שאלה:
א. אסיר הנגזר עליו (ל"ע) לשבת סגור בבית האסורים, ובידו תפילה אחת (או של יד או ש"ר). הנה נפסק בשו"ע או"ח (הלכות תפילין סי' כ"ו סעי' א') אם אין לו אלא תפילה אחת מניח את שיש לו ומברך דכל אחת מצווה בפני עצמה. ובביאור הלכה (סימן כ"ו ד"ה ומניח אותה) כתב דלעניין ק"ש ימתין עד שיקבל את השני', ומה דין היושב אסור, ואין לו.
ב. וכן מי שיש לו זוג תפילין מעורב, כלומר של יד רש"י, ושל ראש – ר"ת. האם יכול לברך גם על של ראש.
ג. אסיר בבית האסורים שיש באפשרותו לקבל מאת שלטונות, מאכל 'חשוב' כשר למהדרין עם חותמת, אבל בושל או חומם עבורו ע"י נכרי – האם מותר לאוכלו.
ד. האם יש מקום להשוות בהלכות שבת, יהודי החבוש בבית האסורים, לדין חולה שאין בו סכנה, לגבי אמירה לעכו"ם.
ה. מה יעשה אסיר בפסח אם בבית האסורים אין באפשרותו לקבל מאת שלטונות, אלא מאכלים כשרים לפסח למהדרין שבושלו יחד עם קטניות, והנה הוא היה רגיל ומקפיד בביתו בימים כתיקונם כמנהג אבותיו שלא לאכול קטניות.
ו. מה יעשה אסיר בפסח אם בבית האסורים אין באפשרותו לקבל מאת שלטונות, אלא מאכלים שבושלו יחד עם מצה, והנה הוא היה רגיל ומקפיד בביתו בימים כתיקונם כמנהג אבותיו שלא לאכול מצה שרויה
המחכה ומצפה לתשובתכם הרמה.
תשובה:
א. דינו כמי שיש לו תפילין אחד, ומברך על של יד להניח, ואם אין לו רק של יד מברך רק ברכת להניח, ואם יש לו רק של ראש להנוהגים כפסק השו"ע שמברכים ברכה אחת כשמניחים גם תפילין של ראש [ברכת "להניח"] יברך רק ברכת "על מצות", ולהנוהג כפי מנהג הרמ"א שמברכים ב' ברכות בהנחת ב' תפילין יברך על של ראש ב' ברכות
מקור: שו"ע או"ח סי' כו ס"ב, משנ"ב סק"ג.
ב. אין מברכים על תפילין של ר"ת, ולכן אם יש לו תפילין אחד של רש"י ואחד של ר"ת יברך רק על של רש"י, ותלוי בתשובה הקודמת, אם התפילין הם של יד או של ראש לפי חילוקי המנהגים כמו שנתבאר, וכאשר התפילין של ראש עשויין כדעת רש"י יניח תחילה את תפילין של ראש עם ברכת התפילין [כפי המבואר בתשובה הקודמת] ושוב אח"כ מיד יניח תפילין של ר"ת (ויש אומרים שיברך – גם להנוהג כמנהג השו"ע בברכת התפילין – שתי ברכות "להניח" ו"על מצות" על תפילין של רש"י.
מקור: שו"ע או"ח סי' לד ס"ב ובמשנ"ב ס"ק ה, והיש אומרים מבואר מדברי המאסף לכ"ה סי' לד סקי"א.
ג. מאכל שבושל על ידי נכרי, אינו מאכל "מהדרין", והוא מאכל עם איסור גמור מדרבנן של בישולי עכו"ם, וממילא תלוי אם יש לו מאכל כשר שאין בו איסור, אלא שלא נחשב מהדרין מחמת שתלוי במחל' הפוסקים, ולעומת זאת יש לו מאכל שיש בו מאכל איסור של בישול עכו"ם ודאי שעדיף מאכל שכשר למקצת הפוסקים, מאשר מאכל שאסור לדעת כל הפוסקים [ונראה שאף במקום שהמאכל הכשר תלוי במחל' הפוסקים לגבי דאורייתא עדיפא ממאכל שיש בו משום בישול עכו"ם כיון שבמקום הדחק סומכים על שיטות יחידאה גם באיסורים דאורייתא, ואילו מאכל של בישול עכו"ם מותר רק במקום אונס ולא במקום הדחק], כאשר יש לו ברירה בין מאכלים עם איסורים שונים, הרי הכלל בזה הוא "הקל הקל תחילה".
מקור: עי' ש"ך בדיני הנהגת או"ה על סי' רמב.
ד. חולה שאין בו סכנה לא גזרו בו רבנן על איסורים מסויימים בדיני שבות של שבת, לעומת זאת אסיר חייב בכל המצוות ואסור בכל האיסורים, אלא שדינו כ"אנוס", ולכן כל פעם צריך לדעת האם הוא בגדר אנוס ופטור ומותר, מה שאין כן כאשר אינו אנוס הרי הוא חייב בזה ככל איש ישראל [ובקיצור: חולה שאין בו סכנה הוא בגדר "הותרה", ואילו אסיר הוא בגדר "דחויה"].
ה. כאשר זה רק בושל "עם" קטניות, מותר לו לאכול רק את האוכל שאינו קטניות, כיון שאינו חייב לאכול דווקא הקטניות, אולם מה שבושל יחד עם קטניות, אין בזה איסור כיון שהוא אנוס, וגם מעיקר הדין אינו צריך לצער את נפשו לצום וכד', אלא יאכל כדרכו.
מקור: נחלקו הפוסקים לגבי קטניות שנתבשלו עם התבשיל בפסח מה דינם, עי' שו"ע סי' תנג ס"א אם בטלים בשישים או ברוב, ולכו"ע צריך לברר את הקטניות שבעין ולהוציאם, וכמ"ש בחיי אדם (כלל קכז ס"א) ע"ש ובמשנ"ב סק"ט, ובשו"ת באר יצחק (או"ח סי' יא).
ו. מותר לאוכלם אם אין לו מאכלים אחרים, ולכתחילה יתיר נדרו כפי דיני התרת נדרים, אך אם אין שם שלשה אנשים יהודים שיודעים להתיר נדרים, יוכל לאכול אף בלא התרת נדרים.
מקור: עי' ש"ך (יו"ד סי' ריד סק"ב) שכתב לגבי אם אירע ברית מילה ביום תענית של מנהג שא"צ התרת נדרים כיון דעל דעת כן לא נהגו והו"ה לגבי כל אונס, וכמ"ש שם גם הדגו"מ יו"ד סי' ריד בדין חולה שצריך לאכול מאכל שנוהג שלא לאוכלו שא"צ התרת נדרים אם בכוונתו לחזור למנהגו כיון שאנוס הוא ובדעתו לחזור למנהגו לאחר שיקום מחוליו, [ומש"כ שם הש"ך שבחולה צריך התרה מדובר באופן שרוצה להתיר לגמרי ולא לחזור לאיסורו] והובא גם במשנ"ב (סי' תקפא ס"ק יט) וכתב שם שבשעה"ד שאין לו מי שיתיר לו יכול לסמוך ע"ד הדגו"מ. ועי' שו"ת דברי מלכיאל (ח"א סי' כח) שהביא כן גם הלכה למעשה, והו"ה בנדו"ד.
