שלו' לכבוד הרבנים
האם דיין בעל רוח הקודש בנוגע לדיינות מסויימת יכול להמשיך לדון בה?
כגון: גנב שבא בפני דיין והדיין יודע ברוח הקודש שגנב, האם פוסלו מלדון כיון שיש לו נגיעה והרי שיכון דעתו לדון כפי שמראה לו רוה"ק או שנגיד שדווקא מסייע לו לברר האמת אלא שכעת צריך גם סיוע מכללי הפסיקה.
מה הדין כהאי גוונא?
תשובה:
שלום רב,
הלוואי שכל הדיינים יהיו בעלי רוח הקודש וידונו על פי רוח קודשם, הלוא כן נאמר (ישעיה יא ג) במלך המשיח, שאנו מייחלים אליו כל יום: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ, ועיין בספר אלשיך הקד' שפירש "והריחו ביראת ה', כההוא ינוקא שהכיר בחכמי ישראל שלא קראו קריאת שמע בריח בגדיהם, כן יריח ביראת ה' לדעת הירא והבלתי ירא, וע"י כן לא יהיה כדיין שאין לו אלא מה שעיניו רואות, כי אם לא למראה עיניו ישפוט ולא ע"י עדים, כי לא למשמע אזניו יוכיח". וכן פירש המלבי"ם "והריחו, ע"י יראת ה' ישוב להיות רוחני שיתפשטו מעליו כחותיו הגשמיים, ולא ישמש עם החושים וכחות החומריים כלל, רק יהיה כולו רוח ונפשיי, לכן ולא למראה עיניו ישפוט. והנה המשפט הוא בין אדם לחברו להציל עשוק מיד עשקו, ובזה ישפוט השופט לפי מה שיראה בעיניו, מי החייב ומי הזכאי, ולפעמים יטעה בראות עיניו ויוציא משפט מעוקל, אבל המשיח לא ישפוט למראה עיניו, רק ידע האמת מצד רוחניותו".
גם לעניין אבידה שאין בו סימן מפורש בגמ' שאליהו הנביא יורה למי להשיבו, ופשוט שאליהו יודע ברוח קודשו ולא בראייה גשמית. ועיין בקובץ שעורים ב"ב אות תרמ שדן בעניין זה, וכל קושייתו לדעת הסוברים שעד אחד אינו נאמן לעניין זה, אבל אינו מקשה שידיעה על פי רוח הקודש אינה ידיעה ברורה.
אמנם, כמובן שיש הרבה הדרגות ברוח הקודש, יש הדרגות שאינן בידיעה ברורה, אבל יש הדרגות שהם כידיעה ברורה עשרת מונים ממראה עיניים.
הטענה שיש לו נגיעה, אינה טענה. רק לעניין דיני נפשות יש דין שעד הרואה אינו יכול לדון מטעם ששוב לא יוכל לראות צד זכות, ובדיני נפשות לומדים מהפסוק "ושפטו העדה… והצילו העדה" שרק מי שיכול ללמד זכות יכול לדון. אבל בדיני ממונות עד הרואה כשר לדון, גם אם יש צורך לקבל את העדות מאחרים.
קצת קשה לדידי,
שכן אם הופך רוח הקודש לטענה סבירה או אולי אפילו לפסוק על פיה
ומה תאמר בכגון שרוח הקודש הולכת נגד מה שכללי ההלכה יגידו כמו באופן של ספקות?
הרב ציין מה שאמור במלך המשיח שבב"א אך האם נאמר שזה הדין אף לימינו(ולא דין מיוחד למשיח עצמו ואליהו וכיוב) שאמנם לא נפוץ אך כן קיים פעם באיזה זמן איזה בעל זכויות שנחה עליו הרוח אף בימינו.
ושמעתי ממשמש של הרב מרדכי אליהו זצ"ל שבאו בשבת לשאול על חילול שבת בחיפוש אחר איזה ילדה ע"ה שאבדה ואמר שוודאי לעשות כל הנדרש ואילו מייד ביציאתם אמר לאותו משמש שאינה בין החיים אלא שאינו יכול לפסוק על פי כן, ואכן נמצאה הילדה והתברר שלא היתה בין החיים כבר שאותו הזמן כפי שאמר הרב.
כתבתי שיש הרבה הדרגות ברוח הקודש, יש הדרגה שהיא בעצם ידיעה ברורה כראיה בעיניים ואף יותר, יש שהיא בדרגה של אומדנא ויש פחות מכך. לא כתבתי שכל דרגה של רוח הקודש היא כמו קבלת עדות, אלא שרוח הקודש יכול באופן עקרוני לשמש במקום עדות אם הוא בגדר של ידיעה ברורה.
לגבי לפתור הלכות, יש מחלוקת בגמ' אם משגיחין בבת קול, התוספות בברכות דף נב ע"א וביבמות דף יד ע"א ובעוד מקומות כותבים שאנחנו סוברים להלכה שסומכים על בת קול במקום שאין ההלכה מוכרעת, אבל במקום שההלכה מוכרעת אין משגיחין בבת קול. עוד מצינו שהרבה ראשונים הכריעו ספיקות בהלכה על פי חלום, אולם הש"ך בחו"מ סי' שלג ס"ק כה ובסי' שלו סק"ב כתב שאין סומכים על חלום בהלכה כלל.
עיין גם בשו"ת חתם סופר או"ח סי' רח שמאריך בעניין רוח הקודש שיש לחכמי התורה, ומבאר גם כוונת הראב"ד שכתב בהלכות לולב פ"ח ה"ה "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשינו".
יישר כח ותודה רבה על זכוי הרבים,
ה' ינצור וישמור את הכולל ויזכה אתכם ללמוד מתוך נחת ושפע ללא דאגות פרנסה כלל.
וכן בריאות וחידושי תורה לרוב.
השאר תגובה