שלום וברכה, יש לי שאלה כבדת משקל בנושא קידושין. אני צריך להתייעץ עם רב הבקיא בתחום.
באופן כללי יש לי חשש מכך שלפני מספר שנים דיברתי עם כמה נשים בעיניני קידושין (הדבר לא נעשה בצחוק אלא היה יסוד נפשי אמיתי בדברים), וייתכן (אינני זוכר ממש) שנתתי חפץ כלשהו במהלך אחת השיחות באופן שיכול היה להתפס כקידושין. הדבר אירע במקום ציבורי ולעיתים היו אנשים בסביבה כך שייתכן שהיו עדים. הבעיה העקרית היא שלא ידעתי ששיחה שכזו יש בה אפשרות ליצור קידושין, ולכן לא נזהרתי בדבר ושיחות אלו התקיימו לעיתים קרובות.
אתן דוגמא אחת, הכרתי בחורה לפני הרבה שנים, שוחחנו כמה פעמים. נפגשנו, ובשיחה אני זוכר בודאות שדיברנו על נישואין, ואמרתי לה מבחנתי את אשתי, ונתתי לה פרח, רק שלא ממש בו זמנית נתתי לה אלא לאחר כ10-15 שניות. אני לא בטוח כי היו שם עדים, אבל זה היה במקום ציבורי ויתכן שהיו עדים. במהלך הפגישה איתה (שנמשכה אולי 10 דקות,) לאחר שפסקנו מלדבר בענין ההוא, ביקשתי ממנה למדוד את המשקפיים שלה ולאחר מכן החזרתי לה אותם תוך כדי שאנו מדברים על עניין המשקפיים. היה ברור לי ולה שזה לא קשור לנושא הקידושין שדובר קודם. האם יכולה להיות בעיה בזה. יצרתי קשר איתה לאחרונה כדי לשאול אותה על הענין, היא אינה זוכרת כלום מאירוע כזה, ומצדה זה פשוט לא קיים. לאחרונה ראיתי בעלון בית הכנסת של היישוב שלה כי היא נשאה.
לעניין המקרים האחרים, האם דיבור בעלמא על תכניות נישואים לעתיד שברור שזה לא כאן ועכשיו יכולים להוות בעיה. תודה על הסבלנות
תשובה:
שלום וברכה
לאור האמור לעיל, אין כל סיבה לחשש קידושין, ומכמה טעמים. ראשית, מדבריך עולה כי האשה מכחישה את הדברים, ומצדה לא היה כלום. וא"כ אפילו אם לפי הסיפור שלך יש כאן חשש לקידושין, אבל מצדה אין כל חשש וכך נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' מח סעיף א') כי כשהאיש אומר שקידש בפני שני עדים, והאשה מכחישה (וכמובן העדים אינם לפנינו). הוא אסור להנשא לקרוביה (כגון אחותה) והיא מותרת בקרוביו, זאת אומרת שהיא גם מותרת להנשא לאחר.
יתרה מזו, מאחר שהיום היא כבר נשואה, אפילו אם היא היתה מאשרת את הדברים, קרוב לודאי שלא היתה נאמנת, כיון שבעצם בדבריה היא מוציאה עצמה מבעלה, ולזה אין לה נאמנות, כמבואר בסוף מסכת נדרים (צ,ב) מהטעם: "שמא עיניה נתנה באחר". ויתכן שישנה סיבה נוספת שלא תהיה נאמנת משום שלהוציא עצמה מבעלה הינו "דבר שבערוה" המצריך שני עדים, וכמובן נוגעים בדבר אינם נאמנים. (אמנם יתכן שאפשר לומר שמאחר שהיא ודאי נשואה, וכל הספק הוא למי היא נשואה אין לזה נחשב לדבר שבערוה, וכדומה לזה מצינו בדברי הר"ן קידושין לא,א. אך אין כאן המקום להאריך, גם משום כאמור היא מכחישה, וגם אם לא היתה מכחישה אינה נאמנת מהטעם הראשון שהוזכר. ולעצם הענין האם היא נשואה, די במה שראית כדי להניח כי היא נשואה. אבל שוב, כאמור מאחר שהיא מכחישה אין זה משנה אם נשואה היא או לא). וכל זה בהתיחס לאשה.
ובאשר להשלכות ביחס אליך, הוזכר מדברי השו"ע כי אם יש חשש קידושין בסיפור שלך, אתה אסור בקרוביה. ויש גם השלכה נוספת, אם מותר לך להנשא לאחרת אם לדבריך יש כאן קידושין, מצד חרם דרבינו גרשום שלא לישא ב' נשים. אמנם ברור כי בכל מקרה חדר"ג אין במקרה שלך, וכבר כתבו הרבה מהאחרונים כי רבינו גרשום לא גזר באופן שהבעל ישאר מעוגן כל ימיו, ואם ביחס לאשה אין לך נאמנות, א"כ לא שייך בזה חדר"ג. (מלבד טעמים נוספים שאין כאן ענין להאריך).
אך האמת היא כי גם לפי הסיפור שלך אין כאן חשש קידושין מכמה טעמים. אמנם הנוסח הרי את אשתי נפסק בשו"ע (אבה"ע סימן כז סעיף ב') כי הוא נוסח המורה על קידושין. ולענין העדים, כתבת שהדבר היה אירע במקום ציבורי ויתכן שהיו שם עדים. ואולי היה מקום לומר כי מאחר שהענין מסופק אצלך, נחליט כי היא נשארה פנויה מחמת חזקת פנויה שיש לה.
אלא שנראה כי לא שייך במקרה הנוכחי חזקת פנויה. מכמה טעמים. א. במקום שודאי היא נשואה וספק למי, אין חזקת פנויה. למרות שאנו מדברים על הזמן ההוא שאז ודאי לא היתה נשואה לבעלה הנוכחי. (תוספות קידושין עט,א ד"ה קידשה). ב. כשיש מעשה קידושין, וספק אם חל הקידושין, דעת המהרי"ט כי כבר אין חזקת פנויה (עיין אבני מלואים סימן כז ס"ק יח). ג. ספק גדול אם חזקת פנויה של האשה תועיל להתיר לך את קרוביה (עיין חידושי הרמב"ן גיטין סד,א).
אבל מטעם אחר נראה כי אין כאן חשש קידושין. מדבריך עולה כי ודאי שלא התכונת שהיו עדים במקום, ואולי היו כבדרך אגב, ואפשר שגם שמעו איך שאמרת לה את אשתי, וראו שנתת לה פרח. עיין בשו"ע (אבה"ע סימן מב סעיף ג') "צריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים, אבל אם ראו אותם שנים מהחלון והם רואים ואינם נראים לו או לה אינה צריכה ממנו גט". ומקור הדברים הם מדברי הרשב"א (גיטין פא,ב) והריב"ש (סימן רסו) ושם מבואר הטעם – מאחר שאין המקדש או המתקדש רואים את העדים אין הם מתכונים לשם קידושין. זאת אומרת כי אם לדבריך לא היתה כוונה לקדש בפני עדים, וכלל לא שמת לב אם היו שם עדים או לא, הרי חסר כאן כוונה לקידושין. יתרה מזו, אפילו אם לך היתה כוונה גמורה לקידושין, צריך גם שתהיה כוונה דומה אצל האשה, וככל הנראה מדבריך, היא גם לא נתנה דעתה אם יש שם עדים. (עוד נוסיף, כי גם אם אכן היו שם עדים, צריך שיהיו העדים עדים כשרים (ולא מחללי שבת), וצריכים שניהם שיראו הן את הנתינה, והן את האמירה). לענין המשקפיים, אני מבין כי גם הרושם שלך הוא שאין בכל כל זה כדי לסתור את הנ"ל. ואכן ברור שאין בכל כל חשש קידושין, מלבד האמור לעיל.
ולענין המקרים האחרים, מאחר שלא היה כל דיבור מעבר לתוכניות עתידיות, אין בזה כל חשש קידושין.
אמנם אפשר להרחיב בכל ענין זה עוד, אך אני מקוה כי הנ"ל יספק אותך.
ברכה והצלחה
לכאורה בשאלה לעיל נראה שיש מקום לומר שהיינו מודעים לעדים ברמה מסויימת. במקום התקיים יריד והיו שם מאות אנשים, רובם דתיים. בתחילת השיחה אני והבחורה ישבנו ליד קבוצה גדולה של נערים דתיים, וחשנו אי נוחות מכך שיכול להיות ששומעים אותנו, כלומר, היינו מודעים לאנשים שישבו מאחורינו וככל הנראה האזינו לשיחה. הראיה לכך היא שהבחורה הציעה שנקום ונלך למקום אחר שבו אין אנשים, ושם, לאחר שהתרחקנו מהקבוצה והתיישבנו במקום אחר, נתתי לה את השווה פרוטה. אני אף זוכר שבשלב מסויים של השיחה ממש דיברתי בקול רם על מנת שהקבוצה הזו תשמע אותי.
כלומר, נוצר פה מצב, שבחציו הראשון של התהליך (הדיבור על ענייני קידושין) היו עדים שבאיזושהי מידה גם היינו מודעים להם (אני לא ראיתי אותם כי הם ישבו מאחורי, אבל חשתי שמאזינים לי וכך גם האשה). בחלק השני (שווה פרוטה), לאחר שקמנו ועזבנו על מנת שלא יאזינו לנו, ודאי שלא היית כוונה לתת את החפץ לעיני עדים כלשהם ובודאי לא לעיניהם של אותם העדים שהתרחקנו מהם.(הראיה לכך שקמנו והלכנו על מנת שלא יראו וישמעו).
חשוב להגיד שבשום שלב עדים אלו לא היו חלק מהעניין כפי שקורה בקידושי שחוק שעושים אותם לכתחילה על מנת שאחרים יראו, או כמו בקידושין אמיתיים שהעדים הם ממש חלק מהטקס. אבל הייתה מידה של אינטראקציה ביננו לבין האנשים קבוצת האנשים הזו בשלב הדיבור.
האם עדיין אפשר להגיד שלא כיוונו לעדים למרות שבשלב הדיבור היו עדים לכאורה?
השלב הקובע הוא רגע הקידושין, דהיינו בזמן נתינת הפרוטה, ואם אז "ברחתם" מהאנשים הרי שודאי לא רציתם כי יהיו כאן עדים כפי שנאמר לעיל.
השאר תגובה