לתרומות לחץ כאן

פרשת תזריע

הרב דן אלעזרא והרב נתנאל וולנר

 

בתחילת פרשתינו נאמר "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידת דוותה תטמא" וברש"י, אשה כי תזריע – אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף ע"כ. ודבריו מופלאים הם מאוד – שמה שייכות ישנה כלל בין הדברים, ומה טעם יש בדבר זה שכיון שנוצר האדם מאוחר יותר משאר בעלי חיים – משום כך גם תורתו דיניו והלכותיו יתפרשו אף הם לאחריהם.

אלא שלביאור הדבר יש להקדים כאן דהנה במדרש רבה כאן פרשה יד, א אי', "אשה כי תזריע", הה"ד "אחור וקדם צרתני" וכו', אמר ר"ל "אחור" – זה יום האחרון, "וקדם" – זה יום הראשון, על דעתיה דר"ל דכתיב "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – זה רוחו של מלך המשיח, אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו, אומרים לו יתוש קדמך שלשול קדמך ע"כ. ודברי המדרש הללו אינם מובנים כלל, שכיצד יתכן הדבר שמחד גיסא ישנה בו האפשרות שיאמר לו "אתה קדמת לכל מעשה בראשית", ומאידך גיסא מונחת בו ג"כ האפשרות שאף האמירה "יתוש קדמך שלשול קדמך" תהיה נכונה ביחס אליו.

אלא שבאמת בגוף דברי המדרש הללו יש להבין שמה מעלה כלל יש בסדר קדימת הנבראים – שיאמרו לו לאדם ש"יתוש קדמך", ומדוע שפלות פחיתותו ורום מעלתו של האדם באים הם לידי ביטוי בסדר הקדימה בשעת יצירתם הראשונית, כך שאם זכה – יאמרו לו שהוא קדם לכל מעשה בראשית, ואולם אם לא זכה יאמרו לו "יתוש קדמך שלשול קדמך".

והנה כבר האריכו הרמח"ל ועוד שהאדם בכללותו הרי הוא מורכב משני חלקים נפרדים שהם גוף ונשמה, ושני הפכים מוחלטים הם המנוגדים זה לזה בתכלית הניגוד, ועומדים הם זה לעומת זה בסתירה מוחלטת. ובכח בחירתו של האדם להשפיל גופו לפני נשמתו – ולעשות מעסקי נשמתו עיקר, ומעסקי גופו טפל, ובזה יתעלה אף גופו במדרגתו, וכן הוא אף להיפוך – שבכח מעשיו של האדם להשפיל את כח נשמתו בפני גופו, ע"י שעושה הוא מעסקי גופו עיקר.

וא"כ נראה פירוש הדבר – שהמבואר מדברי המדרש, שבריאת כל הברואים נעשתה לפי סדר חשיבותם ומעלתם, כך שבעל המעלה הגדולה ביותר נברא בראשונה, ולעומתו הפחות והשפל ביותר, דהיינו, הבריאה הרחוקה ביותר מאור ה' – היא היא זאת שנבראה באחרונה. וא"כ ממוצא הדברים אפשר לנו ללמוד, שמזה שבריאת האדם היתה המאוחרת ביותר – א"כ מוכח הוא הדבר שהאדם הוא הבריאה השפלה והמגושמת ביותר מכל היצורים. והדברים מפורשים הם בדברי הגר"א בספר "אבן שלמה" פרק א שכתב ש"האדם מצד נשמתו הרי הוא הגבוה והעליון ביותר מכל הברואים, ואילו מצד גופו הרי הוא השפל הפחות והירוד ביותר מכל היצורים" ע"ש.

וממילא נראה שאלו דברי המדרש ש"אם זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית" – שכן עיקר יחסו של האדם זה הוא לחלק נשמתו – היא ה"חלק אלוה ממעל" שבו שנבראה ראשונה לכל הנבראים, ברם אילו לא זכה האדם ונעשה החלק הגשמי שבו עיקרו – שוב עיקר התייחסותו של אדם זה היא לחלק הפחות והשפל שבו – שלרוב שפלותו נתאחר בבריאתו יותר מכל הברואים כולם, וזהו שנאמר לו "יתוש קדמך שלשול קדמך".

ובזה אף יבוארו דברי רש"י הנזכרים, שהרי יסודם של כל דיני טומאת האדם שבפרשיות שלפנינו וכגון טומאת נידה, צרעת, וטומאת מת וכדו'  – הרי הם באים ביסודם ושורשם מחלקי החיסרון שבאדם, שהרי יסודה של ה"טומאה" היא אטימותו של הלב מאור הדעת. וממילא ככל שיואר גופו מאורה הבוהק של נשמתו – בה במידה תקטן אטימות לבו ויגבר בו באדם כח הדעת והנשמה. וזהו פירוש הדבר ש"כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף", שהרי פרשיות הללו שלפנינו הנוגעות לטומאת האדם – הרי הם שייכות לחלק הפחות והחסר שבו, וא"כ מבואר מאוד שמקומם הראוי להיכתב הוא אחר תרת בהמה חיה ועוף שמצד גופם הרי הם גדולים וגבוהים במעלתם מן האדם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *