לתרומות לחץ כאן

פרשת חוקת

הרב דן אלעזרא והרב נתנאל וולנר

דבר פלא נשגב מצינו בגמ' חולין פח, ב שנחלקו בית שמאי ובית הלל לגבי מצות כיסוי הדם – שצותה תורה לכסות דם חיה ועוף בעפר אחר השחיטה, – האם גם אפר כשר למצוה זו או רק עפר. שדעת בית הלל שאכן אף המכסה דם השחיטה באפר יצא ידי חובתו שכן מצינו שנאמר בפרשתינו בסדר טהרת טמאי טומאת המת ע"י אפר הפרה האדומה (יט, יז): "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי", הרי שאף שעסקינן כאן באפר עכ"פ קראו הכתוב בתואר עפר, וא"כ יהא האפר אף כשר למצות "וכסהו בעפר".

והנה עצם דבר זה מופלא הוא מאוד שהרי מילתא דפשיטא הוא החילוק בין אפר לעפר לכל בר דעת וכלש' הכתוב "ואנכי עפר ואפר" ששני דברים הם החלוקים ביסודם, – שהעפר הוא אדמת קרקע העולם, ואילו האפר הרי הוא חומר שנתכלה בשריפה ועי"ז נעשה אפר, וא"כ יש לעיין הרבה מאיזה טעם כינתה התורה כאן את אפר הפרה בתואר עפר אף שאינו עפר כלל.

וגדולה מזו מצינו בזה עוד בדברי רש"י להלן פר' בלק (כג, י) עה"פ "מי מנה עפר יעקב" וז"ל, אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר, "לא תחרוש בשור ובחמור", "לא תזרע כלאים", אפר פרה ועפר סוטה וכיוצא בהם עכ"ד. הרי שכלל רש"י בדבריו את מצות אפר פרה בכלל המצוות אשר קיומם הוא בעפר וצ"ע.

ברם בגוף הדבר יש לדקדק טובא, שהמעיין בסדר המקראות בפרשתינו יווכח שבאמת בכל סדר עבודת הפרה האדומה נקראה אפר וכדכ' (פס' ט) "ואסף איש טהור את אפר הפרה" וגו', ולהלן (פס' י) "וכבס האוסף את אפר הפרה" וגו', ורק לבסוף בשעת טהרת הטמא באפר זה נשתנה תיאור שמו לעפר "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" וגו', וראוי א"כ להתבונן מהו השינוי שארע בו באפר זה שלפתע פתאום נתהפך ונקרא עפר.

ולבאר הדבר נראה דהנה בסיס החילוק בין מציאות האפר למציאות העפר מצינו שנתבארה בדברי המהרש"א והחת"ס בחולין שם שהאפר כל עניינו הוא עברו, והיינו, שחפצא שהיה בר קיימא ועמדה ממנו תועלת בקיומו – אחר שנתכלה ונשרף נקרא "אפר", שמעתה שוב אינו עומד לכלום וכל התועלת שעמדה ממנו בטלה ונתכלתה באש. ואולם מציאות העפר היא להיפוך בדיוק – שהעפר כל עניינו הוא כח המצמיח שבו, וכל חיי העולם יוצאים ממנו – שמזונם בא הוא מגידולי הקרקע.

ולפי זה נראה הביאור שהרי מציאות המת הרי היא כמציאות האפר שהיה בעברו בר קיימא ונתבער ובטל מן העולם ע"י המיתה, והטמא בטומאת מת מוכרח הוא שהוא משום שאף בו דבקה מציאות זו, וא"כ כל מציאותו של אפר הפרה הרי היא להפקיעו ממצבו זה ולהחזירו לטהרתו ולמעיין החיים המפכה בו בעודו בחיי חיותו. וא"כ נמצאנו למדים שכל תוכן עניינו של אפר זה הרי הוא כעפר ממש – שתפקידו ומטרתו היא להשיבו לטהרתו, ומטעם זה נתכנה כאן אפר זה בתואר "עפר" שהרי כח המצמיח הוא הטמון בחובו, שמסוגל הוא לנתק את האדם הטמא בטומאת מת ולחברו למקור החיים בטהרה. ומזה הטעם בכל סדר עבודת הפרה נקרא אפר הפרה בשמו המקורי, ורק בשעת טיהור הטמא באפר זה נתהפך ונעשה לעפר – שמשעה זו שוב כל מעלת העפר יש בו.

הדברים האמורים מקבלים הם משנה תוקף אחר מיטתו של כבוד מרן ראש הישיבה הרב הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוקללה"ה, – שכידוע בשעת "אשכבתיה דרבי" כל נכסיו הרוחניים שקנה בחיי חיותו מופקרים הם לכל – וכל הרוצה ליטלם יבוא ויטול, וא"כ אדרבה באותו שבר נורא באובדנם של צ"ז שנות עמל התורה בטהרה – ישנו אף כח המצמיח עבורינו, שנזכה אף אנו לתפוש מקצת ממעלותיו הנשגבות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל