לתרומות לחץ כאן

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

הרב נתנאל וולנר שליט"א

א

ביסוד עניינו של המשכן מצינו מחלוקת גדולה בדברי הראשונים, דדעת רש"י להלן בפרשת כי תשא שכל ציווי הקמת המשכן היה לאחר חטא העגל שירדו ישראל ממדרגתם, ומה שנכתבו מעשי הקמת המשכן וכליו קודם חטא העגל אינה ראיה כיון ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה", וע"ש שהביא שכן מפורש הוא במדרש תנחומא. ואולם דעת הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות ובתחילת פרשת ויקהל שמיד לאחר מתן תורה נצטוו ישראל על הקמת המשכן כפי סדר הפרשיות שלפנינו, ויסוד הדבר מצינו כן בהדיא אף בזוה"ק.

והנה תכלית עניינו של המשכן מצינו במדרש שמות רבה פרשה לג, א וז"ל: "ויקחו לי תרומה", משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "ועשו לי מקדש" ע"כ.

הרי נתפרש שיסוד עניינו של המשכן הוא משום ש"לפרוש הימנה איני יכול", והדברים מבוארים מאוד לשיטת הרמב"ן שמטעם זה מיד אחר מתן תורה נצטוו על הקמת המשכן, ואולם לשיטת רש"י יש להבין מאיזה טעם באמת נצטוו על הקמתו רק לאחר שחטאו בחטא העגל ולא מיד לאחר מתן תורה.

ב

ופתח לדבר מצינו בדברי הספורנו בתחילת פרשת תרומה כה, ט שכתב וז"ל: וכן תעשו – אתם כדי שאשכון בתוככם לדבר עמך ולקבל תפלת ועבודת ישראל, לא כמו שהיה הענין קודם העגל כאמרו "בכל המקום כו' אבא אליך" עכ"ל. הרי נתבאר בדבריו שקודם חטא העגל לא היו צריכים כלל למשכן ששרתה השכינה בתוכם אף בלעדיו, ויש לידע תוכן דבריו ובפרט לאורם של דברי המדרש שמהותו של המשכן הוא משום ש"לפרוש הימנה איני יכול" דאיזה חילוק היה במצבם ביחס לזה בין לוחות הראשונות שקודם חטא העגל ללוחות שניות שניתנו להם אחר שחטאו בעגל.

אלא שבאמת עצם דברי המדרש טעונים ביאור דאיזו פרישה היתה לקב"ה מן התורה אחר שניתנה לישראל, שהרי דבר פשוט הוא שאף אחא נתינתה תורת ה' היא ובמה חשוב שפירש הקב"ה מן התורה.

ג

רק פירוש הדבר נודע לפי"ד הגמ' בסוף פרק הזהב בב"מ שאף שיצאה בת קול מן השמים ואמרה שהלכה כפלוני לא השגיחו בה ש"לא בשמים היא" – כיון שניתנה תורה אין משגיחין בבת קול ע"ש. הרי שאע"פ שהוברר הדבר בבירור גמור שכלפי שמיא גליא שהלכה כמותו עכ"פ לא חשו לא כך ופסקו להיפוך ממנו כיון ש"לא בשמים היא". ובזה יובן מאוד איזו פרישה יש כאן כביכול של הקב"ה מן התורה שהרי משעת מתן תורה ניתן כח הפסק בתרה לישראל בלבד.

וביאור הדבר מצינו בדברי הקצות החושן בהקדמתו שהביא מדברי הר"ן בדרשותיו והזוה"ק שאחר שניתנה תורה אפילו "שקרא" והיינו דבר תורה שקרי שאמרו האדם מדעתו ולא זכה לכוין בו לאמיתה של תורה אף הוא חשוב לתורה ממש. אלא שביסוד הדבר יש לעיין הרבה שהרי אף ש"אחר שלמדה נקראת על שמו" עכ"פ דבר פשוט הוא שאכתי תורת ה' היא והיאך יכול דבר זה להחשב כתורה אף שכלפי שמיא אין הדבר כן.

ד

והנה בגמ' ברכות סג, א אי' ד"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", וביאור הדבר מצינו בדברי המהר"ל בדרוש על התורה שכתב שהתורה שכלית היא לגמרי והאדם הוא גשמי וארצי שהוא היפך השכל – וממילא האופן היחידי שיש לו לאדם לזכות לתורה הוא ע"י ש"ממית עצמו עליה", והיינו שמבטל ומשפיל כמה שיותר צד הגופניות שבו ועי"ז גובר בו צד השכל יותר. ויעוי' עוד בדברי הרמח"ל במסילת ישרים בשער הנקיות שכתב שזהו דאי' בגמ' בסנהדרין "נקיי הדעת שבירושלים" דהיינו שאין דעתם מושפעת מצד הגופניות שבהם אלא רק מן השכל.

וממוצא הדברים למדנו שמקום הטעות שיש לו לאדם בתורה הוא מחמת צד הגופניות שבו שאינו מאפשר לו להגיע לדעת נקיה ולכן אינו מכוין לאמיתה של תורה. ואולם זהו שמצינו בדברי הגמ' רפ"ק דסנהדרין ש"טעות בשיקול הדעת" הרי היא חשובה כדין תורה לכל דבריו שהרי "לא בשמים היא" כנ"ל שאף מקום הטעות חשוב כתורה.

ה

ומעתה נראה לבאר אף בענייננו כאן, דהנה ששורש החילוק שבין לוחות הראשונות שניתנו בשעת מתן תורה בו' בסיון ללוחות השניות שניתנו ביום כיפור שלאחריו נתבאר פעמים רבות בדברי רבותינו, והוא, שבשעת מתן תורה היו ישראל במדרגת "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם" – שהגיעו במעלתם לדרגת אדם הראשון קודם החטא ששללו מעצמם צד החטא והגופניות באופן מוחלט.

ואולם אחר שחטאו בעגל ירדו ממדרגתם זו ד"אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו" – שחזרו למצבם הפחות שמעורב בהם צד הגשמיות והארציות. וממילא נראה שכפי מצבם בשעת קבלתם את הלוחות הראשונות הרי לא היתה להקב"ה בנתינתו זו אליהם פרישה מן התורה כלל שהרי זכו לכוין בכל דבריהם לדעת תורה שהיו במדרגת שכל גמור בלא תערובת הארציות, ואלו דברי הספורנו הנזכר שקודם חטא העגל לא הוצרכו כלל למשכן וכמשנ"ת.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *