כבוד הרבנים, מה הדין במרק שהוצא מהמקרר בשבת, והונח על-גבי הפלטה. אני מבינה שאסור לעשות כך בשבת. האם בדיעבד מותר לשתות את המרק?
תשובה:
שלום רב,
כיון שהמרק היה קר והניחו על הפלטה עד שהגיע לרתיחה עבר על איסור דאורייתא של בישול, ולכן אם נעשה במזיד אסור למבשל לעולם [וגם הכלי שבישל בו אסור מחמת בליעות האיסור], ולאחרים מותר במוצ"ש מיד. ואם נעשה בשוגג מותר לו ולאחרים במוצ"ש. ובמקום הצורך יש לסמוך על דעת המקילים שסוברים שאם בישל בשוגג מותר לו ולאחרים אפי' בשבת עצמה.
מקורות:
דבר לח שנצטנן שייך בו בישול כמבואר בשו"ע או"ח סי' שיח ס"ד ובמשנ"ב שם ס"ק כט. ולכן אם בישלו במזיד או בשוגג דינו כמבואר שם בשו"ע ס"א, ובמשנ"ב שם, ודין הכלי במבשל במזיד גם שם במשנ"ב ס"ק ד. ודעת החולקים היא דעת הגר"א ובמשנ"ב שם ס"ק ז הכריע להתיר כמותו רק בשוגג לעת הצורך.
במחילה ממעכ"ת, אולם נראה שכאן בכל מקרה אסור אף במקום הצורך, וכמו שכתב השו"ע סי' רנג לגבי מי שעבר על איסור שהיה, בדבר שלא נתבשל כל צרכו, שאסור עד מוצאי שבת, וכתב שם המשנ"ב (ס"ק לא) "אסור – לכל אדם וכ"ש לבני ביתו דאסור כיון דנתבשל בשבילם" ובשער הציון הוסיף (בס"ק לג) "ואף דהמגן אברהם כתב דאם נימא דהלכה כרבי מאיר, דבשוגג יאכל, ממילא הדין בזה גם כן דלאחריני מותר, וכהגהות מרדכי, ואם כן לפי מה שהכריע הגר"א לקמן בסימן שי"ח דהלכה כרבי מאיר, ממילא מותר לאחריני, מכל מקום לא נוכל להקל בזה, דהגר"א בעצמו בסוף הסעיף הוכיח דאסור לכל אדם, ודלא כהגהות מרדכי, עיין שם"
מדברי הרב המגיב נראה שהבין שהגר"א סותר את עצמו, מסי' רנג לסי' שיח, ולהכי כתב להחמיר כדברי הגר"א רנג בשוגג, ולא להתיר בשעת הצורך, ונראה שכוונתו לומר שדברי המשנ"ב בסי' שיח אינם הלכה למעשה לאור דבריו בשעה"צ סי' רנג, וזה תימה רבתי להעלות על הדעת. אך לפי מה שזכור לי, שאין סתירה ואין חזרה, אלא דברי הגר"א בסי' שיח נאמרו בבישול, ודברי הגר"א בסי' רנג נאמרו בשהייה, ובשהייה אכן יש איסור אף בשוגג לאחרים, וכדמוכח בגמ' שבת לח, א, וזהו מה שכתב הגר"א בסי' רנג להחמיר בשהייה אף בשוגג, אבל בבישול פשיטא דדברי המשנ"ב חיים וקיימים שיש לסמוך על דברי הגר"א במקום הצורך, והשאלה שנשאלה קמן היתה בבישול, ולכן דברינו שרירין וקיימין. וראה עוד חזו"א סי' לז ס"ק כד.
עיין בחזו"א סימן ל"ז ס"ק כז שכתב דבבישול לח שנצטנן היות ודעת הרמ"א להקל באופן שלא נצטנן לגמרי דאין בישול אחר בישול, ונראה דהוא מחומרא אבל מדינא אין בשןל אחר בישול בדבר לח. ולכן אף דאין איסורבדיעבד מצד בישול מ"מ יהיה איסור מצד חזרה שאסור אפי' בשוגג אפי להכרעת המשנ"ב במקום הצורך כדעת הגר"א.
עוד יש לציין שדעת הפמ"ג דבכל דבר שהוא מח' הפוסקים, אין לאסרו בדיעבד, ועיין בשועה"ר שאסר בדיעבד.
השאר תגובה