אדם שאין לו שמן לנר חנוכה האם יכול לקחת מחנוכיית חבירו אחר חצי שעה ללא רשות.
תשובה:
שלום רב,
יש מקום לומר שמותר מדין 'ניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה', אבל יותר נוטה לאסור.
לצד שאסור, אם לקח שמן ללא רשות, אפילו בליל זאת חנוכה, הרי הוא חייב לשלם, מאחר שלדעת חלק מהפוסקים אם נתן שמן יותר מהשיעור מותר להשתמש במה שנותר.
מקורות:
בגמ' פסחים דף ד ע"ב אמרינן לעניין שוכר דירה בערב פסח שהוצרך לבדוק חמץ בניגוד להסכם 'ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה', ובגמ' ב"מ דף כט ע"ב אמרינן לעניין שואל ספר תורה שאסור לו להשאיל לאחרים שאין אומרים 'ניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה'. הראשונים עומדים על הסתירה בין שתי הגמרות ומיישבים בכמה אופנים. בחידושי הריטב"א (החדשים ומובא גם בשיטה מקובצת) בב"מ שם מתרץ שבספר תורה אין אומרים 'ניחא ליה לאיניש', כיון שאם הספר יקרע יפסידו הבעלים שהם עצמם לא יוכלו ללמוד בו, ואין עדיפות למצוות של אחרים מאשר של עצמו. המרדכי שם רמז רסג מתרץ שאדם רוצה לקיים מצוות בממונו מדעתו, וכן מצוות שהוא טורח בהם, אבל לא מצוות שלא מדעתו.
לפי טעם המרדכי פשוט שגם במקרה זה אסור, אבל לפי טעם הריטב"א יש להסתפק אם אדם מוותר על הידור מצווה (שהרי יש מצווה קיומית ופרסומי ניסא כל עוד שאנשים עוברים ברחוב) כדי שאדם אחר יקיים בממונו עיקר המצווה.
לעניין חיוב תשלומים, מבואר במדרש תנחומא פרשת נשא סי' כט שמותר להשתמש בשמן שנשאר ביום ראשון להדלקה ביום השני, וכן הלאה, אבל ביום השמיני חייבים לשרוף את השמן שנשאר. וכן נפסק בשו"ע או"ח סי' תרעז סעיף ד. ומבואר במגן אברהם ס"ק יא שאסור להשאיר לשנה הבאה. ולפי זה היה מקום לומר שיהיה פטור מלשלם, מכיון שאיסורי הנאה אינם ברשותו של אדם. אמנם למעשה חייבים, כיון שיש פוסקים שמתירים להשתמש אם שם יותר שמן מהשיעור (עיין משנה ברורה ס"ק יח), וספיקא דרבנן להקל, יוצא שאם הבעלים רוצים להשתמש בו הרי הם רשאים.
