הקדמה
פרק א בענין מום באיש (אי יכולת הולדה) לביטול הקידושין
פרק ב המשיכה האשה לחיות עמו, מתי נחשב למחילה
פרק ג בענין נאמנותה בנושאים אלו
הקדמה
לפנינו שאלת ממזרות קשה. אשה שהיתה נשואה כדמו"י, נפרדה ממנה בלא גט. ונשאה ליהודי אחר וילדה ממנו שני ילדים, ורק לאחר שנים רבות קיבלה גט מבעלה. עתה באים ילדים אלו לפני ביה"ד כדי למצוא מזור לצרתם.
אשה זו נשאת לפני הרבה שנים כדמו"י, ולא זכתה להוליד מבעלה ילדים, לאחר תקופה בדקו את הענין עם רופאים, והתברר שהעיכוב הוא מצד הבעל – שכבר מיום הולדו היה לו מום ולא היה לו כל יכולת להוליד בשום פנים ואופן. [דבר זה נאמר הן ע"י האשה והן ע"י הבעל, אולם הבעל סירב להמציא מסמכים, אולם עם קבלת היתר נישואין לילדים יהיה מוכן לזאת, ולכן הובהר להם ע"י ביה"ד כי לפני קבלת פסה"ד יהיה עליהם להמציא את התיק].
עוד טענה האשה, כי לאחר שהוברר המצב הנ"ל, אמרה לה אמו של הבעל כי דבר זה היה ידוע משעה שנולד. [וגם אחיו של הבעל יש לו אותו חולי ולא זכה לזש”ק].
מיד כששמעה האשה על מצבו של בן זוגה, רצתה לעזוב אותו. והוסיפה, כי לו היתה יודעת מצב זה לא היתה מעולם חושבת על נישואין עימו. אולם לאחר מכן התפייסה והסכימה להמשיך איתו ולנסות לאמץ ילדים, ואף ניסו הפריה מלאכותית ע"י זרע של איש אחר. ולאחר כשנתיים התגרשה ממנו בגירושין אזרחיים, וניסתה להשיג ממנו גט, בתחילה ללא הצלחה.
אח"כ נישאה האשה שוב ליהודי אחר בקהילה הרפורמית, ונולדו לה שני ילדים, ורק לאחר שנים זכתה לקבל מבעלה גט כדת וכדין.
עתה הגיעו בנה ובתה לפירקן ורוצים להנשא כדמו"י באה לפני הבי”ד ודמעתה על לחיה לדעת אם מותרים הם לבוא בקהל.
ובפתח הדברים ראיתי צורך להוסיף מה ששמעתי מהדיין המטפל בתיק זה, כי משפחה זו למרות שהיא קשורה לקהילה האורטודוקסית, היא אינה דתית כלל, אולם הקשר עם הקהילת האורטודוקסית חשובה לה ביותר. ולכן צריכים אנו להמנע מלדחוק משפחה זו לקהילה הרפורמית. ולאחרונה התארסו גם הבן וגם הבת, ולבני זוגם חשוב ביותר שהנישואין יהיו בקהילה האורטודוקסית.
אינני יודע אם בשביל כך יש לנו לנסות להקל [במדת האפשר] או לא. וכוונתי היא למה שמצינו בפוסקים שלעיתים כיון שעלול לצאת מכשולים הם נטו להקל. כמו בש"ש ש"ד פכ"ג "ומ"מ בנידון השאלה המבואר בתשובת נוב"י [סי' ז'] שכתב אם באנו לפסול הולד יצא מזה כמה מכשולים ע"ש, בזה נראה בשעת הדחק לסמוך על שיטת רש"י ובעה"מ דסבירא להו דסגי בחד רוב". [ואע"פ שלדעת הש"ש לדינא נפסק דבעי תרי רובי בשותקת].
ובפרט שלענ"ד שלאור כל האמור לקמן אין כאן יותר מספק ממזר שאיסורו רק מדרבנן. וכבר כתב בשו"ת מהר"ם חביב [מהדורה החדשה אבה"ע סימן קלב] שאיסור ספק ממזר "קליש" מאיסור דרבנן בעלמא, דאילו סתם איסור דרבנן הוא משום סייג לתורה. משא"כ ספק ממזר אסור רק משום מעלת יוחסין.
אך שוב, דבר זה להחליט מה נחשב למכשולים שיש להקל בהן ומה לא, ודאי אין בכוחי. ולזה צריך הכרעה של גדול ומנוסה. אלא שראיתי חובה להביא את הדברים כהוויתן.
חלקנו את ההיתר ל – ג' פרקים, תחילה יש לנו לדון בעצם במום בנידון זה, אם יש בו כדי לבטל הקידושין או שמא לעשות ספק קידושין. ועל כך יחדנו – פרק א'.
עוד יש לדון במה שהמשיכה לחיות עימו לאחר שנודע לה המום האם יש בזה משום מחילה על המום, ואם יש למקום להתירם לקהל ע"פ דברי האם האם, ועל כך ייחדנו – פרק ב' ובו הובא ג"כ עדות נוספת של האם בענין זה.
ובאם ע"פ דבריה יש לנו להכשירם אח"כ יש לנו לדון האם יש לנו להאמין לכל דבריה ועל כך ייחדנו פרק ג'.
