לתרומות לחץ כאן

היתר ממזרות – נולדו ילדים מאחות אשתו

חבר בית הדין הגדול ירושלים

בעזהשי"ת

ו' טבת תש"ע

ראיתי את אשר כתב ידידי הרה"ג זאב ליטקה הי"ו אודות האשה אשר עזבה בעלה וילדיה וברחה עם בעל אחותה ונולדו להם ילדים. והעלה בכחא דהיתרא לאחר שהאשה הודתה שהיתה משרכת דרכיה עם אחר, אלא שלאחר מכן חזרה בה ואעפי"כ מסיק להתיר הילדים, והסכים עמו גם הגאון רז"נ גולדברג להלכה, אך למעשה מתנה הסכמתו לאחר היתר מרבנים מובהקים ביותר.

וביקש ממני לעיין בדברים ולחוות דעתי, והנני מוסיף על דבריו.

באשר לענד"נ דבאשה הלזו אשר ללא בושה וללא מורא עשתה דברים אשר לא ייעשו בחוצפה, ובריש גלי כ"כ ובודאי ובודאי שהיא חשודה על הזנות בכל עת ובכל זמן ואין אנו צריכים להודאתה או לדבריה לפי שחזותה מוכיחה עליה ודי בזה. וע"כ כל שיש מקום לתלות שהילדים הם מאחרים ולמעשה רוב כשרים אצלה יש ללכת אחר רוב הכשרים.

ועיין ברמב"ם סופ"ג מיבום מי שזינה עם אשה וכו' ואמרה זה העובר ממנו ואפילו הוא מודה לדבריה ואעפ"י שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום שכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר.

ובנמוק"י יבמות סו"פ אלמנה כתב דאפילו בפילגש המיוחדת לו אינה נאמנת ודבריו הם דברי הריטב"א.  והמרדכי פ"ב דיבמות כתב דלפי"ז הא דתנן דממזר פוטר מיירי בחבושים בבית האסורים.

וכן פסק הרמ"א בסי' ד' סכ"ו ובסי' קנו בהלכות יבום.

וכתב הב"ש שם דבאינם חבושים יש לחוש שמא זינתה עם אחר ושכ"כ המרדכי והאגודה. וכ' הפת"ש שם דהב"ש אזיל בשיטת הנמוק"י דס"ל דגם במיוחדת לו חיישינן שמא זינתה עם אחר יעו"ש.

ואע"פ שהרמ"ע מפאנו בתשובה קי"ו כתב דבפילגש המיוחדת לו אפילו להרמב"ם הוי ודאי בנו ופוטר מיו"ח ואפילו היא ערוה עליו, הנה דבריו נסתרים מדברי הר"מ פ"ח מתרומות הי"ד דכל שאין קידושין הדבר ספק שמא מאיש אחר נתעברה. והרי שם מדובר אפילו במיוחדת לו [כגון מי שנישאת לשוטה] ואעפ"י שמיוחדת לו וגם דרה עמו בביתו.

וגם מדברי הריטב"א ונמוק"י שכתבו דאפילו במיוחדת לו אינו ודאי בנו הוי תיובתיה דהרמ"ע. ונמצא דבשיטת הרמב"ם נמי אזלי הריטב"א ונמוק"י ומרדכי ואגודה וגם רבינו הרמ"א וב"ש ועי' בב"מ בסימן קנ"ו.

גם בשו"ת מהרי"ט א"ה סי' יח כתב דכל שאין קידושין יש להסתפק שמא מאחר הוא הולד. ועי' בשו"ת חת"ס א"ה סי 'עו שחיזק והסביר שיטת הרמב"ם. ובאור שמח פ"ג מיבום ה"ד  הביא ראיה לסברת הרמב"ם מדברי הגמ' בגיטין דף פ"ג.

ועיין ביביע אומר ח"י אבה"ע סי' יא שכתב דכיון דקיי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב, וכ' התוס' ב"ב דף כג,ב דהאי קרוב אפילו בקורבא דמוכח דאעפ"כ רובא עדיף. ומבואר בפני יהושע קידושין דף עג,א דהא דקיי"ל דספק ממזר מותר היינו אפילו היכא דאיכא רוב לאיסורא, והוכיח כן ממ"ש הפרי"ח דהא דאיצטריך קרא למישרי ספק ממזר לומר דאפילו יש חזקה לאיסורא כגון בספק גירושין שיש חזקת א"א, אפ"ה מותר וה"ה היכא דאיכא רובא לאיסורא, ולפי"ז מכיון דאפילו יש רובא לאיסורא לא אזלינן בתריה לאסור ספק ממזר, מש"כ בקורבא דמוכח שהיא פחות מרוב דלא אזלינן בתריה לפסול וק"ו היכא דאיכא תרי רובי. עכ"ד.

ואע"פ שלכאורה כאשר דרים יחד כאיש ואשתו חשיב יותר מקורבא דמוכח משום דהוי כחתיכה הנמצאת בחנות טריפה דלא אזלינן בתר רובא דעלמא אפילו כאשר רוב החנויות כשרות, וכמש"כ הרמב"ן שם דלא אזלינן בתר רוב אלא בענבים הנמצאים סמוך לכרם, אבל בענבים הנמצאים בתוך הכרם של ערלה אסורות דכיון שהוא מקומן ומצוי ליכא למד"א רובא עדיף עכ"ל.

ועיין בריטב"א שהביא מחלוקת בזה דיש מפרשים דאפילו כשהענבים בכרם עצמו נמי שרי למ"ד רוב עדיף, ושכן דעת הרמ"ה, אבל הר"י פירש דבנמצאים בכרם עצמו אמרינן כאן נמצא כאן היו דכודאי גמור הוא. ולא אמרינן רוב וקרוב אלא בנמצא חוץ למחיצתו עכ"ד.

וכדעת היש מפרשים שהביא הריטב"א דאזלינן בתר רובא אפילו כשהענבים נמצאים בכרם ערלה, כ"כ גם רבינו יונה בעליותיו [ב"ב שם].

וכן כתב הרא"ש בפסקיו שם סי' כב, וכ"כ בהגהות הרא"ש שם [בשם פר"י מהרי"ח] דאפילו ענבים בכרם שרי. והר"ן ז"ל הביא ב' דעות ולא הכריע, ונמצא שהדבר הוא במחלוקת הראשונים.

אלא שבשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' יא נקט בפשיטות כדברי הרמב"ן דז"ל שם: "דבקורבא שהוא מקומו ממש לכו"ע אזלינן בתר קרוב וכמש"כ הרמב"ן.

וכ"כ גם הגאון חזון איש [אבה"ע סי' ז' אות א'], דלא אזלינן בתר קרוב אלא במקום שמצוי מן הרוב ומן הקרוב בשוה או שאין שניהם מצויים במקום הזה, אבל כשידענו את המצוי במקום הזה בתר דידיה אזלינן וכמ"ש הרמב"ן ב"ב דף כד,א עכ"ל.

ולפלא על שני גדולי הדור מהרש"ם וחזו"א זיע"א שתפסו דברי הרמב"ן להלכה וכאילו אין מי שיחלוק על זה. ובפרט שפשטות דברי התוס' לא אזלא כסברת הרמב"ן. אלא אפילו בנמצאים הענבים בתוך כרם הערלה ממש אעפ"כ אזלינן בתר רובא דעלמא.

וכן ראיתי לפרי"ח ביו"ד סי' סג שמפרש כן דבריהם דז"ל: וביארו בתוס' דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדסא דערלה גופיה וכ"כ הרא"ש וכו' עכ"ל. ועכ"פ בנמצא בתוך הכרם ממש בודאי שלא יצאנו מידי מחלוקת ולא היה להם לתפוס בפשיטות כדעת הרמב"ן כל קבל דנא שהדבר במחלוקת.

ועכ"פ נלע"ד דאפילו להרמב"ן וסיעתו י"ל דלא אמרו כן אלא בענבים דלא ניידי דשם איכא למימר כאן נמצאו כאן היו וחשיב כודאי לסברתם. אבל באשה דדיימא שנמצאת במקצת מן הזמן בהדי רובא דעלמא ולא בביתה אפשר שיודו שאין זה אלא כקורבא דמוכח ואזלינן בתר רובא דעלמא.

ויש עוד להוסיף, דאפילו להרא"ש דפליג להדיא על הרמב"ן וכתב בתשובה הביאה בנו הטור סי' קנ"ו בדין משרתת שהיתה עמו בביתו והיתה מיוחדת לו וילדה ואמר שהוא בנו שהוא פוטר את אשתו מיבום וכו'.

מ"מ בנידון שלפנינו באשה שעשתה מעשים חמורים לעזוב את בעל נעוריה ובעודה נשואה ברחה עם בעל אחותה אשר גם הוא עזב את אשתו לאנחות והכל בריש גלי ובחוצפה נוראה בלא בושה ובלא מורא, שודאי חשודה היא על הזנות ואין אנו צריכים לדבריה כדי להחזיקה בכך ויש מקום לתלות את הולד ברוב הכשרים אצלה ולא בבעל אחותה. ובפרט שיש כאן תרי רובי כשרים וכמ"ש לעיל.

וביותר, בימינו שרוב שעות היום נמצאת האשה במקומות עבודה במקום שיש פרוצים וקלות ראש ואין מורא או בושה מאף אחד לעשות ככל אשר ליבם חפץ שבודאי לא שייך לומר בזה כאן נמצא כאן היה ולאסור ומכ"ש בנדון זה כפי שכתבנו. ועין בשו"ת לב אריה להגאון ר' אריה גרוסנס אב"ד לונדון כיו"ב שכתב בסוף למסקנה להתיר הולד משום דאיכא תרי רובי כשרים אצלה.

וע"כ לענ"ד יש מקום להתיר גם בנדון שלפנינו.

ציון בוארון

נ.ב. הארכתי קצת עפ"י דרכו של מרן ר' עובדיה יוסף בספריו הגדולים ואין לי ספק שהוא יסכים להיתר, ועכ"פ בענין כה חמור ודאי שצריכים לרבנים מובהקים. וכמ"ש הגרז"נ גולדברג הי"ו. הנ"ל

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל