שלום לכבוד הרבנים
טרמפיסט ששכח תיקו בתא מטען, ובעל הרכב גילה זאת ולא הכניס התיק לביתו ונגנב הרכב. האם יש לחייבו מדין ש"ש למרן שמכוניתו כחצרו שקונה לו (האם גם בעל כורחו)? אילו היה מדובר בתיק כבד ובערב שבת האם הדין היה משתנה?
תשובה:
שלום רב,
אדם אינו יכול להתחייב בחיובי שמירה אלא אם כן אומר כן במפורש, או בלשון 'הנח לפני', אבל רשות להניח בחצירו אינה התחייבות בשמירה. כל שכן בנידון זה שהטרמפיסט נסע איתו ויכול לשמור כמותו.
אלא שיש לדון מצד דין שומר אבידה, שלפי דעת השו"ע דינו כשומר שכר. אמנם, אם כלל לא נטל את האבידה, אלא השאירו באותו מקום שמצא אינו מתחייב כשומר אבידה. ועל כל פנים, אין שייך הסברא של 'פרוטה דרב יוסף' שהרי לא טיפל באבידה כלל, אלא הניחו במקום שמצאו.
מקורות:
לעניין התחייבות בשמירה, עיין שו"ע חו"מ סי' רצא סעיפים ב-ג. הש"ך בסק"ח סובר שאם נתן רשות להניח בבית, יש חיוב שמירה, אבל לפי הסבר הנתיבות בסק"ח שכיון שאנשים מקפידים שלא יכנסו לביתם, וממילא בעל החפץ לא יכול לשמור ובהכרח שבעל הבית התחייב לשמור, אם כן בנידון דידן שהבעל התיק נסע אתו לא שייך סברא זו. ועיין גם בשו"ת יש מאין ח"ב חו"מ סי' ו שחולק על הש"ך.
לעניין שומר אבידה עיין שם סי' רסז סעיף טז ובסמ"ע שם ס"ק טז.
בס"ד
בעל הרכב גילה את התיק בהגיעו לביתו לאחר שהטרמפיסט ירד, ואם כן דינו כשומר אבידה מרגע זה כיוון שנמצא ברשותו וחצרו (מכוניתו) קונה לו להתחייב בשמירה. ואם כן מדוע שלא נחייבו לדעת מרן השו"ע שסובר שדינו ש"ש?
יש להסתפק אם אדם נהיה שומר אבידה מבלי שימשוך את האבידה לשם כך. שאלה זו אינה פשוטה כלל, עיין כאן.
בנוסף לכך, גם אם נאמר שהוא מתחייב בשמירה בעל כרחו, מכל מקום דעת השו"ע ששומר אבידה הוא שומר שכר הוא משום 'פרוטה דרב יוסף', היינו שהמוצא מרוויח שאם היה מגיע עני ומבקש צדקה תוך כדי שהוא מטפל באבידה, היה נפטר מלתת לו פרוטה, מדין העוסק במצוה פטור מן המצוה.
נחלקו הראשונים אם מדובר על שעת ההגבהת האבידה או על 'שיטוח וניעור' (טיפול באבידה הנמצאת אצלו זמן רב), במקרה זה אינו נראה שהיה צורך בשיטוח וניעור, וגם אינו יכול להיפטר מפרוטה בשעת הגבהת האבידה, כיון שהוא לא הגביה, אלא האבידה נמצאת ברשותו ממילא.
השאר תגובה