בס"ד
אדם שתוך כדי נסיעה לאחור פגע בלא מתכוון ברכב שחנה מאחוריו (הנהג לא היה במקום), אמנם לאחר הפגיעה שלח מבטו אל הרכב בו פגע לראות אם נגרם לו נזק, ומתוך הסכלות חפוזה זו לא היה נראה כי נגרם לו נזק מאותה הפגיעה. אך דא עקא, שהיתה זו שעת בוקר מוקדמת, ועוד לא האיר היום, ולכן לא יכול היה להבחין בוודאות לראות שלא הזיק אותו הרכב, וכן את"ל שהזיק בשריטות, או שעיקם פני הרכב (אפע"פ שהוא לא זיהה פגם מסוג זה, ואולי מתוך שהיה טרוד באותה שעה, וכן שהיתה זו שעת חושך כנ"ל) לא ידע אם הוא שגרם לכך או שהיה הנזק מעיקרא (אמנם רכבו שלו עצמו ניזוק מאותה הפגיעה). האם שייך לומר במקרה מעין זה המוציא מחברו עליו הראיה גבי הרכב החונה מאחוריו (את"ל שהוא אכן ניזוק מבלי שימת לב הפוגע)? וכיצד על הפוגע לנהוג במקרה זה או כיצד היה עליו לנהוג בשעת המקרה?
תשובה:
שלום רב,
אם אינו יכול להשיג את בעל הרכב, הרי הוא פטור.
לכתחילה היה עליו להסתכל היטב אם גרם נזק, ואם יש נזק או שאינו יכול לראות מחמת החושך, היה עליו להדביק פתק על הרכב עם מס' טלפון שבעל הרכב יוכל ליצור קשר.
יש לציין שאם מדובר בשריטה קלה, ורוב אנשים לא היו מוסרים את הרכב לתיקון וגם השריטה אינה משפיעה על ירידת ערך הרכב, אין חיוב לשלם כלל.
מקורות:
לעניין חיוב בירור ולא להסתמך על חזקת ממון עיין כאן.
לעניין שריטה קלה עיין שו"ע חו"מ סי' שפז וש"ך שם ובחזון איש ב"ק סי' ו אות ג ועיין בעלון המשפט גליון 22 עמוד ה.
