לתרומות לחץ כאן

נאמנות האשה בטענה כי הילד נולד בהפריה מלאכותית (לענין ממזרות)

בס"ד

ידוע שדעת כמה פוסקים כי ילד הנולד בהפריה חוץ גופית להורים האסורים באיסור כרת אינו ממזר. ולשיטתם ממזרות נקבעת על ילד הנולד מביאת איסור כרת. ובאופן זה אין איסור ביאה.

השאלה שאנו דנים בה כאן היא, אשה שחיה עם אדם האסור עליה באיסור כרת, ואומרת כי הילד לא נולד באופן טבעי, אלא ע"י הפריה חוץ גופית, ואין לה כל מסמכים המאשרים זאת, וביה"ד מתרשם כי אמת בפיה. האם מעיקר הדין יש לה נאמנות בטענה זו או לא.

א

תקציר השיטות בדין נאמנות האם אם הוא מעיקר הדין, או תקנה בספק ממזר

הנה, בעצם השאלה תלויה בעיקר דין נאמנות האם להכשיר ולדה שהארכנו בזה במאמר "נאמנות עד אחד להכשיר ממזר, ואם נאמן גם בממזר ודאי" (לעיון לחץ כאן). ונביא כאן תקציר של המסקנות שהובאו שם.

לדעת הב"ש (סי' ד' ס"ק לט), והשב שמעתתא (ש"ב פרקים טו-כ), מעיקר הדין אינה נאמנת, ולכן אינה נאמנת בממזר ודאי. וכן הוכיחו משיטת הר"ן והרב המגיד. וכן נראה גם מדברי הבית מאיר סי' ד' סעי' כו, והחזו"א אבה"ע סי' א' ס"ק יג. וכל נאמנות האם לומר לכשר נבעלתי הוא רק באופן שבלא דבריה הוא ספק ממזר שמותר מה"ת, אלא שחז"ל אסרוהו כדין שתוקי, והתירו אם היא אומרת לכשר נבעלתי.

ולדעת הרבה ראשונים (רשב"א קידושין עג,ב, ריטב"א שם, וכתובות יג,ב בשם הרא"ה, ועיי"ש שהרחבה שהוכחנו כן גם מדברי רש"י ושיטת הרא"ש בכתובות פ"א סי' י"ח). האם נאמנת גם בממזר ודאי, דהיינו שמעיקר הדין יש לה נאמנות, ומה שהצריכו צירוף חזקה, לכאו' זה אינו אלא משום שאנו דנים גם על האם דהיינו כשרותה לכהונה, ולזה הצריכו חז"ל צירוף חזקה משום מעלת יוחסין, כפי שביארנו שם בהרחבה.

אבל במקום שאין דנים על כשרות האם לכהונה, כי בלא"ה היא פסולה לכהונה. די באמירה שלה לכשר נבעלתי כדי להכשירו לקהל, והוא מעיקר הדין. וכן נראה מוכח מהרמב"ם והמחבר בסעיף כט.

וכן הוא דעת הנתיבות כי ודאי שגם אחרים נאמנים מעיקר הדין, ולשיטתו אין כל ראיה מדברי הר"ן כפי במאמר הנ"ל אות ז', וכעין זה הוא דעת השערי ישר הובא שם אות ח'. ועי' עוד בנודע ביהודה קמא סי' סט שג"כ משמע שנאמנות האם הוא מעיקר הדין מדין ע"א נאמן באיסורין.

ודעת הגרע"א אינו ברור כ"כ, בסי' קכד נראה יותר שדעתו נוטה כי אין היא נאמנת מעיקר הדין, שממזרות הוה דבר שבערוה, וכן הוכיח מהר"ן (אע"פ שגם שם הביא ראיה המרדכי שאינו דבר שבערוה). ובסי' קכה אחר שקיבל את תשובת הנתיבות בנידון שם נראה שהסכים כי ממזרות לא הוה דבר שבערוה, וגם אחרים נאמנים בזה. אך עי' מה שם שהבאנו בסוף אות ט' מדברי הגרע"א בח"ב סי' קיא, וח"ג סי' מט.

ב

וא"כ בשאלה שלפנינו אם האם נאמנת שילדה את הילד לא באופן טבעי, לכאורה לשיטת הב"ש והש"ש בשם הר"ן והרב המגיד, אם בלא דבריה מדובר בממזר ודאי, אין ספק כי אין לה כל נאמנות. משום שלשיטתם איסור ממזר הוא דבר שבערוה. אולם אם בלא דבריה הילד היה ספק ממזר, יש לדון אם היא נאמנת.

כתב בחזו"א אבה"ע סי' א' סקי"ג: "יש להסתפק ראוה מעוברת והיא שותקת או אלמת דקיי"ל דהיא פסולה לכהונה והולד שתוקי ואפילו ברוב כשרים מהו שיהא נאמן ע"א להכשירה, ונראה דדוקא היא נאמנת אבל ע"א אינו נאמן, דלגבי עצמה חשיב טענת ברי אבל שאר ע"א לא חשיבא טענת ברי דידיה".

ולפי"ז ספק זה יהיה גם באופן הנזכר. ועל הצד שרק לאם נתנו נאמנות משום שלגבי האם זה טענת ברי, כשבאה להעיד כי הילד לא נולד מאיסור ביאה אין לה נאמנות, שהרי היא עצמה ודאי פסולה לכהונה, ובכה"ג לא שייך טענת ברי כפי שביאר הש"ש באריכות שטענת ברי שייך רק לענין הבעל דבר בעצמו. ומסקנת החזו"א שם לצדד כי רק לאם נתנו נאמנות ולא לאיש אחר.

אך עדיין י"ל כי אין הכוונה ממש לדין ברי שלא מועיל אלא לבעל דין עצמו. אלא אפילו שאין נפק"מ לענין האם, בכל זאת נתנו לה נאמנות משום שהיא זאת שיודעת את המציאות, וכמו שלחיה נתנו חז"ל נאמנות כי אי אפשר בענין אחר כמש"כ הר"ן (קידושין לא,א).

ולשיטת הראשונים כי נאמנות האם הוא מעיקר הדין, ופשטות מדין ע"א נאמן באיסורין כמש"כ הנוב"י והנתיבות שם. א"כ לשיטתם היא נאמנת גם בממזר ודאי, ולפי"ז גם נראה כי היא תהיה נאמנת גם בטענה זו שילד זה לא נולד באופן טבעי.

ג

נאמנותה נגד רוב הנולדים נולדים באופן טבעי

אלא שיש לעיין בדין זה, שהרי רוב הנולדים נולדים באופן טבעי, א"כ איך תהיה נאמנת נגד הרוב. וידוע מש"כ השב שמעתתא (ש"ו פ"ז) על קושיית הפני יהשוע איך ע"א נאמן נגד רוב ואינו נאמן נגד חזקה להרבה ראשונים, והרי רובא וחזקה רובא עדיף.

ולזה כתב הש"ש, כי כשעד אחד מעיד בתערובת מה האסור ומה המותר, לפי עדותו אין הוא מתנגש עם הרוב שהרי אצלו אין כאן כל תערובת ולכן הוא נאמן, משא"כ כשהוא מעיד נגד החזקה, גם לדבריו הוא מעיד נגד החזקה ולכן אינו נאמן.

ולפי"ז כתב הש"ש: דהא דעד אחד נאמן נגד הרוב היינו ברובא דאיתא קמן דאינו רוב אלא ע"י תערובת וע"י ספק שלא נודע כלל מי הכשרה ומי הטריפה וכו' א"כ לפי דברי העד אינו בכלל רוב כלל, אבל ברובא דליתא קמן וכגון רוב בהמות אינן טריפות ובא ע"א ואמר שנמצא מחט בחלל הגוף וכיוצא בזה דאין ע"א נאמן להעיד נגד רוב, דהא רובא דליתא קמן אינו מחמת התערובת אלא רוב בפני עצמו והוא רוב בטבע, ולדברי העד ג"כ מעיד נגד נגד הרוב וכיון שאינו נאמן נגד חזקה מכל שכן נגד רובא". וכן דעת החת"ס (אבה"ע סי' ה') ועוד הרבה אחרונים.

ודעת הנודע ביהודה (קמא אבה"ע סי' סט) להיפך, ואחר שביאר כי ע"א נאמן נגד רוב, למרות שבסתם חזקה אינו נאמן נגדו, כתב: "ועוד אני אומר ברובא דליתא קמן לית דינא ולית דיינא שלא יהיה עד אחד נאמן שהרי אשה שרוב ימיה טמאין עיין בסוגיא דריש פרק הרואה כתם ואטו אשה כזו לא קרינן בה וספרה לה שתהיה נאמנת בעצמה על הנקיים זה לא מצינו בשום מקום להחמיר".

א"כ בשאלה זו, כשאומרת שילד זה נולד מהפריה חוץ גופית, לכאורה דבריה הם נגד רובא דליתא קמן הנולדים באופן טבעי, וא"כ נאמנותה תלויה במחלוקת זו, לשיטת הש"ש ועוד אחרונים אינה נאמנת, ולשיטת הנוב"י היא נאמנת.

ועי' בחת"ס שם שג"כ דעתו כהש"ש, אלא שכתב קצת באופן שונה, ואחר שהביא את דברי הנוב"י הנ"ל, כתב: "במחילת כבודו נתחלף לו רובא דאיתא קמן בדליתא קמן דאע"ג דבהס"ד איתא קמן עדיף, אבל בתר דידעינן דאזלינן בתר רובא רובא דליתיא קמן הוא עדיף, דלא איתחזק המיעוט המתנגד לרוב כגון רוב בהמות כשרות הנה כל הטריפות הניכרים לפנינו אינם בגדר הספק ושארי בהמות אמרינן רוב בהמות מימות עולם ועד סוף העולם כשרות ומיעוט טרפות ואפשר שהיום אין שום בהמה א' טרפה בעולם אלא אותן הנודעים לנו ולא אתחזק המיעוט וכן כולם".

ולפי"ז הסביר שם למה ע"א נאמן נגד רובא דאיתא קמן, כיון שיש לו לכה"פ מיעוט לפנינו כדבריו, אבל רובא דליתא קמן אפשר שאין כלל מיעוט כדבריו, שהרי הטריפות לפנינו אינן בתוך הספק, והשאר יתכן שאין כלל טריפות.

וא"כ ולפי"ז יש לומר שאלה זו, כי יש נאמנות מעיקר הדין, על אף שרוב בהמות אנן טריפות הוא רוב בטבע, ויתכן גם שכולם אינן טריפות כמש"כ החת"ס. אבל רוב הנולדים נולדים באופן טבעי, בזה ודאי יש מיעוט ברור לפנינו, שהרי אנו ידועים היטב כי ישנם מיליוני ילדים בעולם שנולדו בהפריה חוץ גופית, וא"כ גם לשיטת החת"ס ע"א יהיה נאמן.

אלא שזה אינו כביאור הש"ש, כי לדברי הש"ש הטעם שע"א נאמן נגד רובא דאיתא קמן, הוא משום שלדברי העד אין כאן תערובת, משא"כ ברובא דליתא קמן, וא"כ אין כל חילוק ברובא דליתא קמן, בין אם יש מיעוט בודאי או לא.

ועי' בדרוש וחידוש לרע"א (השמטות כתובות יג) שכתב דרך נוספת בנאמנות ע"א נגד רוב. ותחילה הקשה האיך האשה נאמנת לומר לכשר נבעלתי נגד רוב פסולים. והרי אם ע"א אינו נאמן נגד חזקה כש"כ נגד רוב אינו נאמן (קושיית האחרונים הנ"ל).

ובתחילה תירץ: "אפשר לומר מטעם אחר דנאמן, והיינו כיון שהמעשה הוא שאירע בעצמה של האשה והיא אומרת ברי לי שכך עשיתי, ודבר זה היה בידה לבחור דוקא זה ושלא לזנות עם אחרים וכל דבר שבידה נאמנת, והכי נמי בידה שלא לזנות עם הפסולים".

ואח"כ הוסיף טעם נוסף "וביותר יש לי לומר" כי מאחר שהאשה אינה מזנה עם כל אחד שבא אליה, זאת אומרת היא לא מזנה עם אדם אקראי, שאז היינו אומרים כי הרוב אומר שאדם זה הוא מהרוב. אלא היא מזנה עם אדם מסויים שאיתו היא רצתה לזנות וא"כ אין הרוב מתנגד ואומר שאדם זה הוא מהרוב. ועיי"ש שהאריך בביאור דרך זו.

ולפי"ז, השאלה אם האשה נאמנת לומר כי ילד זה לא נולד באופן טבעי, י"ל כי לפי הדרך הראשונה של הגרע"א, שכל שבידה נאמנת גם נגד רוב, א"כ גם בכה"ג נאמנת.

אולם לפי הדרך השניה של הגרע"א, בעצם אין ע"א נאמן נגד רוב, והטעם שנאמנת לומר לכשר נבעלתי הוא משום שאין זה מתנגש עם הרוב על הדרך שביאר שם.

ד

אם נאמנת במיגו לכשר נבעלתי

אלא שלכאו' גם לדעת הש"ש שע"א אינו נאמן נגד רובא דליתא קמן, מ"מ י"ל כי בשאלה זו תהא האשה נאמנת במיגו שיכלה לומר לכשר נבעלתי, (באופן שהיא נאמנת לומר כן, עי' אות א').

והנה, בשבויה יש רוב גויים פרוצים בעריות, ובמקום שיש לה מיגו שלא נשבית היא נאמנת לומר נשבתי וטהורה אני. אך אין משם ראיה כלל, שהרי רוב הפוסקים סוברים כי שבויה אינה אסורה אלא מדברנן, ואם נאמר כי תמיד יש רוב גויים פרוצים בעריות, היה צריך להיות הדין שתהא אסורה מדאורייתא. ובאמת בנוב"י שם ביאר כי כנגד רוב זה היא מנבלה גבי שבאי, ולכן מעיקר הדין יש לה חזקת כשרות לכהונה.

וגם מכתובות יג שאנו פוסקים במחלוקת ר' יהושע ור"ג אם נאמנת בברי לומר לכשר נבעלתי הוא רק בראוה שנבעלה, אבל אם רק ראוה שנסתרה גם לר"י נאמנת לומר שלא נבעלה, או שנבעלה לכשר במיגו שהיתה יכולה לומר שלא נבעלה. אך גם משם אין ראיה כי מיגו גובר על רוב, שהרי שם יש לה סיוע גם של חזקה, משא"כ בשאלה זו שאין לה כל חזקה המסייעת.

ועי' תוס' ב"ב צב,ב ד"ה ואמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים בתולות נשאות, דהיינו שאז יהיה חייב לה כתובה מאתים. והקשו תוס' למה לא יהיה נאמן במיגו שהיה יכול לומר פרעתי, משמע שמיגו גובר על רוב, ושם הרוב הוא גם רובא דליתא קמן. אך גם משם אין ראיה, כי המוחזקות שלו בממון מסייעת לו. (ועי' בחידושי הגר"ב סורוצקין שם).

ועי' בתומים כללי מיגו אות צ'-צב שכתב שבאיסורים מיגו לא מועיל כנגד רוב (רובא דליתא קמן). והוכיח כן (בביאור דברי המרדכי) מהמשנה בפאה פ"ח שאין העני נאמן לומר קמח זה ניתן לי כמעשר עני (ולכן אינו מחויב במעשר) כיון שאין המנהג ליתן מעשר עני קמח ופת. ואע"פ שלכאו' יש לו מיגו שהיה יכול לומר תבואה ניתן לי ואני עשיתי ממנו קמח, ומכאן הוכיח המרדכי שמיגו נגד מנהג אינו מועיל.

וביאר התומים, כי זה רק באיסורים שהולכים בו אחר הרוב, שכל מנהג בנוי מרוב אנשים שכך עושים, ולכן מסתבר שגם זה עשה כך, אבל בממונות לא. עכ"פ מבואר שם כי מיגו נגד רובא דליתא קמן לא מועיל.

לסיום, ענין נאמנותה של האשה לומר כי ילד זה נולד מהפריה ולא באופן טבעי, ובזה להכשיר אותו לקהל לדעת הרבה פוסקים, תלוי בכל הצדדים הנזכרים, ואפשר להרחיב בזה עוד, אולם כאן היה בדעתי להביא רק את הצדדים שיש בנידון, ולא להאריך בזה משום שממילא הלכה למעשה צריכים לדון בכל מקרה לגופו, במהימנותה, ובצדדים נוספים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל