הרב דן אלעזרא והרב נתנאל וולנר
עומדים אנו עתה בימי ספירת העומר – הם הימים שבין חג הפסח לחג השבועות. ובגודל נוראות הימים הללו מצינו שכתב הרמב"ן בפרשתינו (כג, לו) וז"ל, וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וכו', והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג עכ"ד ע"ש. הרי שכתב שימי ספירת העומר הרי הם כימי חול המועד בין חג הפסח לחג השבועות. ומדבריו מבואר א"כ בהדיא ששני החגים הללו – חג הפסח וחג השבועות – הרי הם מאוגדים זה לזה בקשר אמיץ, ומשורש אחד באה נביטת שניהם, שהרי רק משום כך אף אותם הימים המצויים בינותם הרי הם נידונים כמי חול המועד – הם הימים שבין היו"ט הראשון של החג ליו"ט האחרון.
אלא שתוכן הדבר עלום הוא מאוד שבפשוטו אין שני הימים הללו שייכים זה לזה כלל, שכן חג הפסח נחוג הוא בשל יציאת ישראל ממצרים וגאולתם משיעבודם אצלם, משא"כ חג השבועות שהוא יום מתן תורה בהר סיני, ומה שייכות ישנה בין הפסקת שיעבודם במצרים לקבלת התורה.
רק פירוש הדבר צץ ועולה הוא מאיליו מתוך דברי בעל "ספר החינוך" במצוה שו – מצות ספירת העומר וז"ל שם, משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה וכו', והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה (שמות ג, יב) "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה", ופירוש הפסוק כלומר, הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלהים על ההר הזה, כלומר שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם. וענין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות, ולכן יעשה השם למשה אות צאתם מעבדות לקבלת התורה כי התפל עושין אות לעולם אל העיקר. ומפני כן כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו וכו', כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא עכ"ל.
הרי דבריו מפורשים שאין סוף עניינו של חג הפסח גאולתם של ישראל משיעבוד הגוף בחומר ובלבנים, אלא שיעבוד הרוח בינות למיצרי "ערות הארץ" ושקיעתם באותם המ"ט שערי טומאה – היא היא התהום העמוקה שהיו שרויים בה באמת. וגאולת מצרים – אף שודאי גם שבשלה הוסרו מהם גם שלשלאות אזיקי הגוף, אולם דבר גדול בהרבה חל בהם בגאולה זו – שיצאו ממחשכי הטומאה היישר לאורה של קבלת התורה, תוך כדי תהליך ממושך של ארבעים ותשעה ימי חבלי לידת האומה המכוונים כנגד ארבעים ותשעה שערי קדושה שבסופם באו למדרגת "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות פרק ו משנה ב).
ובזה שוב מבוארים דברי הרמב"ן הנזכרים, שהרי ימי ספירת העומר הם הימים המאחדים ומקשרים את חג הפסח לחג השבועות, ובלא סדר העליה הזה אין באפשרותינו להגיע למעלת קבלת התורה, ומטעם זה הרי הם כימי חול המועד שנמצאים בין שני הימים הטובים שבאותו החג בעצמו – שחג פסח ושבועות אחד הוא.
