בישול עכו"ם ומחלל שבת ועניני כשרות

בוקר טוב

אמרו לי שמחלל שבת בפרהסיה אסור לו להדליק את האש בבישול

1-למקרה שמישהו שלא שומר שבת מדליק את התנור מה צריך לעשות עם האוכל שבושל כשיודעים שהאוכל בפנים כשר
2-במקרה שזה מחבת האם צריך להגעיל אותו או להטביל
3- ולספרדי זה חומרה או חובה להניח על האש או רק להדליק את האש
(במקום שלנו היהודי מדליק את האש והגוי מניח את התבשילים )
4- במקרה של הפרשת חלה מותר למי שמחללת שבת ולא שומרת צניעות להפריש חלה ושאחרים יוכלו
5-בבדיקה של חסה צריך להניח במים עם מלח וסבון ולשטוף האם יש חובה של מים זורמים
6- וסיר של אורז עם מותר לגוי להפעיל לבד או גם חייב יהודי

תודה מראש גם על כל התשובות הקדומות

תשובה

1. יש להקפיד מאד שלא לתת למחלל שבת לבשל או לאפות תבשיל בתנור, אלא אם כן היהודי ידליק את התנור קודם לכן, וכמובן ישגיח שהאוכל שמתבשל הוא אוכל כשר, אמנם אם קרה מקרה ומחלל שבת בישל את האוכל, או שמזדמן למקום שמגישים אוכל כשר שבישל אותו מחלל שבת, בשעת הדחק אפשר להקל ולאכול את המאכל שבישל.

2. מחלל שבת שבישל אוכל בסיר, הסיר אינו צריך הגעלה.

3. בבישול של גוי, למנהג האשכנזים די בהדלקת התנור או האש, ולמנהג הספרדים צריך שהיהודי יניח את הסיר על גבי האש, ולא די בהדלקת האש. אבל בבישול של ישראל מומר מחלל שבת, גם ספרדי יכול להקל ולהסתפק בזה שישראל כשר ידליק את האש.

4. אשה שאינה שומרת שבת וצניעות, שהפרישה חלה, העיסה מותרת באכילה, אולם אינה נאמנת לומר שהפרישה חלה, אלא אם כן ראו שהפרישה חלה.

5. מן הראוי לשטוף בזרם מים, והעיקר הוא לבדוק שאכן לא נשאר שם חרקים.

6. סיר של אורז חייב היהודי להדליק את האש, ולספרדים שהיהודי יניח את הסיר על גבי האש, ואסור לאכול את האוכל בלי זה. כיון שבאורז יש דין של "בישול עכו"ם".

מקורות

1. נחלקו האחרונים בדין בישול של מחלל שבת בפרהסיא האם הוא המאכל אסור באכילה כמו בבישול גוי, ויש להקדים שיש שני טעמים למה אסרו בישולי גויים או משום שחוששים שמא יערבו בתוך התבשיל מאכל אסור (גם אם האדם יודע שכל המוצרים כשרים המאכל אסור), או משום שלא רצו שיתחברו ביחד ויבואו להתחתן איתם, ולכן אסרו בישול גויים, ועכשיו יש לדון מה הדין בישראל מומר שמחלל שבת בפרהסיא האם הבישול שלו אוסר באכילה כגוי או לא, ועיין בפתחי תשובה יורה דעה סימן קי"ג ס"ק א שכתב בשם ספר תפארת למשה שהדבר תלוי בשני הטעמים הנ"ל שלפי הטעם שאסור משום שחוששים שמא יערב דבר שאסור באכילה, אם כן אסור לאכול גם ממאכל שבישל אותו ישראל שמחלל שבת בפרהסיא אבל לפי הטעם השני המאכל מותר, ועיין בפרי מגדים או"ח סימן שכ"ח שדעתו שבישול ישראל מומר אסור וכ"ד ר' שלמה קלוגר בספר טוב טעם ודעת וכ"ד המהר"ם שיק ביו"ד סימן רפ"א אמנם החת"ס בהגהות על השו"ע מיקל בישראל מומר ולענין הלכה כתב בספר כף החיים בסק"א שבדיעבד יש להקל, ועיין באג"מ יו"ד סימן ח"א סימן מ"ו שנוטה קצת כדעת המקילים.

ולכן נתבאר שלכתחילה צריך להחמיר ולא לאכול מאכל שבישל ישראל מומר אבל בשעת הדחק יש להקל.

2. כפי שביארנו בהערה הקודמת דעת רוב הפוסקים שיש להחמיר בבישול מחלל שבת כבישול עכו"ם אולם יש מן הפוסקים שמקילים ומשום כך יש להקל בשעת הדחק, וממילא כיון שנחלקו הפוסקים אם בבישול עכו"ם עצמו יש חיוב הגעלה כמבואר בשו"ע (סי' קיג סט"ז, וע"ש בש"ך ובשו"ת דברי יציב יו"ד סי' ל בארוכה לגבי חילוק בין בישל לעצמו לבין בישל לצורך ישראל) הרי זה ס"ס אם צריך הגעלה בדבר שהוא איסור דרבנן וע"כ יש להקל, ובפרט כאשר המחלל שבת מבשל בבית הישראל שיש להקל יותר ועי' שו"ת לב אריה (גרוסנס, ח"א סי' לב) שהקיל אפילו במשרתת נכרית בבית ישראל וכל שכן בנדו"ד, וכעין זה מבואר בשו"ת בעי חיי (יו"ד סי' קנד) שהביא הדברי יציב (שם אות ט).

3. בעניין בישול גויים דעת הרמ"א ביורה דעה סימן קי"ג סעיף ז' שמספיק שישראל ידליק את האש, וכן מנהג האשכנזים [-אמנם בארץ ישראל יש שמחמירים בזה כדעת השו"ע וכן משמע דעת החכמ"א (כלל סו ס"ח) שהיתר זה הוא רק "מפני הדחק"]. אבל מנהג הספרדים כדעת השו"ע [שם] שהדלקת האש אינה מספקת וצריך שישראל יניח את הקדרה על האש [אם כי בחו"ל הקילו אף הספרדים באופן שזה בבית ישראל, לסמוך על דעת רבי אברהם בעל התוספות שהקיל בזה ובצירוף דעת הפוסקים שהביא הרמ"א שמועיל הטלת קיסם והקילו בענין זה דווקא דהיינו בהדלקת האש, כן שמעתי מהגר"מ זקבך שליט"א בשם הגר"ש ביטון זצ"ל רבה של מרסיי]. ולעניין בישול ישראל מומר מחלל שבת מכיון שבשעת הדחק מקילים לאכול מבישולם גם הספרדים יכולים להקל ולהסתפק בזה שישראל כשר ידליק את האש, ולכן בנדו"ד שהוא בישול ישראל מומר, יש לסמוך על השיטות שמקילות בבישול מומר ולהצריך רק הדלקת האש ואין צריך הנחה ע"ג האש.

6. יש שתי תנאים באוכל שנאסר משום בישול גויים א. שאינו נאכל חי (ללא בישול), ב. שהמאכל עולה על שולן מלכים, ואורז יש בו את שני התנאים הנ"ל הוא גם לא נאכל חי וגם עולה על שולחן מלכים, וכמבואר בשו"ע שם לגבי אורז [וע"ש בסי' קיב לגבי פת אורז].