וראה בכבישים, ולכן המשל דומה לנמשל.
בנוגע לגיל הנישואין, השאלה היתה איך התורה דורשת מהאדם להתגבר על עצמו כשהוא במצב כזה, והתשובה היא שאף אם הנישואין היום הם מאוחר, אין זה מחמת שהחיים השתנו, אלא מאחר והדור "מקולקל", והתורה דורשת מאתנו לתקן את עצמנו, ולא להיגרר אחרי הדור [דוגמא לדבר: בדור המבול, כתוב בחז"ל שכל היקום נשחת, משום שמחמת עוצמת החטאים של בני האדם זה השפיע אף על החי והצומח והיו מוציאים את שאינם מינם, וא"כ אדם שהיה באותו דור היה לו לא פחות קשה מאדם שנמצא בזמנינו, ואע"פ כן נמחה מהיקום, שהרי נח מצא חן, והיינו שאדם יכול גם בדור מקולקל להתגבר ולעשות חסמים לעצמו].
ולכן יש את מצוות התשובה, ויש בתפילה את מצוות התשובה שוב ושוב.
עד גיל עשרים ו 22 אפשר לחיות מצוין, ללא אוננות, ואדרבה, מי שמאונן הוא הוא זה שלא פעם החיים שלו מבולבלים..
ולכן השולחן ערוך מזהיר להתחתן לא יאוחר מגיל 20, ועל בית הדין לדאוג שכולם יתחתו עד גיל 20.
אינני מבין את הטוענים לחוסר בשלות, אנחנו בשלים מספיק כדי לבחון האם חשקה נפשי בהצעה הזאת, אנחנו בשלים מספיק כדי לשאת בעול הנישואין.
ואכן, מי שמאחר את נישואיו – יהיה עליו לשאול רב מה לעשות
המגיב יוסף הקשה שיש דחף בגוף לגירויי היצר וכו', ולכן אין המשל דומה לנמשל,
הרבנים ענו שהיות ויצר האדם רע מנעוריו, זה כן דומה,
יבוא השואל וישאל, הרי הרצון שיש לצעירים לעבור על החוק אינו פיזי אלא פסיכולוגי, משא"כ בנידון דידן?
התשובה לכך היא, שאכן גם בנידון דידן, מדובר במשיכה פסיכולוגי ולא פיזית! אה"נ שגם מרגישים משיכה פיזית אבל היא תלויה במשיכה פסיכולוגית שיכולים לשנותה,
הדרך לשנות את זה הוא על על ידי המשכות לדברים נוגדיים, כלומר להימשך ולהשקיע בלימוד התורה ומצות,
ונבאר בעזרת השם יתברך:
נכון שלא מרגישים "דחף" בגוף לעבור על החוק, ע"ד שמרגישים בעניין זה.
אמנם ההרגש הזה הוא עצמו תחבולת היצר: זאת אומרת שהיצר הרע משקר על האדם, כפשוטו, היצר הרע נותן לאדם לחשוב ולהרגיש דברים שקריים, ואם נצליח להתגבר עליו, נראה שאכן הרגש זה ניתן לכל אחד להתגבר עליו,
איך: ע"י השקעה והתעסקות בכל דבר שהוא,
ובפרט בתלמוד תורה, עבודת התפילה, וגמ"ח,
ועל ידי זה, ממש מתבטל היצר הנ"ל, "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש",
וזה מצליח לפעול גם על הגוף,
הרי יש הסיפור של נתן דצוציתא שהרופאים אמרו שאין לו רפואה אא"כ יבעול א"א פלונית (חנה).
ובפועל, הוא התגבר על יצרו, וחי!
זאת אומרת שליצר הרע יש כח, לרמות אותנו שאנחנו תלויים במשהו, והרופא (שהתורה נותנת אימון לרופא עד כדי חילול שבת, וכו') מסכים וקובע שאין לו רפואה אא"כ וכו', ובכל זאת ע"י דחיית היצר הרע, משתנים ההגדרות, והמצב והבן אדם המשיך לחיות שלא כדעת הרופאים, וזה לא שהם טעו, אלא שההחלטה שלו שינתה את המצב!
זאת אומרת, שעל ידי ההשקעה בתורה ומצוות, ניתן להתגבר על זה!
והגע עצמך, וכדברי השואל, איך התורה נותנת לנו את הציווי הזה וכו' אז התשובה לכך היא, שהתשובה לשאלה טמונה בשאלה: היות וה' מבקש מאיתנו את זה, זה אומר שהוא נותן לנו את הכוחות! אבא שלנו לא בא בטרוניא עם בריותיו!
ובלימוד התורה (ועסק התורה) יש עוד מעלה נפלאה ("תורה תבלין!") הוא מטהר את הראש והגוף בצורה שאין כדוגמתה, וכל ענייני הרהורי עבירה קורים בראש ולימוד התורה הוא בראש!
וכידוע הפירוש אודות הפסוק (פרשת וישב) "והבור ריק אין בו מים", וברש"י אבל נחשים ועקרבים יש בו, שכאשר הבור (הראש) ריק ממים (תורה) אזי וכו'.
ומכלל לאו אתה שומע הן!
(המשך:)
ובהמשך דבריו וז"ל:
"אך יש שסוברים כי גיל הנישואין הוא כשהאדם בשל", קטונתי, אך, לא ראיתי בפוסקים כזה מושג, אמנם לא ראינו אינו ראיה, לכן אבקש מקור, בבקשה, ועיין בהמשך.
בהמשך דבריו וז"ל:
"בזמן חז”ל זה היה בגיל 18 ובימינו זה החל מגיל 22. עכ"ל.
אנני יודע מאיפה החליט (או ראה שמע וכו') שהיום זה מתחיל בגיל 22, אדרבה, אני מכיר הרבה שהתחתנו לפני זה, וב"ה חיים כמו שצריך…
ובהמשך מוכיח וז"ל:
והראיה היא שאל”כ מדוע חז”ל לא קבעו את גיל הנישואין בגיל 13 שאז הוא גיל חיוב מצוות פרו ורבו, אלא שבגיל 13 אדם לא בשל לנישואין ולכך גם לא חייב במצווה." עכ"ל.
הסיבה שלא תיקנו בגיל 13 הוא בגלל שרק בגיל 15 מתחיל ללמוד גמרא וצריך להספיק ללמוד לפני להתחחן (אם אין יצרו מתגבר עליו). ולא כדי להיות בשל. זה לא חידוש שלי, זה מפורש בחלקת מחוקק אבן העזר סימן א' ס"ק ב'.
ובהמשך דבריו וז"ל:
"הבעיה שהציג השואל היא לא רק לבחורים צעירים, אלא גם לגרושים, לאלמנים, לאדם שאישתו חולה או לזוג שאין אצלם שלום בית, כך שאכן בימינו זה אתגר גדול מאד". עכ"ל.
והנה מצינו (חלקת מחוקק סימן א' ס"ק י') שחייב לכולם לישא אשה "אסור לעמוד בלא אשה", ואם אין לו כסף, מותר אפילו למכור ספר תורה (שזה אסור חוץ מללמוד תורה ולישא אשה)! ואפילו אם כבר קיים פו"ר!
אז החובה להתחתן בגיל 13 היא שאז מתחיל חיוב פו"ר, ומותר למכור לזה ס"ת, אם אין לו כסף (עיין שם) אפילו אם אין לו הרהורים.
ומזה למד החלקת מחוקק שכל שכן שמותר למכור ספר תורה כדי להתחתן למנוע הרהורי עבירה, גם למי שקיים פו"ר,
ומי שבאמת שקוע בתורה,
נדחית מצוה רבה זו של פו"ר מפני תלמוד תורה, עד גיל 18-20, בתנאי שאין יצרו מתגבר עליו, (בית שמואל שם ס"ק ה', וראה בשועה"ר הלכות ת"ת סעיף ב').
אוסיף עוד פרט: ישאל השואל שלמרות שלא מצינו בפוסקים, הענין של "בשלות", הרי הוא הגיוני, "ל"ל קרא סברא הוא"?
אז ככה: לאמיתו של דבר, הענין של בשלות, לא קיים כלל!
הכל תלוי ב"דעות קדומות" של האווירה, אולי קצת קשה לקבל את הדברים, אבל תמיד נוכל להתוכח על בשלות…
למעשה: יש בעיה טכנית, שצריך למצוא את האשה…
וגם שבארץ, (ועוד) אסור משום החוק, להתחתן לפני 18.
בקיצור, צריך ללמוד תורה, ולהשקיע וכנ"ל, בכלל מצד המצוה של ת"ת, וגם כדי לא להיות בהרהורי עבירה, ולהתפלל לה', שבזכות התורה ננצל מכ"ז.
וכבר כתבו על זה גדולי ישראל גם בכל הדורות, כולל ובפרט דור שלנו, שצריך להתחתן מוקדם…
….
ועוד נקודה: מי שאשתו נדה, או שעדיין לא מצא שידוך, או וכו' וכו', העצה בשבילו היא גם כן: להשקיע בתורה!
והנה לסיום אעתיק מספר תומר דבורה פרק ט'
"והנה לפעמים האדם פורש מאשתו לאחד משלשה סיבות: הא' – להיותה נידה. הב' – שהוא עוסק בתורה ובודל ממנה כל ימי החול. הג' – שהוא הולך בדרך ושומר עצמו מן החטא. ובזמנים אלו השכינה דבקה וקשורה עמו ואינה מנחת אותו, כדי שלא יהיה נעזב ונפרד, אלא לעולם אדם שלם זכר ונקבה, והרי שכינה מזדווגת לו, צריך אדם ליזהר שלא תיפרד שכינה ממנו בהיותו יוצא לדרך, ויהיה זריז ונשכר להתפלל תפלת הדרך ולאחוז בתורה, שבסיבה זו שכינה שהיא שמירת הדרך, עומדת לו תמיד בהיותו זהיר מן החטא ועוסק בתורה. וכן בהיות אשתו נידה שכינה עומדת לו כששומר הנידה כראוי". עכ"ל.
בהצלחה לכולם!!!!
עוד הוספה:
ישאל השואל, ממה נפשך, אם יש עצה ע"י ההשקעה בלימוד התורה, למה מותר למכור ספר תורה, להינשא, רק למנוע הרהורי עבירה, (למי שקיים פו"ר).
והתשובה לזה לכאורה: יש הבדל בין נדה וכו', ומי שעוד לא מצא, שזה מצב אקראי, לבין מישהו שבכלל לא נשוי,
שבאופן זמני אפשר להתגבר על היצר, ע"י ההשקעה בלימוד התורה, אבל באופן קבוע וכו' זה יותר קשה, ולכן מותר אפילו למכור ספר תורה.
(ויש עוד פרט, בנדה זה נקרא פת בסלו, מכיוון שיש לה היתר לאחרי זמן (מסכת סוטה) לכן יותר קל, משא"כ מי שהוא לא נשוי).
השאר תגובה