לתרומות לחץ כאן

ביאור מהותם של דגלי שבטי ישראל במדבר

הרב בצלאל שמלה שליט"א

א

בתחילת פרשת במדבר הקב"ה מצווה למנות את בני ישראל בפעם השניה, וברש"י מפרש דהטעם הוא בכדי להראות חיבתן. המשגיח ר' ירוחם זצוק"ל ממחיש את הענין, וממשיל לאדם האוהב כסף שמונה שוב ושוב את הכסף אפי' שידוע לו כמה יש לו בסכום הכללי, כן הקב"ה מונה את כלל ישראל אחרי חטאת העגל וחוזר ומונה אותם לפני בניית המשכן ושוב מונה אותם לפי סדר חנייתם.

והנה תוכן הדבר צ"ב – מדוע התורה מאריכה לומר את הסכום הפרטי של כל שבט ולבסוף את הסכום הכללי, ולא אומרת רק את הסכום הכללי של כל בני ישראל, כמו שרואים לגבי דוד שספר את כלל ישראל ושם נאמר לבסוף רק סכומם הכללי של כלל ישראל ולא את מספרם הפרטי כל שבט.

ובהמשך הפרשה כתיב: "איש על דגלו באתת לבית אבותם" וגו', ומאריכה התורה בענין הדגלים ומקום חנייתם, וצ"ב מהו מהות הדגלים של השבטים דדרך העולם שרואים אנשים מחזיקים דגל של מדינה או של קבוצה מסויימת, ולכאו' הענין הוא שזה מבטא הזדהות עם אותה מדינה – קבוצה, א"כ צ"ב מהו הציווי לעשות דגלים עם מי הם צריכים להזדהות. וברש"י מפרש וז"ל "כל דגל יהיה לו אות מפה צבוע תלויה בו צבעו של זה לא כצבעו של זה כל אחד כנגד אבנו הקבוע בחושן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו", ומבואר מרש"י דצורך הדגל היה כדי לדעת לאיזה שבט הוא משתייך, וזה ודאי צריך ביאור הרי גם בלי הדגלים כל אחד ידע לאיזה שבט הוא משתייך.

ב

בכדי להבין את הדברים יש להקדים דוגמא ממעשה ה' וצורת הבריאה, איתא בגמ' סוף ברכות כשהקב"ה הביא מבול לעולם – לקח שני כוכבים וצירף אותם ועי"ז נהיה המבול, וביאור הדברים הוא, שלכל כוכב ישנו לו מסלול ותפקיד משלו בבריאה, ואם משנים כוכב ממסלולו היות ונהיה חסר בעולם מכיון שהכוכב לא ממלא את תפקידו נהיה חורבן.

ורואים אנו מזה – דבכדי לעשות מבול הקב"ה לא צריך להביא חורבן אלא משנה תפקידו של כוכב ומהחסר שנוצר בבריאה נהיה מבול, ולפי זה אפשר לומר דהגם שיש לכלל ישראל מעלה בתורת כלל, אבל כל אחד ואחד יש לו תפקיד מיוחד, היות ויש לו יחודיות ו"עצמיות" כלשון ר' ירוחם זצוק"ל, ואם חסר אחד מכלל ישראל חסר בכל הכלל, ולכן יש חשיבות לכל אחד בנפרד, וכן כל שבט יש לו תפקיד ומעלה שאין לחבירו.

והדברים מבוארים במדרש וז"ל: סימנים היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהן למדה המלכות להיות עושים מפה וצבע לכל מפה ומפה וכו' ע"כ. אומות העולם העתיקו ענין הדגלים מישראל, וממשיך המדרש: ראובן אבנו אדם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים ע"כ.

ג

כאן מתחילים אנו לראות את יחודיותו של כל שבט ושבט, על שבט ראובן מצוייר דודאים, התורה או' "וילך ראובן בימי קציר חיטים ויצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אמו" וכתב הספורנו שם וז"ל: כשראה שאמו מצטערת על שעמדה מלדת – וימצא דודאים – מין עשב טוב וריח טוב אל התולדה כמו שאמרו על השום שלכך היו אוכלים אותו מע"ש וכו' ע"כ. רואים מכאן את מעלת הנשיאה בעול שנתגלתה בראובן בהיותו בן ד' או ה' שנים כשרואה את אמו מצטערת.

ומדה זו עברה בירושה לכל שבטו, וכפי שדרשו חז"ל על הפסוק "וישמע ראובן ויצילהו מידם" ודורשת הגמ' בב"ק פב, ב בזה"ל: אמר לו הקב"ה אתה פתחת תחילה בהצלת נפשות – חייך שאין מפרישים ערי מקלט אלא מתחומך הה"ד "את בצר במדבר בארץ המישור לראובני" ע"כ. ושוב רואים אנו את הדאגה שהיתה לראובן כלפי אחיו יוסף ובזכות זה זכה לערי מקלט, וזהו ענין הדודאים שישנם על מפת ראובן, כדי שכל אחד ואחד מבני ראובן יכיר המעלה המיוחדת שיש בו, במשך ארבעים שנה היה דגל ראובן עם הדודאים כדי להזכיר את מעלתם שהיא נשיאת עול עם חביריו.

וממשיך המדרש וז"ל: שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם ע"כ, ובכאן יש להבין שהרי יעקב טרם מותו הוכיח את שמעון על מעשה שכם "בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש" וכו', וחז"ל דורשים שה"איש" הוא בני עיר שכם, וא"כ יש לנו להבין היאך אפשר לומר שדבר זה מעלה הוא.

רק יעוי' בתרגום יונתן בן עוזיאל שכ' ששמעון תבע את הבזיון של יעקב, שערל טימא את בתו. וא"כ כל תוכן מעשהו זה לא היה אלא לשם שמים, וכל תוכחתו של יעקב היא רק על הסכנה שנגרמה עי"ז שהאומות יצאו נגדו למלחמה. ולפי זה מבוארת היא היטב מעלתו של שמעון, שהיא מסירות נפש לשם שמים עם זהירות שלא לגרום סכנה כתוכחת יעקב, וכן ממשיך המדרש ומבאר שם את מעלתו של כל שבט ושבט ע"ש.

ולכן התורה חוזרת וסופרת כל שבט בנפרד, בכדי ללמדנו שיש לכל שבט מעלה מיוחדת שאין בחבירו, וזה המטרה של הדגל – "שכל אחד יכיר את דגלו" הכוונה שכל אחד ידע את מעלתו המיוחדת והעצמית שיש בו.

ד

ומזה למדים אנו שלכל אחד ואחד מישראל ישנה לו מעלה ויחודיותו המסויימת לו שאין לאף אחד מלבדו, ואין לאדם לחקות את חבירו – שהמנסה לחקות את האחר הרי הוא עבד, כלשון המהר"ל על מש"כ "ויהי שם לגוי גדול" – מלמד שהיו ישראל מצויינים שם, וכתב הגר"א שהיו מציינים עצמם שלא יתערבו עמהם, וכתב שם המהר"ל וז"ל: שאין ענין הגאולה רק כשיוצא להיות עומד ברשות עצמו, ואין לו שום צירוף אל זולתו, לא כמו העבד שאינו עומד ברשות עצמו ויש לו צירוף אל זולתו הוא האדון כי אין הגאולה רק כאשר אין צירוף" ע"כ.

הצירוף לאחר – פירושו להיות עבדו, וזהו גם כן כוונת הרמח"ל בתחילת ספרו מסילת ישרים שכתב: יסוד החסידות ושורש העבודה, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו עכ"ד, ועומק כוונתו היא על פי הדברים הנ"ל – שלכל אחד ישנו לו תפקידו ויחודיותו העצמית.

וא"כ על כל אחד לדעת מה מעלתו כדי שיוכל לדעת תפקידו בעולם, ומה נפלאים הם בזה דברי הגר"ח מוולוז'ין על המשנה באבות דע מה למעלה ממך וכו', שמבאר שצריך לקרוא "דע מה למעלה, ממך", כל מה שיש בעולמות העליונים הכל ממך וזה רק ע"י שאדם מכיר את מעלתו.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *