לתרומות לחץ כאן

שימוש בבגדים ונעליים של מת

בס"ד
בעלי היקר הלך לעולמו לפני כ-4 חודשים .
רציתי לברר : איך עלי לנהוג בבגדיו ונעליו ?
עד היום לא נגענו בהם . בתודה וישר כוח

תשובה

שלום רב!

רבים נוהגים לא ללבוש את הנעליים של המת, אבל עם הבגדים אפשר להשתמש, ואפשר ללבוש אותם ולעשות מה שאתם רוצים.

מן השמים תנוחמו.

מקורות

בספר חסידים לרבינו יהודה החסיד סימן תנ"ד מבואר שיש סכנה ללבוש נעלים של המת. ולכן נהגו רבים שלא ללבוש נעלים של מת, אמנם עיין בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ג סימן קל"ג שכתב שיש אופנים שאפשר להקל בזה, ועיין בתשובות והנהגות ח"א סימן ש"ג ועיין בספר נטעי גבריאל בהלכות אבלות.

הצטרף לדיון

11 תגובות

  1. שלום רב! הספר חסידים נכתב בתקופת הראשונים, והיה אחד מהראשונים החשובים ביותר, והתורה היא לא בשמים, אלא התורה נמסרה לחכמי התורה, ואם יש לנו חכם מתקופת הראשונים שאומר לנו דבר אין לנו שום זכות לעורר אחריו או לפקפק בדבריו אלא צריך לקבל את דבריו כאילו כך קיבל משה רבינו בסיני.

  2. אין ספק שהתורה נמסרה לחכמים, אך לא עבור שיחדשו דברים שאינם מן התורה.
    החכמים יכולים לפרש את התורה ולתקן תקנות לשמירת התורה.

    אך בלא ניתן לחדש דבר שאינו מן התורה ובוודאי לא בדבר סכנה.
    אין כאן לא פירוש דברי התורה, לא גזירה ולא תקנה.

    ואפילו בסכנה מוחשית המפורשת בתלמוד כגון מים המגולים שיש לחשוש שהטיל בהם נחש את ארסו – כבר פסק השולחן ערוך שאין מצויים נחשים ומשכך איננו צריכים להישמר מסכנת גילוי, וכל שכן על סכנה שמעולם לא הוזכרה ואף אינה ידועה לנו במה היא מסוכנת לאדם.

  3. שלום רב! אף שבשולחן ערוך ביורה דעה סימן קט"ז מבואר שמותר לשתות משקין שנתגלו ודלא כדברי הגמרא, זהו מפני שהגמרא נימקה שכל האיסור במים מגולים זהו מפני חשש ארס של נחש, ולכן פסק השולחן ערוך שהיום שאין נחשים מצויים אין איסור בשתיית מים מגולים, אבל בדבר שאמרו רבותינו שאין לעשות משום סכנה ואין אנו יודעים את טעמם למה יש בזה סכנה, אנחנו לא יכולים לומר שהיום אין הסכנה, ולא מצינו בפוסקים שאמרו שהסכנות שכתובות בספר חסידים אינם נוהגים בזמנינו, (למעט כמה דברים בצוואת רבינו יהודה החסיד שיש שאמרו שזה רק לזרעו אבל במה שכתוב בספר חסידים לא מצינו מי שיפקפק בזה כלל).
    ולעצם דבריך שאתה טוען שהתורה נמסרה לחכמים כדי לפרש את התורה ואין להם את הכח לחדש סכנות, הרי אתה בעצמך סותר את עצמך שהרי אתה יודע שהגמרא אומרת על כל מיני דברים שאסור לעשות אותם משום סכנה, אז אתה מסכים שיש להם כח לאסור דברים משום סכנה, וזה מפני שהיה להם רוח הקודש והיה להם חכמה שאין לנו השגה כלל בגודל ובעומק חכמתם, ואף שאין לראשונים את הכח שהיה לחז"ל מכל מקום כוחן של הראשונים גדול הוא עד למאוד, ואם יש לך ראשון חשוב כספר חסידים שהיה ממש כמלאך אלוקים והוא כותב על דברים מסויימים שהם אסורים משום סכנה, צריך לקבל את דבריו, כמדומני שהוא ידע יותר טוב מאיתנו מה יש בכוחן של חכמי התורה לחדש ומה לא, ולכן אסור בשום פנים ואופן לעורר או לפקפק בדברי רבותינו הראשונים מכח סברות של שכלינו הקטן.

  4. שלום רב, הרי זה ההבדל בין הסכנות של התלמוד לסכנות אחרות, שהתלמוד מסביר מה הסכנה וגדריה ומלמד אותנו כיצד לבחון האם עדיין ישנה סכנה.

    ואם נשאל לשם מה צריך צריך להשמיענו מהי סכנה, הרי כל אדם יודע להיזהר מסכנות.
    וודאי הגדר הוא שהתלמוד מלמדנו גדרי חשש לסכנה, האם ומתי ספק סכנה נחשב לדבר שיש להיזהר בו משום שמירת הנפש.

    וכגון סכנת נחש שכל אדם יודע על סכנה זו, ואין שמועת המשנה והתלמוד אלא ללמדנו הגדרות עד איזו דרגת סיכון יש להיזהר.

  5. רבי יהודה החסיד בעל מחבר הספר חסידים, היה בעל השגות וראיה רוחנית, וזכינו שיגלה לנו על פעולות ומעשים שונים שיש בהם סכנה, וכל העובר על דבריו הרי הוא פושע בשמירת גופו ונפשו, והתורה היזהירה אותנו 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', ואין זה שייך ללא בשמים היא כי אם חכם מגלה לי שיש אריה המסתובב בעיר האם מותר לי להתעלם מדבריו? יש חכם בעל רוח הקודש שפשוט מגלה לי היכן יש מוקש האם אפשר לטמון את הראש בחול ולהגיד מה המקור שלו?

  6. אם מדובר בסכנה הנראית לעין הרי שיש לנו את כללי חז"ל של שמירת הנפש, ואם מדובר בסכנה רוחנית, לא יתכן שחז"ל לא ידעו אותה ולא מסרו לנו עליה.

  7. שלום רב! צריך להבין שכשאחד מהראשונים החשובים כותב דבר, אף אחד מאיתנו לא יכול לומר שאין לו את הזכות לומר את זה, אפילו גדולי הדורות שחיו במשך כמה מאות שנים לפנינו שמכונים כדורות האחרונים אינם מעיזים לחלוק ולפקפק בדברי רבותינו הראשונים, ולכן ברור שאנשים כמונו שרחוקים מאוד מלהבין ולהשיג אפס קצה גדלותם של דורות הראשונים אין לנו שום זכות לפצות פה ולפקפק בדבריהם, ומצינו באחרונים חשובים שהביאו את דברי רבינו יהודה החסיד בעניין זה ואף אחד מהם לא העיז לפקפק בדבריו ולומר שאין לו את הכח לומר דברים כאילו אז איך אנשים קטנים וננסים כמותינו יכולים להביע דעות לגבי דורות הראשונים. מה שכן מצינו בשו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ג סימן קל"ג שהביא שהרבה נוהגים על פי דברי רבינו יהודה החסיד שלא להשתמש בנעליים של מת, אמנם כתב שם שאף שרבינו יהודה החסיד לא כתב מהו סיבת הסכנה האג"מ כותב שהוא יודע מהו הסיבה ולפי הסיבה שהוא כתב יוצא שאם אדם חס ושלום נהרג בתאונת דרכים וכדומה מותר ללבוש את הנעלים שלו מכיון שכל הסכנה בלבישת הנעלים הוא מחמת שחוששים שאפשר לקבל את המחלות של האדם שנפטר, כמובן שרק אדם גדול כמו האג"מ יכול להחליט שזהו הטעם ומכח זה להתיר באופנים מסויימים אבל סתם לבא ולפקפק בדברי רבותינו הראשונים זהו איסור חמור ביותר, חשוב לציין שעל אף שהאג"מ כתב מהו הטעם של רבינו יהודה החסיד ולפי זה התיר באופנים מסויימים ללבוש את הנעליים בכל אופן רבים מקפידים שלא ללבוש את הנעליים מכיון שבדבר שיש בו סכנה צריך להתרחק ממנו ואולי באמת כוונתו לא היתה ככוונת האג"מ ושמא היו לו טעמים שנסתרים מאיתנו ומכיון שאין בזה הפסד כל כך גדול וודאי שראוי להחמיר בזה.

  8. יסלח לי כבוד הרב אם אדברה אך הפעם.

    התורה למדה אותנו כללים כיצד ללמוד וכיצד לפסוק, ואף קדושי עליון שבימי חז"ל לא יכלו לבוא כיחידים ולומר הלכות בלי מסורת. לפיכך אם מצאנו הלכה אחרי חתימת התלמוד שאינה מוזכרת בשום מקום בחז"ל ולא בזוהר ולא בשום מקום אחר, אין לנו אלא להשאיר זאת בצ"ע מאשר להעמיד את כל האפשרות שלנו לפסוק הלכות בצריך עיון.

    כוח התורה היא במסורת שלה מדור לדור, ואילו מדובר היה בסכנה גשמית שעינינו הרואות – החרשתי – שיכולנו לדון אותה בכללי שמירת הנפש של חז"ל, אך לומר שישנה סכנה רוחנית שחז"ל לא ידעו עליה היא קשה בעיני הרבה יותר מאשר הקושי בהבנת דברי ספר החסידים.

  9. שלום רב! כפי שכבר ציינתי לך יש כמה וכמה פוסקים שהביאו את דברי הספר חסידים בעניין לבישת נעליים של מת ואף אחד מהם לא דחה את דבריו והתעלם מהם אז כנראה שחכמי ישראל לא חשבו שדבריו צריכים עיון, אני מקווה שאתה מבין שאני מעדיף להסתמך על דעתם של חכמי הדורות (ואני מתכווין לא לרבינו יהודה החסיד אלא לאחרונים שהביאו את דבריו ולרבים שנוהגים כדבריו) שחושבים אחרת ממך. בהצלחה.

  10. מצאנו דברים רבים שמובא בצוואת רבי יהודה החסיד שאינם מחמת חשש סכנה גשמית, ואע"פ שחז"ל לא הביאו דבר זה ואילו כל הפוסקים כתבום, כגון נטילת צפורניים בערב ר"ח, שמות חתן וחמיו שווים, שמות כלה וחמותה שווים, וכן יש דברים רבים בדבריו שכתב על כך "לא יצליחו" והרי בחז"ל לא כתבו את זה?, יודעני, לצערי, שישנם כיום מגמה מסוימת בחסות כביכול ה"הכל שפיט", שבאים לשפוט את דברי הראשונים, ומבינים את דברי חז"ל יותר טוב מהראשונים, [והדבר מגיע גם למצב שמבינים יותר טוב את דברי חז"ל עצמם מדברי חז"ל, וכותבים גמרא משלהם, וכו' וכו'], ולכן כשרואים דבר שאינו מובן להם, אזי באים לחלוק על דברי ראשונים, אף הגר"א לא חלק על הראשונים, אלא אדרבא בכל מקום השתדל להראות מקורם טהור, ולא כתב כיון שלא מצאנו כך וכך, הרי שאין בזה ממש וכיו"ב.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל